פעם מזמן מזמן היה לי תכנון די מדוקדק של החיים שלי, לפחות ל 10 השנים הבאות מה שהיה נראה לי אז כבערך נצח. כמו שהרבה פעמים קורה בחיים באה המציאות וטפחה על פני באופן די פתאומי. לזכותי יאמר שעשיתי את כל מה שתכננתי בהתחשב בעיכוב שנכפה עלי וגם ציינתי לעצמי שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. מאז זרמו הרבה מאד מים בנהרות העולם אבל דווקא עכשיו לפני פסח קיבלתי (שוב) תזכורת כואבת לעניני מציאות ותכנונים. בואו נאמר שמרפי עבד שעות נוספות על המיקרה שלי בשבועות האחרונים-בין יתר התעלולים שלו (שלא את כולם אני יכולה לפרט) הוא למשל העובדה שאני והצוות שלי עבדנו שלושה שבועות רצוף (כלומר שני סופי שבוע וערב פסח...) התברר לי שסדר פסח יצטרך להיות אצלי (זה היתברר ביום חמישי בחצות...) ושבחג הזה לא תמיד תהיה לי את זכות הבחירה עם מי להיות ומה לעשות. בקיצור בפסח הזה פיסית עוד לא יצאתי מבית עבדים.... מזל שאת הנפש קשה יותר לכלוא. מכיון שהמציאות השתלטה עלי זה גרם לכך שתכנוני היצירה שלי גם עברו שינויים קלים ולכן מה שאני מראה כאן היה אמור להיסתיים כבר מזמן והיסתיים רק הבוקר.

בינואר נולדה לחבר מאד מאד טוב שלנו תינוקת חדשה. בערך חודש אחר כך הוא ביקר בארץ. אני לא היספקתי להכין שום דבר בעיקר כי קשה היה לי להחליט מה להכין ולכן ענין המתנה נידחה עד שהתגבשה הידיעה מה להכין.

לתינוקת החדשה הכנתי קובית תגיות וכדור בד. זאת הפעם הראשונה שאני תופרת את הכדור הזה-היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי וציפיתי (המציאות לפעמים יותר טובה מהתיכנון) ואני מקווה שהיא תאהב את הדברים.

הכדור יצא קצת אבטיחי-גם בצבעים וגם בצורה אבל אני מאד אוהבת אותו.

לקוביה יש תגיות לכל מיני סרטים שיהיה לתינוקת מענין למשש.

לתינוקת יש אחות "גדולה" ממנה בשנה וחצי מה שאומר שגם היא ילדה קטנה. פה היסתבר לי שכבר אין לי כל כך מושג מה מכינים לילדה בגיל כזה-כל הרעיונות שהיו לי נראו לי מתאימים או לילדים יותר קטנים או יותר גדולים ובסוף הלכתי לבקש עצות מהמומחים...הווה אומר כאלה שיש להם ילדים בגיל הזה. הכי מצא חן בעיני מה שאמרה לי שוקפוק (מנהלת פורום ליבוד וטקסטיל). היא ספרה שמה שהבת שלה הכי אוהבת זה את התיק הקטן שהיא תפרה לה. התיק הוא בעצם שקית בד שמתכווצת בשני שרוכים והיא מספיק קטנה ופשוטה שגם ילדה קטנה תוכל לקחת איתה. מובן שאני לא יכולה לתפור "סתם" שקית בד אז קישטתי את השקית באפליקציה נחמדה.,תודה שוקפוק.

ככה הוא נראה פתוח ושטוח

הנה הבית מקרוב

והעץ עם הינשוף

את השרוכים לא רציתי לקשור-במקום זה תפרתי אותם ביחד קצה לקצה ואז הסתרתי רת החיבור עם חתיכת סרט אלכסון. אחר כך "קברתי" את החיבור בתוך מסילת הבד אבל כאן הוא בחוץ כדי שאפשר יהיה לראות. תראו גם את הסרט היפה שדרכו עובר השרוך-הוא מהסידקית של אלי ברחובות ויש לו עוד המון סרטים חדשים ושווים...

וככה הוא נראה אם מכניסים לתןכן את הכדור והקוביה ומתכוננים לצאת לדרך.

