בקומונת "פרידה ונומה" התקיימה החלפת צבע אהוב. מותר לעשות מהשרוצים בתנאי שהוא בצבע שביקש בן הזוג להחלפה. אני הוגרלתי לשלוח ליעל יניב המוכשרת שבקשה משהו  בצבע טורכיז. אם תכנסו לבלוג של יעל תראו שהיא יוצרת בהרבה תחומים ואני כרגיל חיפשתי לי לעשות משהו שהיא לא יוצרת בו והפור נפל על סריגה...

כבר הרבה זמן שמדגדג לי לסרוג שאל (SHAWL) אותו צעיף שכורכים על הכתפיים בערבים קרירים ואפשר גם על הצואר בימי חורף. משום מה בארץ הוא לא מאד פופולארי אולי בגלל שאנחנו ארץ חמה בבסיסה ואולי מפני שזה יוצר לאנשים אסוציציות סבתאיות...

אני כמו שכבר הבנתם אוהבת לסרוג אוהבת דברים בניחוח ישן (היום זה נקרא וינטאג' ואז זה מחתים את הכול בחותמת "כשר") ולכן החלטתי ללכת על זה. הבעיה היחידה היתה האם אסיים בזמן? חיפשתי דוגמא , קניתי צמר, והתחלתי לסרוג. ביומיים הראשונים סרגתי ופרמתי סרגתי ופרמתי. לא לא בגלל שטעיתי-מהסיבה הפשוטה שהדוגמא שבחרתי היתה תרשים (אני מעדיפה לסרוג עם תרשימים ולא עם הוראות כתובות) התרשים אמנם לווה בהנחיות אבל בספרדית ולכן הייתי צריכה לעשות קצת ניסוי וטעיה כדי להגיע למתח החוט הנכון ולמצב שבו הסריגה והדוגמא יצאו כמו שאני רוצה ולא מעוותים . אחרי שהגעתי לזה (כאמור יומיים...) ויצרתי את שרשרת הבסיס (השאל הזה נסרג מהצד הרחב של המשולש לכיוון הצר) ספרתי אתה כמות השורות והגעתי למסקנה שאני צריכה לסרוג כל יום שורה ואז אגיע בול לתאריך שבו צריך לשלוח את ההחלפה. מזל ששחכתי שככל שמתקדמים השורות מתקצרות ובעצם לקראת הסוף סרגתי הרבה יותר משורה ביום. מזל כי סיימתי לפני הזמן ונשאר לי גם קצת זמן לחשוב איך אורזים ואיך שולחים.

אז אחרי כל ההקדמה ארוכה הזאת היגיע הזמן לראות במה מדובר.

את השאל מדגמנת כמובן הבלרינה שלי

ככה הוא נראה פתוח כמשולש

וקצת מקרוב כדי שתראו את הדוגמא

ואפשר גם לכרוך אותו על הצואר

הפרח בקצה הוא תוספת שלי שלא היתה בדוגמא המקורית

השאל נארז בשקית שתפרתי מטול (כבר התקרבנו לפורים אז זאת כנראה היתה ההשראה)

הפרחים על השקית זהים לאלה שבקצה השאל והם מחורים עם סיכה מאחור-זה למקרה ויעל תרצה להוסיף עוד צבע לשאל ולחילופין לענוד אותם על אאוטפיט (הפכנתי להיות בלוג אופנה...) אחר.

אם כבר טורכיז אז גם בתוית שילבתי נייר בטורכיז (מהניירות היפנים שהגבר הביא לי )

וככה זה נשלח

אולי לכבוד זה שסרגתי החורף החליט לחזור ויעל תוכל לנצל את השאל גם קצת כצעיף ובקייץ בלילות מזגן ....

אתמול בערב היה מיוחד. אתמול בערב הצלחתי אחרי הרבה מאמצים ותאומים להגיע לסדנא... זה די מדהים אם חושבים על זה כי אני חברה בפורום ובקומונה שסדנאות מאורגנות שם כל הזמן ואני פשוט לא מצליחה להגיע אליהן. נתחיל בזה שיש לי שריטה אישית והיא שאם יש משהו שאני יודעת לעשות אני מרגישה לא נעים להרשם לסדנה. כבר העירו לי על זה כי המטרה של הסדנאות הללו חוץ מללמוד דברים חדשים היא גם להתרועע חברתית ולהכיר עוד יוצרים ( נו טוב יוצרות על מי אני עובדת?). תוסיפו לזה את העובדה המלבבת שהעבודה שלי מעסיקה אותי קצת יותר מידי ואת הדברים הרגילים (הסעות, קניות, בישולים, התרוצצויות...) והנה הגעתי עד הלום.

אבל לסדנה של אתמול בערב מאד מאד רציתי ללכת ונרשמתי ושילמתי למרות שהיה סיכוי די טוב שזה יתקלקל לי ברגע האחרון (והייתי פיירית ואמרתי את זה למארגנת...) אבל היצליח לי.

מה אני אגיד לכם-תענוג צרוף!

"ציור במשיכת מכחול" הוא סדנה נהדרת שמעבירה רחלי גזית הנהדרת עוד יותר...

למרות ההקדמה שלה שתמיד אמרה שהיא אף פעם לא תהיה מורה היא מדריכה יסודית ונהדרת שעברה מאחת לאחת, תיקנה, העירה, החמיאה ועל הדרך שעשעה את כולנו.

אני לא אפרט יותר מידי על "ציור במשיכת מכחול" אפשר לקרוא על הכול אצל רחלי והיא המומחית אז מי אני שאקח לה את הבמה אני רק אשתף קצת מהחוויות שלי.

אני יודעת לצייר. ציירתי בעבר הרחוק והקרוב וזה משהו שאני לא עושה עכשיו כמעט בכלל  אבל זה כנראה תמיד ישאר משהו שאני אחזור אליו כל פעם בכיוון אחר.

זה לא עוזר לדעת לצייר. אולי אפילו מקלקל קצת. "ציור במשיכת מכחול" מחייב לימוד של טכניקה אחרת לגמרי והרבה הרבה אימון.

הנה ככה...

 (יש התנצלות מראש על התמונות הן צולמו בערב בתאורה פנימית לא משהו)

מה שיפה בזה הוא אבל שאפילו אם עושים "שגיאות" עדיין מתקבלת תוצאה אסטטית ונעימה לעיין.

הנה העלים שאני ציירתי

וככה נראים עלים אחרי שהמורה שיפצה אותם.

הטכניקה די סלחנית. בסוף הסדנה כולנו יצאנו עם דף קארדסטוק מצוייר שנוכל להשתמש בו לצרכינו.

זה הדף שלי

יש  לי כל הכוונות להמשיך ולהתאמן אבל כרגע יש את הדף הזה וחוויה של סדנה נהדרת.

הסדנה התקיימה ב"מסטיקים" שהיא חנות וסטודיו לסקראפ בניהולה של דפי שכמובן היה תענוג להכיר אותה גם כן. דפי מארגנת בתדירות די גבוהה ערבי יצירה בסטודיו שלה (שווה לכן לבדוק) ולי לא נותר אלא להצטער שאני גרה רחוק כי זה יכול היה להיות בדיוק הפוש שאני צריכה בשביל יצירות הנייר שלי.