הנה מסתיימת לה 2013.

היא לא היתה משהו השנה הזאת מכל כך הרבה סיבות ואולי דווקא בגלל זה אני מרגישה צורך להגיד עליה כמה מילים.

 אולי זה נדוש אולי זה יראה כמו של הרבה בלוגים אחרים אבל -זה הבלוג שלי וכמו שאני משתדלת לענות יפה לכל מי שמגיב ושמחה על כל כניסה ככה אני לא אעלב אם תשתעממו.

בוקר אחד בלי אזהרה מוקדמת הופיע הציטוט הבא על הקיר שלי בפינטרסט

"אהה" אמר קול  בתוך הראש שלי " אז זה מה שזה היה". כן. 2013 היתה שנת השאלות.

שלא תבינו לא נכון-שאלות יש תמיד-זאת המהות אולי של המין שלנו-הומוספייאנס-הסקרנות ... אבל לצד כל השאלות הללו אנחנו דואגים לחפש את התשובות. בהתחלה השאלות שלנו מאד פשוטו,-מה יקרה אם נעשה ככה? ואם אני אלך משם? ומי יענה אם אני אשאל את זה? ומה תהיה התשובה? למה? למה? למה? למה?-כל מי שיש לו ילדים מכיר את זה. הרבה פעמים ילדים מגלים את התשובה לבד-הם עדיין לא מקולקלים ויש להם מספיק סקרנות ויצר משחק כדי להתנסות בדברים חדשים. נכון לפעמי זה כואב קצת -חשבתם כמה פעמים נופלים לפני שלומדים ללכת? אבל בשביל תינוק זה סוג של משחק-בוא נראה אם הפעם כשאני אתרומם ואזיז את הרגליים יקרה משהו אחר...

ככל שאנחנו עולים בגיל השאלות שלנו נעשות יותר מורכבות וגם התשובות עליהן נעשות כאלה. לפעמים אנחנו צריכים משיבים חיצוניים-ספרים, אינטרנט, אקדמיה. לפעמים זה לוקח שנים-כל עבודת דוקטוראט היא בעצם שאלה שענו עליה במשך ארבע שנים בממוצע. זה כמובן בתנאי שהכל הלך כמו שצריך...

 השאלות הכי מורכבות הן אלה שנוגעות בעצם קיומנו ואצל כל אחד הן באות ממקום אחר-ממקום של אמונה, של ערך עצמי, ממקום של אהבה.

היו לי הרבה שאלות קיומיות השנה והשקעתי הרבה זמן והרבה מאמץ בלחפש להם תשובה. זה היה בעיקר מתסכל כי אף אחד לא יכול היה לעזור לי עם התשובות-זה הרי מאד דומה למבחן-להעתיק זה לא בא בחשבון-בטח לא כשאת חננה כמוני.

בתור מדענית שרגילה לענות על שאלות בלתכנן ניסויים שיענו לך על השאלות זה מתסכל במיוחד - פה זה ניסוי בבני   זאת לא אופציה.

והנה היא נגמרת.... בלי תשובות, עם הרבה סימני שאלה.

אז מה שנשאר הוא בעצם לאחל, לעשות את הכי טוב שאני יודעת ויכולה  ולקוות שזה יצור את המציאות שאני רוצה.

נשאר לסכם את שנת היצירה-26 פוסטים שהם בדיוק פוסט אחד לשבועיים-הייתי מאד רוצה אחד לשבוע נשתדל בשנה הבאה.

זאת ללא ספק היתה שנת שמיכות-תפרתי אחת ענקית ושלוש לתינוקות והכיוון הזה ימשיך.

ימשיכו להיות ספרים לתינוקות וגם לא , ועוד הרבה רעיונות שמתרוצצים לי בראש ומחכים לצאת החוצה.

 את השנה סוגרת שמופי הארנבת שנתפרה במסגרת יצירת אבטיפוס נוסף לליין המגבות.

שתהיה לכולכם 2014 מצויינת!

כן לא הרבה חדש במעבדבדה. יש הרבה מחשבות והרבה פחות עבודה-דברים צריכים להתגבש וזה לוקח זמן.

