לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

3/2012

אביב היגיע פסח בא


כשהייתי קטנה סבתא שלי תפרה לנו בגדים. זה זכור לי ככיף גדול. בחלק מהמיקרים היינו נוסעות לנחלת בינימין ביחד כדי לבחור בדים ואחר כך הייתי מבלה שעות מהנות בעילעול בכל ירחוני הבורדה כדי להגיד מה אני רוצה שיתפרו לי. באיזה שהוא שלב אנחנו גדלנו , הטעם והאופנה הישתנו וסבתא שלי התבגרה וכבר  היה לה קשה לתפור. היה לי לא פשוט בכלל לקנות לעצמי בגדים. מצאתי את עצמי בודקת תפרים ומעקמת את האף, מתעצבנת מתויות מגרדות ועוד יותר מתעצבנת מהמחיר.השילוב של סלידה מדברים שראיתי בחנויות והמחיר שלא התאים למצבי הסטודנטיאלי התפרני  גרם לכך שהתחלתי לחשוב על לתפור לעצמי בגדים.  חשבתי  שראיתי את סבתא שלי עושה את זה כל כך הרבה פעמים שאין סיבה שאני לא אוכל לשחזר את זה. תתפלאו אבל זה היצליח לי. היצלחתי להבין איך להוציא גזרה מבורדה ובעזרת מכונת התפירה הישנה של אמא שלי שגייסתי לעזרה היצלחתי לתפור לעצמי לא מעט דברים (שלאף אחד מהם לא נשאר זכר וגם לא תעוד  לצערי). מאז נתפר הרבה חוט במכונות תפירה אני זנחתי את התפירה להרבה שנים וכשחזרתי אליה אמרתי לעצמי שבבגדים אני לא נוגעת.  מה שלא לקחתי בחשבון זה את שתי הבלרינות. הן דווקא מאד רצו שאני אתפור להם בגדים. ואני התחמקתי בהצלחה בתרוצים שונים שרובם התרכזו סביב העובדה שאחר כך זה לא ימצא חן בעיניהן וחבל  על הבד ועל העבודה. בסוף הן שברו אותי. פליטת פה לא זהירה גרמה לכך שהן ביקשו שאתפור לכל אחת חצאית זהה לחלוטין לחצאית שכבר יש להן.  אנחנו כבר יודעות שזה נראה טוב וגם המידה בסדר וככה תהיה לכל אחת עוד חצאית שווה.

זה היה לדעתי בתחילת החורף. את הבד הישגנו יחסית מהר-כמובן באחד הטיולים לנחלת בינימין. בד קורדרוי דק ומודפס שנקנה בקאשי. ואז הוא נכנס לתרדמת חורף בארון...את הגיזרה הוצאתי מהחצאיות שלהן ושיחזרתי את מה שידעתי על תפירת בגדים (היום אני יודעת כמה אני לא יודעת...). היו לא מעט פרימות-מזל שבבגדים קודם מכליבים אז זה לא כל כך נורא.

הנה אחת-גזרת פעמון שאצלנו באופו לא פתיע נקראת חצאית בלרינה...



 



חצאית מכווצת עם מותן גבוהה.





עבר המון זמן  עד שמצאנו  שבת לא גשומה לצלם בה. עבר עוד יותר זמן עד שזה נכתב כי באמצע המחשב אושפז , אבל זה יצא ממש בזמן לאביב-זמן ללבוש חצאית.

הבלרינות מאד מרוצות, אמא שלהן קצת פחות . לטענתי שזה לא מספיק מקצועי אמרו לי -אז תלכי ללמוד. סוכם שלא , אבל האופציה פתוחה להן אם זה מדליק אותן.

 

נכתב על ידי , 30/3/2012 20:20   בקטגוריות נוסטלגיה, תפירה  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תוך כדי ריקוד...


