במרץ השנה חגגה הבלרינה הצעירה (שאז עוד בכלל היתה פייה) בת מיצווה. כהרגלנו שאלנו מה היא רוצה טיול לחוצלארץ או מסיבה גדולה (חשבנו שאנחנו יודעים את התשובה מראש אבל שאלנו בכל זאת) והתשובה היתה פאריז ולונדון.עשינו קצת פרצוף. תראי, התפתלנו 'כולנו כבר היינו שם אולי מקום אחר שאנחנו לא מכירים? מתוך מחשבה שהטיול יהיה באוגוסט נקבע שניסע להולנד. מאד מהר התברר שהטיול ידחה לתקופת החגים ואז היא חזרה לבקשה המקורית שלה. היסכמנו. פאריז ולונדון שמתחברות בינהם ברכבת הEUROSTAR המפורסמת. כל הטיול היה אפוף בתחושת נוסטלגיה שהיתחילה מרגע העליה למטוס. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שבשתי הערים ביקרנו במרוצת השנים 3 פעמים (בכל אחת) בכל פעם בסיטואציה אחרת.ההשוואה היתה בלתי נמנעת.
משפחה נוחתת בפאריז בצהרי יום סתיו פאריזאי טיפוסי.
כזה שהשמיים נראים בו ככה,
והמדרכות והפארקים ככה.
מה הדבר הראשון שהיא עושה? הולכת לטייל בשאנז אליזה...
עצירה נוסטלגית-ראיתי את פאריז פעם ראשונה בגיל 25, הבלרינה הגדולה בגיל 3 (" לא פייר אני לא זוכרת כלום") הבלרינה הצעירה בגיל 12.5...
השדרה רחבה כפי שאני זוכרת אותה, על מצעד נערותיה במיני ועקבים, הרוכלים האפריקאים על שלל מרכולתם המזויפת ובתי הקפה. נעלמו מוכרי הערמונים , והקלושרים.
קר לנו לאסייאתים שהיגיעו מהלוונט. הקור לא מזמין להתיישב אבל הרגליים הכואבות מנדנדות.תמונות ראשונות על ספסל פאריזאי.
בדרך בחזרה על הצד השני של השדרה כבר נדלקים שלל אורות פאריז. תודה מיוחדת מגיעה לדנדושה שאלמלא קורס הצילום שלה ספק אם הייתי יודעת להפיק מהמצלמה מראות כאלה.
חוזרים למלון. מוסד פאריזאי טיפוסי הממוקם בבית ישן בלב שכונת מגורים. דקורציה מהוהה אבל מזרנים קשים (לטובת אמא ששונאת מזרנים ששוקעים באמצע....גרררר) וקרואסונים טעימים.סיבוב קצר באזור מגלה בולאנג'רי (שמוכרת לחם) פאטיסרי (עוגות...) פיצריה שכונתית (טעימה להפליא) ולא מעט מכבסות אוטומטיות עם או בלי ניקוי יבש. לנוכח הפליאה שהיביעו הבנות היסברנו שככה זה כשאתה גר בבית שנבנה במקרה הטוב בתחילת המאה (ולפעמים הרבה הרבה קודם) אין מקום למכונת כביסה בדירה ויש להתחשב במערכת הביוב הישנה ולא להעמיס עליה יותר מכפי יכולתה. 10 דקות הליכה לתחנת המטרו הקרובה ביותר- Guy Moquet.
שורות רבות של פרוזה ושירה נכתבו על ערים הבולעות את תושביהן אל בטן האדמה רק כדי להקיא אותם שוב בסדר אחר ובמקום אחר ולנו לא נותר אלא להגיד-אוי כמה שזה נוח.
עוד בבית ביקשנו מהבנות להכין רשימת אתרים לביקור. לא ננקטו אמצעי כפיה אבל הרשימה הושגה בסוף באיומים. הרשימה חולקה לה לפי אזורים והאזורים לימים תוך כדי התחשבות בבלתמ"ים ומזג אויר.
לפאריז יש מוזיאונים בכמות שמספיקה לכמה ערים גדולות ואם רוצים או צריכים אפשר לבלות הרבה ימים בלעבור ממוזיאון למוזיאון. אנחנו ניסינו לדגום מהכל, גם קטנים (האורנג'רי) וגם גדולים (ד'אורסי), גם בפנים (הגרנד פאלה) וגם בחוץ (מוזיאון רודן). מראש ויתרנו על מרכז פומפידו... נחלנו אכזבה כשהיסתבר לנו שמוזיאון פיקאסו (אחד היפים והטובים בפאריז) סגור לשיפוצים עד 2013, ונאנחנו בפולנית על עליית מחירי הכניסה למוזיאונים. למרות הפולניות עדיין ברוב המוזיאונים יש מחיר לילדים ומחיר לנוער (לפעמים המחיר הוא אפס...) או כרטיס משפחה. כמה תמונות כדי שתאמינו...
חבצלות מים באורנג'רי
ארון מלא ברקדניות של רודן
ושלושה חושבים על הספסל...