יש פה גם ימים שבהם גברת מוזה משוטטת לה במחוזות אחרים ולא ממש מתחשק לה להכנס. קצת עצוב אבל צריך לתת לה את הספייס שלה.

כמה מתנות שהיגיעו ליעדן ולכן אפשר להראות פה- בשנה שעברה תפרתי לחברה סט של שני סינרים זהים לה ולנכדה הקטנה שלה חובבת האפיה. השנה תפרתי עוד שני סינרים קטנים כדי שעוד נכדות יוכלו להצטרף לחגיגת האפייה. קיבלתי כבר תמונות של המתוקות אופות בצוותא אבל אתם תסתפקו בתמונות רק של הסינרים.

צד אחד ורוד עם נקודות וצד שני פסים עדינים בתכלת.

שני ספרי תינוקות היגיעו לתעודתם-הם נתפרו לזוג תאומים מתוק מתוק שכבר בן חודשיים .

מי שעוקב ותוהה איך עוד פעם תאומים-זה בטוח לא יהיה הזוג האחרון-אני מגנט תאומים . (סך הכול נתפרו כבר ספרים לחמישה זוגות תאומים...)

 אני מראה עכשיו דפים חדשים שלא היו בספרים קודמים כדי לא לשעמם.

השני קיבל את הפרח הזה בצבע אחר

דוגמא ממש כייפית לסריגה.

לזוג יש כלב! נראה לי שמגיע לו עמוד בספר...

משאיות....

זהו להפעם. אל תלכו לשום מקום, עוד מעט סופשנה ועוד חגיגות.

פעם בכמה זמן יוצא לי להסתכל על פינה כלשהיא בבית שלי בעניים אחרות. זה אומר שאם עד לאותו רגע שום דבר שם לא היפריע לי והכל היה בסדר מאותה שניה יש שם צורך בשינוי. לפעמים אני לא מבינה איך לא ראיתי את זה קודם... השינוי הזה יכול להיות מאד מהיר ומיידי כי תכף ומייד ראיתי מה צריך להיות שם ולפעמים הוא לוקח שנים. יש לי קיר בסלון שמחכה 15 שנה בסבלנות לתמונה המושלמת. אני יודעת בדיוק מה לתלות שם. אפילו מצאתי אותה . אבל היא עדיין לא שלי. הקיר ואני יש לנו  סבלנות .בני הבית כבר מזמן התרגלו לקיר הריק. ככה זה בית.

כאמור יש כאלה שקורים מהר מהר מאד. ביום א' שעבר הסתכלתי על הספה ומייד הבנתי שצריך להחליף את הכריות (מזל שלא את הספה נכון?). ביום שני בטיול תל אביבי עם גבר הבית נמצאו הבדים המתאימים. ביום רביעי חודשו הכריות. אין כמו פרוייקט תפירה זריז לרומם את מצב הרוח ואם הוא גם משדרג לי את הסלון אז בכלל.

בד הפסים קודם על ידי הבלרינה החיילת במילים " מה זה פיג'מת הסבא הזאת?" ביום שישי היא כבר אמרה "Its growing on me"

יש פה גם אחת שהוכנה מזמן מזמן ואף פעם לא הראתה את פניה בבלוג... היא גם מחכה לבת זוג. גם לה יש סבלנות.

הכריות לקחו בסך הכול שעתיים. כיף גדול. זה בניגוד לערימת כריות אחרת שלקחה הרבה יותר זמן-באופן הפוך לגמרי לגודלן.

אלה תריסר כריות לסיכות שנתפרו במיוחד בשביל סמדר שפתחה את Cotton Candy לטובת כל מי שמכורה לבדים. מכיון שבחנות החדשה והנהדרת מתוכננות גם סדנאות לתפירה (אולי אפילו על ידי... stay tuned) הכריות מיועדות לשימוש ולהנאת המשתתפות בסדנאות.

קצת תקריבים....

הכריות שמחו מאד את סמדר . אני שמחתי להכין.