כן אני יודעת הרבה זמן לא הייתי פה. לא באשמתי . זה לא אני זה החיים. אה וגם הלאפטופ שהיה באישפוז. אבל בעיקר החיים. מזל שכחלק מהם גם היצלחתי ליצור ורק לתעד לא בדיוק היצליח לי. שני דברים חשובים מאד קרו בזמן שלא הייתי פה-הבלרינה חגגה יום הולדת 18 ודי בצמוד נחגג סיום שנת י"ב במגמת מחול בארוע הידוע במחוזותינו כערב מגמה. ערב מגמה זה שם יפה לבית משוגעים... במשך שבועות היא יצאה מהבית בבוקר וחזרה אחרי 12 שעות, רעבה, עייפה והרבה פעמים כואבת. ימים רבים אבא שלה ויתר על האוטו כדי שהיא לא תצטרך לסחוב תלבושות ושאר ציוד ברגל



"מה? אני מחויבת שהוא יהיה בכושר!".

 בכל הזמן הזה כמובן לא פסקה פעילות בית סיפרית רגילה בנוסף למיון צבאי פה ושם.

בגלל שזאת הפעם האחרונה שהן מופיעות היו גם מתנות לצוות (תופת בלאגן והיתרוצצויות...) דיברי תודה (לא אין לי בעיה לעמוד על במה ולדבר לפני כולם) ועוד שאר אירגונים  והיתרוצצויות.

והוא היגיע. קדמו לו שלושה ימים מעוטי שינה ומפוצצי אדרנלין.

כולנו מתיצבים באולם. מוקדם קצת ואנחנו לבד. אני ניכנסת פנימה ומושיטים לי תוכניה בחיוך רחב.



נכנסת להלם קל לראות אותה בשחור לבן על שני עמודים. " היא לא אמרה לי כלום!" מרכזת המגמה מחייכת "היא ראתה את זה רק עכשיו והופתעה לא פחות..."

הערב עובר בסחרחורת של אורות וצבעים.

ריקוד פתיתי שלג מתוך מפצח האגוזים של צייקובסקי.



קטעים מתוך kammeballet של Hans Van Mannen



 





 

ולסיום Sing Sing של בוב פוסיי, קטע מיוזיקל נהדר רב משתתפים ורב קצב.







 

דיברי תודה. תיקון טעות-לא משנה כמה הרצאות מדעיות נתתי בחיים נאום התודה הזה גרם לי לדופק מטורף ובירכיים רועדות. מזל שיש לי ניסיון קרייני אז הקול רעד לי " רק במשפט הראשון" כדיברי גבר הבית (שגם היסריט את הנאום...).

הבנות מחלקות מתנות לצוות.

ריקוד סיום.





 

פרחים לבלרינה-זר מאיתנו.



ועוד כמה..



בלרינה שלי-מאחלת לך לרקוד את החיים.

נכתב על ידי , 24/3/2012 23:26   בקטגוריות בלרינה, ילדים, משפחה, ריקוד, תמונות  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בסוף מעגל...


לפני שאני מתחילה אזהרה קטנה-הרשומה הזאת קצת שונה. מי שרוצה יכול לרדת ישר לסוף ולראות את היצירות שקשורות אליה אבל מי שספרים הם חלק ממנו מוזמן להשאר.

זה היתחיל מספר שהבלרינה הצעירה היתה צריכה לצורך שיעור אנגלית. זוכרים BOOK REPORT? אז הלכנו לסיפרייה וחיפשנו בן המדפים עד שמצאנו כמה דברים שנראו לנו והיא ישבה לבחור. אחד הספרים היה ספר שהיא קראה בעיברית והיא לא רצתה אותו. בסופו של דבר היא בחרה ספר ונסענו הביתה. (סליחה על הטשטוש הספר עטוף הניילון...)

אני קצת דחקתי בה שתתחיל לקרוא כדי שתספיק לעמוד בזמנים והיא אכן היתחילה לקרוא. והיתחילה לשאול. בהתחלה היא שאלה לפרושן של כל מיני מילים-שאת הפרוש של רובם היא ניחשה לפי הקונטקסט אבל רצתה להיות בטוחה, ואחר כך היתחילו כל מיני שאלות אחרות.  ברוב המיקרים היא לא היסתפקה בתשובה שלי והלכה גם לקרוא קצת בעצמה (חובבת וויקיפדיה גדולה היא...). ככל שהתרבו השאלות שלה ככה התגברה אצלי ההרגשה שאני צריכה לקרוא את הספר גם. יש לי מנהג לקרוא את הספרים שלהן כשאני יכולה. הרבה פעמים זה פשוט מתוך ענין ולפעמים זה עוזר לי להבין דברים על מה שקורה איתן ומה שעובר עליהן. ואז היא היתחילה לשאול שאלות על ספר אחר.



