לא זוכרת איך הגעתי לבלוג של אורית. כנראה ששמחת הגילוי הישכיחה ממני את המקור. יש חשד יותר מסביר שזאת היתה הקיפודה האלופה. מאז אני עוקבת באדיקות-אחרי הכול כמה פעמים יוצא לי לקרוא בלוג של משוררת? שגם יוצרת? ואפילו שכנה שלי?
כשאורית כתבה על ספר הילדים החדש שהיא הוציאה מיהרתי להזמין לעצמי עותק. לא לא התבלבלתם היזמנתי לעצמי. כן אני יודעת שזה ספר ילדים- אני טוענת שאין דבר כזה-אולי בסוף גם אתם תשתכנעו. ככה היגיעה לבית שלי נונה.
"נונה ראתה שלא תמיד אומרים מה שחושבים, או חושבים מה שאומרים שחושבים, או אומרים מה שחושבים שאומרים"
למסקנה הגאונית הזאת מגיעה נונה בעזרת מכשיר קסמים מיוחד שאמא שלה נותנת לה ו... וזהו. לא מגלה לכם.
ואז אורית פרסמה שהיא חוגגת את יציאתה של נונה לאור במסיבה מיוחדת. מסיבת בדים. דפי המוכשרת הידפיסה לה בדי נונה שאותם היא חילקה בין מספר יוצרות ואז כתבה את המשפט הבא "במאמר מוסגר אגיד שאם אתם תופרים בחסד ורוצים להשתתף בפרויקט – בבקשה שלחו אלי מייל. יש לי עוד שתיים- שלוש פיסות בד נונה קטנות ומקסימות שטרם צוותו לידיים יוצרו".לא יפורטו תעצומות הנפש שגייסתי על מנת להתמודד עם ההגדרה תופרת בחסד. נזקקתי להם תאמינו לי.
שלחתי מייל ובסוף התהליך התיצבה אצלי בבית אורית (יש!) עם הבד ועל כוס תה ופאי דובדבנים התנהלה שיחה ארוכה על יצירה וילדים ובכלל...
קצת לפני שאורית היגיעה מצאה הבלרינה את נונה ותהתה מפה פתאום קניתי ספר ילדים? אה זה לא רק לילדים אמרתי לה באדישות מעושה,תקראי ותראי לבד. הבלרינה קוראת ומתגלגלת מצחוק מה שמוציא מהחדר שלה את הבלרינה השניה שתובעת לדעת מה מצחיק. תוך דקה שתיהן מתגלגלות מצחוק תוך כדי הקראת משפטים נבחרים. היה לי ברור, גם כי אני מכורה למילים וגם כי פשוט לא יכולתי לא להשתמש ברעיון האוניברסלי הזה שלא תמיד מה שאנחנו אומרים הוא מה שאנחנו מתכוונים אליו שזאת תהיה ההשראה שלי. זה היתחיל בסווטשירט (כי אין כמו נוער ללבוש משפטים רבי משמעות...) עבר דרך שמלה ונגמר בסוף בחצאית ובבקבוק חם .תוצרים שהם תוצאה של השיחה הראשונה ההיא של אורית ושלי.
שנתחיל סוף סוף במסיבה?????
חצאית (פיק בירכיים והיפרונטילציה) בד לבן ואמרה ורודה אפרסקית.
מיסתובבת, לגמרי מיסתובבת. ההוראות מכאן. תודה מיוחדת לדנה ישראלי על שהיזכירה לי אותה.
על החצאית מככבת נונה (אחרי שטופלה בפליזלין ונתפרה לה לבד של החצאית) ותראו מה יש לה להגיד....
אפשר לראות תמונות של החצאית מסתובבת בלייב וגם לקרוא מה אורית כתבה עליה ממש פה .
אם אנחנו כבר חוגגים אז אי אפשר בלי חגיגת חופש. לא חופש רישמי כזה שכולם נמצאים בו ,חופש פרטי מהסוג למשל שנשארים בבית כשחולים...
בדרך כלל זה מתחיל ככה-
" אמא אני נורא מצוננת" "וגם כואב לי הראש" ( מתיישבים על הכורסא עם השמיכה כדי לא להיצטנן עוד יותר...).
"קר לי" (ליתר ביטחון לוקחים בקבוק חם...)
"אפצ'י, אפצ'י" (מביאים גם את הטישו...)
בשלב הזה אפשר לקחת ספר ... כי סופסוף אפשר לקרוא בשקט כשכל האחרים עסוקים שם בשיעור חשבון...(חיחיחיחי....)
אמא מביאה לנו כוס תה.... זהו החופש התחיל.
לילדים שלא ממש יודעים לסדר לעצמם יום חופש שכזה סידרנו דג שישמש להם לפה...
כל מה שצריך זה לסדר את עצמך בתנוחה המתאימה הדג כבר יעשה את העבודה
הנה ככה
אחר כך אפשר לנמנם קצת (שינה חשובה להחלמה...) ולחלום על נונה.
המסיבה לכבודה של נונה כבר היתחילה ואם תזדרזו תספיקו לכיבוד המיוחד. מומלץ גם לבקר אצל הקיפודה ואצל מאיוק ולראות מה הן עשו לכבודה של נונה.
חג אורים שמח !
עדכון-אפשר לקרוא ולראות את כל יצירות הנונה ברשימות שכתבה אורית . מומלץ ביותר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