מחר (בלי נדר...) הדברים יעטפו וישלחו מעבר לים.

שיהיה לכולנו חג חירות אביבי ושמח!

מה בן בלט לקראפט? אם היינו באנגלית אז הדבר הכי פשוט היה להגיד ש-C  (לקראפט) בא אחרי-B (לבלט) אבל אנחנו בשפת התנך אז זה לא עובד. הקשר בן בלט לקראפט נוצר כשהבלרינה היכריזה שהיא צריכה נעלי פוינט חדשות. למי מיכם שלא מתמצא אלה הנעליים הללו שבעזרתן ניתן לעמוד על הקצה של הבוהן לטופף בקלילות על הבמה וגם לחייך תוך כדי...

מסתבר שהנעליים שלה התרחבו לא מחזיקות את הרגל ויש צורך לרכוש אחרות.  עד פה מה חדש? אביזרי ריקוד זה משהו שנקנה אצלנו בערך פעם בשבוע-לא מתרגשים מזה. אבל הנה הקטאץ'-הרגל של הבלרינה כבר לא גדלה לכן אפשר (וצריך) לקנות נעל שמתאימה בדיוק בדיוק. לבלרינה יש רגל קטנה בממוצע ומאד מאד מאד צרה. ביקור לחנות המקומית העלה חרס ויצאנו משם עם הזמנה למספר ורוחב שלא מחזיקים בדרך כלל. כשהנעל היגיעה (עבר שבוע...) התברר שהיא אמנם מחזיקה טוב את העקב אבל אצבע אחת מטפסת על השניה-אסור. פה התחיל מסע שיטוטים של הבלרינה ברחבי האינטרנט שבמהלכו כמעט והשתכנעתי שהדרך היחידה למצוא לה נעלי פוינט תהיה להזמין אותם ישירות מרוסיה....בסופו של דבר מצאנו נעליים שהתאימו והבלרינה נרגעה. אני לעומת זאת נלחצתי.

נלחצתי כי נזכרתי שעכשיו מגיע הקטע של הקראפט. נעלי פוינט צריכות להתאים לרגל של הרקדן. זה אומר שהגומי שמחזיק את הקרסול והסרטים שנכרכים סביב הרגל לא באים תפורים לנעל. בשביל זה כדאי שתהיה זמינה לך מישהי שיודעת להחזיק חוט ומחט ורצוי גם שיודעת איך להשתמש בהם.

כן כן הבנתם נכון צריך לתפור אותם, ביד, לאט ובסבלנות. הרבה מדידות-גדול מידי, צפוף מידי, זה מצוין. עכשיו תופרים ומתפללים ואחרי שתופרים את התפר האחרון זה עדיין יהיה מצוין.אז איך עושים את זה? תאמינו או לא צילמתי...

תסלחו לי שלא צילמתי את השלבים עם הסיכות-ריחמתי על הבלרינה.

שלב ראשון-מחברים את רצועת הגומי שמקיפה את הקרסול, מוודאים שנוח לבלרינה, מחזיק טוב ולא עוצר את זרימת הדם.

תופרים את הגומי מאחור מתחת לפס העליון של הנעל. נזהרים לתפור רק את הבטנה לא יוצאים לצד החיצוני של הנעל-הצד היפה והמבריק אלא נשארים בבטנת הכותנה.

השלב הבא הוא לקפל את החלק האחורי של הנעל ככה שנוצר משולש.

הקודקוד של המשולש הוא הקצה שמסמן את התחלת תפירת הסרטים. כמובן שלפני שתופרים אותם צריך לעשות להם סיומת שהם לא יפרמו. יש כאלה ששורפים (לא אני!) אני הפעם השתמשתי בשירותיה של מכונת התפירה שלי לצורך הסיומת, לצערי זה השלב היחידי שאפשר להשתמש בה...

מחברים את הסרטים שוב תוך כדי שמקפידים לתפור אותם רק לצד של הביטנה.

זאת הנעל הישנה לא להבהל-היה יותר פשוט להדגים עליה...

כשלא משתמשים בנעליים הן מבלות בתוך הנרתיק שלהן בצורה כזאת-כדי שהן לא תאבדנה את הצורה שלהן וגם הסרטים ישמרו.