מוזיאון רודן הוא המוזיאון היחיד בפאריז ובין הבודדים בצרפת שאינו מקבל תמיכה ממשלתית אלא ממומן כולו על ידי תרומות מתרומות שונות. המחיר למרות כל זה הוא בין הזולים. למוזיאון יש גן גדול ומרהיב שלעיתים יהיה סגור לקהל עקב היותו מושכר לאירוע זה או אחר-במקרה כזה תיתקלו בשלט מתנצל. כל אורח מסומן במדבקה צבעונית שהופכות אחר כך לאומנות רחוב....
ועכשיו שאלה-איך מתכוננים לביקור במגדל אייפל?
מצטיידים באקססוריז הנכונים...
האמת שמה שצריך להצטייד בו הכי הרבה זה סבלנות כי התור לכרטיסים ארווווווווווווווווווווווך.... אנחנו באנו פעמיים-פעם אחת בשעות אחר הצהריים . מבט אחד על התור היבהיר לי שאין מצב.... הבלרינה הצעירה שטרחה להיסתכל במדריך הודיעה שהוא מציין שבשעת הבוקר התור הכי קצר. אני לא ממש בטוחה שזה נכון מה שבטוח זה שאז יש לך הרבה יותר סבלנות. מלמעלה פאריז יפה במיוחד.
השעשוע החביב עלי ועל גבר הבית הוא להחליט איזו דירת גג אנחנו הולכים לקנות לעצמנו (אחר כך בזמן השופינג יש גם קניית ריהוט ואביזרים...) .
שלא תחשבו שבזמן שהחלטתנו שלא עולים על מגדל אייפל ישבנו לנוח., לא ולא. הבלרינות החליטו שנעביר את הזמן בשייט על הסיין (הנהר שחוצה את פאריז ). גבר הבית הכריז שבאמת היגיע הזמן שניישם את ההמלצה מהספר של הטיול הראשון לגבי טיול בBateaux Mouche . אי אז מזמן מזמן בטיול הראשון שלנו בפאריז היתה בספר המלצה חמה לתור את פאריז בסירה בנהר כאשר ההמלצה היתה לקחת חברה בשם .Bateaux Mouch מצד אחד פרוש השם הוא סירה רקובה מצד שני זה היה נראה לנו אז כל כך תיירותי (ויקר...) שויתרנו... רקובה או לא רקובה החברה עדיין קיימת.
לבלרינות כאמור ממש לא איכפת לשחק אותה תיירות הן אפילו די מחבבות את הענין, אז עלינו על סירה. בעיקרון אפשר לרדת מהסירה בכל תחנה ולעלות עליה שוב במהלך כל היום. אנחנו עלינו על הסירה בשעות אחר הצהריים המאוחרות אז פשוט נהננו מזוית שונה של הנופים הפריזאיים.
ועכשיו שאלה-מה לע*&^%$ל קורה פה?
בואו נתקרב קצת...
הבנתם? האמת אנחנו לא... טוב בואו לא נגזים הצלחנו להבין שכל מיני זוגות מנציחים את אהבתם על ידי הצמדת מנעול לגשר והבלרינות פתחו תאוריה שלמה על כך שמכיון שגשר הוא מבנה שמצד אחד הוא מאד חזק ומצד שני הוא מקשר בין שתי גדות אז המנעול על הגשר מסמל אהבה שתשאר לעולם .. הן לא היו מאד רחוקות מהאמת ואם זה מענין אתכם אתם יכולים לקרוא על הכול פה. אנחנו נהננו להיסתכל על כל המנעולים שחלקם באמת מיוחדים כמו זה למשל
אפילו השתעשעתי ברעיון לחבר לגשר מנעול משלנו (לעובדה שציינו יום נישואין במהלך הטיול היה חלק נכבד בענין) אבל לגבר הבית זה לא קסם אז לא השארנו שם מנעול. הגשר הספציפי הזה הוא זה שחוצה את הסיין קרוב מאד לגניי הטווילרי אבל יש על עוד כמה גשרים את התופעה.
לכל מחפשי היצירה-הפעם לא תכננתי על רכישות בפאריז, ידעתי שלא זול והאמת-לא חשבתי על שום דבר מלבד ספרים שאני רוצה לרכוש וממילא ידעתי שיהיה עדיף לרכוש בלונדון. בכל זאת כמה תמונות להשראה
נכון שפנס כזה הוא הרבה יותר מסתם פנס?
ותודו שלנסוע על קטנוע כזה זה לקחת את הפיקניק איתך לכל מקום...
החנות הזאת מוכרת ירחוני אופנה וינטאגים-כולם משנות החמישים והשישים-טוויגי (מישהו מכיר?) מככבת בהרבה מהם.
אמנם דלעות זה לא הצד החזק של הצרפתים אבל אם מדובר בדלעת סרוגה זה כבר משהו אחר...
ואחרון אחרון חביב-כי אמנם בעיני אין על סתיו בפאריז אבל הבלרינות הן חובבות שמש אז היו גם ימים שנראו כך...
בפעם הבאה-איך עוברים מפאריז ללונדון בלי להרגיש , מה הבנו על פאריז רק כשהגענו ללונדון ועוד הפתעות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