 הספר הזה יש לו מקום מיוחד בליבי. מלבד העובדה שהוא ספר מיוחד רגיש ומקסים הוא גם הספר הראשון "למבוגרים" שהרשו לי לקרוא-הייתי בת 10.עד היום  אני יכולה  לראות את המקום  המדויק שלו על המדף בסיפריה של הורי. מאז קראתי אותו עוד די הרבה פעמים ובכיתה י"ב כתבתי עליו עבודה.

התחלתי לקרוא. קצת יותר מ 200 עמודים ובתוכם ילדה אחת שבנוסף להיותה בעלת תסמונת אספרגר מה שמצריך ממנה התמודדות יומיומית מתישה ומכווצת קרביים ,צריכה גם להתמודד עם יתמות ושכול.והיא מחפשת CLOSURE. לסגור את המעגל.

אני לא מבקר סיפרות רק אדם קורא. אני לא קוראת ספרים שלא סוחפים אותי אז הספר הזה לגמרי עומד בקריטריון הנ"ל. הוא מהסוג שלא משאיר אותך אדיש. חלקנו יחשוב עליו וישאל הרבה שאלות (הבלרינה הצעירה למשל...), חלקנו (ואני בינהם...) יחוו בעיטה בבטן. אי אפשר לסיים אותו באמירה של -או איזה ספר יפה. מהבחינה הזאת שני הספרים קשורים זה לזה בקשר הדוק מאד. ( הקשר הברור מאליו הוא השם, הספר של הרפר לי נקרא באנגלית TO KILL A MOCKING BIRD. ) אני חושבת ששניהם ספרים שיותר מכדאי לקרוא ואם לא קראתם אז תתחילו דווקא מהספר של הרפר לי. בתור מי שהיתה בעברה תולעת ספרים רצינית ובשנים האחורונות חווה שלפעמים היא לא מוצאת מה לקרוא הספרים הללו היו תיזכורת מבורכת לכך שלא איבדתי את זה.

איך זה מתקשר ליצירה שלי? ובכן מה שהכנתי הוא גם סוג של סגירת מעגל.



אלה מתנות שתפרתי לשתי רקדניות שהופיעו עם הריקוד לבגרות של הבלרינה הגדולה. כחלק מהבגרות במחול הבנות מחברות כוראוגרפיה אישית ומקבלות עליה ציון. במיקרה של הבלרינה הגדולה הופיעו עם הריקוד שלה שתי ג'ינג'יות מוכשרות מכיתה י' ואלה המתנות שאני תפרתי להן לפי בקשתה.

 



נרתיקי בד קטנים שהיגיעו ביחד עם סיכות ומסרק-לסידור הפריזורה הנדרשת מבלרינות.

נוספו גם כמה שוקולדים בשביל התודה והמתיקות.

 



בד התפוחים יש לו משמעות שקשורה לריקוד והוא גם בחוץ וגם בפנים.

התודה נמצאת שם כל הזמן.

 



ומכיון שעסקנו בספרים זה רק ראוי לכתוב תודות לכל מיני אנשים שבזכותם הרשימה הזאת ראתה אור למרות התלבטויותי וספקותי.

תודה לעדי בעולם. את נהדרת.

תודה לבלרינה הקטנה שסמכה  עלי בעניני ספרים.

תודה לבלרינה הגדולה על ההשראה שהיא מצאה בספר ומה שהיא יצרה ממנו.

תודה לנועם ודנה שרקדו את החלום וריגשו את כולנו.

תודה לכם שקראתם.

נכתב על ידי , 4/3/2012 11:53   בקטגוריות הגיגים, המלצות, השראה, ילדים, ספרים  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





92,385
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תחביבים , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדנ"א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דנ"א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)