זה הזמן  שבו הבלרינה נזכרת שבעצם לנעלי הפוינט אין נרתיק מתאים. זה הזמן לבקש מאמא להשלים את מה שהיא תפרה בתחילת השנה לנעליים ולבגדים ולתפור עוד נרתיק הפעם לנעלי הפוינט.

ככה זה נראה ביחד.

כדי לא להתבלבל על הנרתיק הוחתם המשפט האלמותי MAKE A POINTE .

מן משחק מילים כזה...נו אני צריכה גם להנות לא?????

GOT THE POINT?

ההמשך הוא כמובן מאשר אף פעם אבל במקרה הזה זה לא היה קורה ממילא.

על מה אני מדברת? מתנות יום הולדת כמובן. בשנה וקצת האחרונות שחזרתי ליצור ההעדפה שלי היא להכין לאנשים שאני אוהבת מתנות אישיות שאני יוצרת כמובן. לפעמים אני שואלת אותם וזאת תוכנית כבקשתם ולפעמים אני יודעת לבד מה לתת. ככה קרה בשנה שעברה שנתתי לאחיותי התאומות מחברות מעוצבות. השנה לא היה לי רעיון ופשוט שאלתי. אבל מהצד השני לא היתה תשובה -אמרו לי שלא ובאמת לא צריך ואין לי רעיון... ומכיון שגם לי לא היה אז נשארנו ככה. קצת מאכזב...

ביום ההולדת שלהן אני מזמינה לחגוג אצלי ובהזדמנות הזאת הבלרינה הישויצה בתיק שאני תפרתי לה-התיק הזה.שין הסתכלה על התיק ואמרה שהיא גם רוצה תיק-גדול...כזה שיסחוב קלסר שמן...ושיהיה גם כיס.... כי נמאס לה להיסחב לבית הספר עם שקיות נילון שקוראות לה את הידיים....עכשיו היה לי מה לעשות! תכננתי דוגמה קניתי בד, גזרתי תפרתי אפילו מצאתי בחנות של אלי כפתורים בול כמו שדמיינתי לעצמי (זה קטע אהוב עלי במיוחד-שאני מוצאת את הדימיונות שלי) .לפני שבועיים סוף סוף באיחור של כמעט חודשיים נתתי לה אותו. באותה היזדמנות היה עלי גם תיק עופרה שתפרתי לעצמי. ואז היסתכלה עליו אלף ואמרה-בעצם כזה אני כן רוצה. כזה בדיוק? לא לאו דווקא היא אומרת מג'ינס... טוב לפחות אם אני הולכת לתפור תיק עופרה שלישי יהיה משהו אחר בו. היום גם הוא נמסר ליעודו וסוף סוף אפשר להראות תמונות.

זה התיק של שין שצריכה לסחוב לכיתה שהיא מלמדת יום יום קלסר כבד ונמאס לה להיסחב עם שקיות. הרצועות מקיפות את התיק ולא מחוברות למעלה כדי שהוא יוכל אכן לסחוב קלסר כבד.

את הפינות של התיק (שנקראות BOXING כי הן יוצרות קופסה) עשיתי חיצוניות. ראיתי את זה באיזושהיא הדרכה ברשת ונראה לי נחמד. על הפינה תפרתי כפתור בצורת פרח-כן זה שדמיינתי אותו ואז מצאתי אותו בחנות של אלי.

הכיס החיצוני מורכב משני בדים שונים וחמודים ונסגר ברוכסן. זה למיקרה והמורה תחליט שיש כל מיני דברים קטנים שאסור שימעכו על ידי הקלסר השמן.

בפנים יש ביטנה נעימה בפסי תכלת לבן.

את התיק השני כולם מכירים. עשיתי שניים כאלה לבלרינה ולי -ממש פה.

הפעם כאמור תפרתי אותו מג'ינס. כאן המקום להודות להדס על העצות שלה שהניבו תוצאה כל כך יפה.

בגלל שאלף רצתה שהתיק יהיה ג'ינס ורק ג'ינס אז הביטנה שלו אביבית במיוחד.

ויש לו גם קישוט קטן שלא ישעמם.

יום הולדת שמח אחיות שלי. מוטב מאוחר...