נפתח בוידוי-אני מאד אוהבת ימי הולדת. של אחרים. לשמח אנשים אחרים נראה לי הרבה יותר נחמד  ואפשר לעשות את זה המון פעמים בניגוד ליום ההולדת הפרטי שהוא רק פעם בשנה. בכלל ימי הולדת הם די issue. יש המתעלמים מהם לחלוטין, יש המארגנים לעצמם חגיגה מתמשכת בכל שנה מחדש וכמובן כל גווני הביניים. אני מעידה על עצמי שהייתי פעם אחת בכל קצה של העסק עם נטייה חזקה להתעלמות מהתאריך ושחרור נשימה עמוקה יום אחרי. עבר.

כמו שאני אוהבת לתת מתנות לאחרים כך אני גרועה כשזה נוגע למתנות לעצמי-לא עושה רשימת משאלות, לא מבקשת בקשות ומופתעת כשאנשים זוכרים ומביאים לי מתנה. משנה לשנה זה גם נהייה יותר מסובך-ילדים הרי תמיד רוצים מהכל והרבה וככל שמתקדמים בשנים מצד אחד צוברים חפצים ומצד שני-זה לא מה שבאמת גורם לנו להיות מאושרים...

כי מה בסך הכל צריך הבנאדם?מקום משל עצמו וכוס תה להרגע איתה...

ובמחשבה הזאת הלכתי להכין מתנה לאשה אחת יקרה ואהובה מאד.

בית קטן על גבעה מוקף עצים...

שביל מתפתל, פרחים מסביב....

בקטן כמו שהיא אוהבת.

בספל תה.

ממעוף הציפור

הכל כלול....

צורף כרטיס כמובן, עם איחולים שיתאימו לגודל המעמד.

יום הולדת שמח אהובה! תמשיכי להיות המגדלור שאת כדי שנגיע כולנו לחוף מבטחים.

מכירים שקית? בטח שמכירים, ובטח לא אחת אלא ברבים, יותר נכון ברבות. לי יש רגשות מעורבים לגבי שקיות. מצד אחד יש כאלה שהן סוג של יצירת אמנות-מעוצבות, נוחות, מעוררות מחשבה ...

התמונה מכאן

מצד שני יש שקיות סופר... שקית דקיקה עם לוגו שתפקידה לאכסן (לא בהצלחה...) את קניותנו מהסופר  והיא ושדומות לה ניתנות לנו בשפע וללא כל מחשבה בכל פעם שאנחנו קונים משהו.

אני לא לוקחת שקיות בסופר. אף פעם כבר הרבה שנים. איך אני סוחבת קניות מהסופר ?(כן סוחבת....) הנה ככה....(מינוס הידיות המתוקנות בחבל)

אני כבר לא זוכרת כמה שנים אנחנו עושים ככה את הקניות מהסופר. זה היתחיל בשני סלי הפלסטיק שנקנו פשוט כי שקיות הניילון מעולם לא היצליחו להחזיק בתוכן את הדברים הכבדים כמו בקבוקי השתייה. קיבלנו מבטים משונים מאד מהקונים בסופר והערות מצחיקות מהקופאיות. לאט לאט התווספו שקיות רב פעמיות מסוגים שונים וכמובן שמאז עוד אנשים אמצו לעצמם את המנהג. עדיין היתה לפחות פעם אחת שבה התנצלתי בפני הקופאית על כך שאני לא מעוניינת שיעזרו לי לארוז את הקנייה כי אני לא לוקחת שקיות ניילון. " מה, אף פעם?" כן אף פעם. לעיתים נדירות יוצא שאני צריכה תוספת של שקית.

אז שקיות בסופר אני לא לוקחת אז מאיפוא יש לי בכל זאת שקיות? ובכן מכל שאר  החנויות שמתעקשות לספק אותם. אם לא חשבתם על זה עד עכשיו אז זה לא יפתיע אתכם שהרבה פעמים אני מסרבת לשקית. במיוחד אם יש לי תיק שאפשר להכניס אליו את מה שקניתי או שכבר יש לי שקית מקניה אחרת. אבל לפעמים אין ברירה. אז נכון כל השקיות האלה בסופו של דבר מגיעות לפח המיחזור (אצלי לפחות) אבל לפעמים זה לא מספיק לי וחיפשתי דרך לנצל אותן לפחות עוד פעם אחת לפני שמשליכים למיחזור.

מצאתי.

תכף אני מראה לכם איך גם אתם יכולים להפוך שקית ניילון סתמית לאריזת מתנה שתשמח מישהו אחר עוד פעם אחת לפני שתיאסף למיחזור.

מה צריכים? שקית ניילון-כזאת שהיא לא פירסומת .

נניח כזאת

מספריים, שרוך או סרט ונייר דבק דו צדדי. זהו.

חותכים את החלק העליון בדיוק מתחת לידיות. חותכים גם קטע באורך של בערך 5 ס"מ מהצד של בשקית לאורך ההלחמה שלה. מקבלים את זה

עכשיו לוקחים ניירדבק דו צדדי ומדביקים אותו בכמה מקומות על הגבול העליון של הפתח כך שאפשר יהיה לקפל את  הרצועה הפתוחה לחצי והיא תדבק לשקית.

עושים אותו דבר גם בצד השני .

עכשיו יש לכם שקית שיש לה למעלה שתי תעלות. נגזור שני סרטים/שרוכים באורך כפול מרוחב השקית כמו בתמונה.

נשחיל את הסרטים דרך שתי התעלות פעם משמאל לימין ופעם מימין לשמאל, כך שבכל תעלה עוברים שני סרטים. ככה זה נראה בקצה.

את הקצה קושרים או תופרים.

מכניסים לשקית את מה שרוצים לארוז*****(אין תמונה כי זאת הפתעה שעדיין לא התקבלה... תדמיינו).

מושכים את הסרטים כדי לכווץ את השקית מוסיפים תגית  או כרטיס ברכה -וזהו.

מכייון שכבר הייתי בשוונג הנה עוד אחת...

הפעם חותכים את השקית בדיוק מתחת לידיות אבל גם פותחים את ההלחמה שלה בשני הצדדים ככה שנשארים עם יריעת ניילון שטוחה.

מסדרים יפה את מה שרוצים לארוז... אני ארזתי כריות לסמדר.

סוגרים .כן גם פה עם נייר דבק דו צדדי (למתעניינים-ניסיתי עם וואשי טייפ -לא מספיק חזק אבל אפשר אחר כך להוסיף אם רוצים...).קושרים את הקצוות כך שנוצרת סוכריה.

מתוק.

עכשיו אם לא היספיקו לכם כל השקיות הללו יש למיריק שניר ספר חמוד חמוד בשם "מעשה בשקית".

תמצאו איזה ילד קטן שאוהב סיפורים תיקנו לו אחד כזה במתנה ותקראו ביחד על שקית אחת שובבה.