בתור אמא של בלרינות אני מחוייבת לדווח על כל ארוע מחול במחוזותינו-בטח ובטח כשהוא בסדר גודל של הפקה שלמה של מפצח האגוזים. מי מיכם שבילה כמה שנים בניכר יודע בודאי שהבלט הזה הוא חלק בלתי נפרד מארועי חג מולד-סביר להניח שבגלל סיפור המסגרת שלו שמתרחש בתקופה הזאת. הסיפור שלנו עם מפצח האגוזים התחיל מזמן מזמן עוד לפני שהבלרינות דמיינו שהן תרקודנה. זה התחיל בקלטת לילדים שסיפרה את הסיפור (עם קטעי מוסיקה רלוונטים) בקריינותו של קובי מידן , המשיך בספר , דרך לצפות בבלט (פעמיים בהפרש של כמה שנים...) ועכשיו היינו חלק ממנו. (כן היינו אני הטקסי בלרינה למי שלא זוכר...).
ההפקה היא של חטיבת הבניים מה שאומר שמי שהשתתפה בו היא הבלרינה הצעירה שמסיימת השנה את השנה הראשונה שלה במגמת מחול....
ככה זה מתחיל-כולם מקבלים תוכניה כדי לדעת מי רוקד מתי...( ליד התוכניה של הבלט הישראלי ההפקה משנת 2003 או 2004)
אחרי שכולם אומרים שלום ומתרגשים כהוגן וגם מכינים מצלמות וטישואים אפשר להתחיל....
הבלרינה סיימה כיתה ז' מה שאומר שהכיתה שלה היא צעירת המשתתפות בערב ומכיון שהסיפור הוא ממילא סיפור עם ועל ילדים אז אלה התפקידים שהן השתתפו בהן. באופן יוצא מהכלל חרגו גם מתסרוקת הפקעת המסורתית והבנות סורקו כמו ילדות בשיער מחולק לשניים.
ריקוד המתנות
הבלרינה בשמלת הטורכיז ובשתי קוקיות-ממש באמצע .
הכי כיף לראות את החיוך שלה, נכון רואים שהיא נהנית מכל רגע?
את התמונות אני צלמתי. בדרך כלל היא מצלמת את כל התמונות של המחול ואין ספק שהיא הרבה יותר טובה ממני . מזל שגם לי יצאו כמה תמונות שוות.
מתקדמים בעלילה-הריקוד הנוסף שלהם-ריקוד הבובות. במקור זהו ריקוד של בובות רוסיות בהפקה הזאת המוסיקה הוחלפה במוסיקה לא מתוך הבלט המקורי והריקוד הוא מודרני/ג'אז.
מסובבים את המפתח....
חלק מהבובות צריכות עזרה של מפעילה....
אבל כל הבובות האלה יודעות לרקוד היטב!
העלילה מתקדמת...
התמונות הבאות הן במיוחד בשביל הילדה אלונה שלפעמים מציצה פה.
ריקוד פתיתי השלג (את הריקוד הזה רקדה הבלרינה הבכורה אבל בהפקה הספציפית הזאת היא ושאר הבלרינות מהכיתה בילו ביום כיף ולכן לא השתתפו...)
ראיתם פנטזיה?(הסרט...) מי שראה לא ישכח מעולם את הקטע הבא (ומי שלא ראה זה בטוח יעשה לו חשק לרוץ ולראות...)
וגם הן היו סינים קטנים שרקדו לצלילים הכל כך מלבבים הללו...
וככה נראה הפינאלה-כל הרקדנים על הבמה...אם תתאמצו תוכלו לראות את הבלרינה שניה משמאל בשורה הראשונה....וכן אתם רואים טוב יש שלושה בנים, נסיכים אמיתיים.
ומשפט אחד מתוך נאום התודה שנאמר בסוף ערב מגמה של הבלרינה הבוגרת אבל אין מתאים ממנו-
"כי ללכת הרי יודעים כולם אך התשוקה והיכולת לרקוד ניתנה למעטים בלבד. ריקוד, מלבד האומנות היופי וההנאה, הוא גם זיעה וכאב ובכי, אך אנחנו יודעים שהוא היה לכם גם אושר גדול הנאה והגשמה, ויש לכן גם הזכות לגעת באמצעותו בנפשם של אנשים ולחלוק איתם את רגעי השמחה וההתעלות הללו."
במוצאי חג הפסח, ערב המימונה ארגנו לסמדר מסיבת חינה. למען הגילוי הנאות אני חייבת להודות שמעולם לא הייתי במסיבת חינה ומעולם גם לא בערב מימונה. אין לי תרוצים או הסברים זה פשוט ככה. היה לי מאד משמח שאת הניסיון הראשון שלי במסיבות חינה יוצא לי להעביר בחגיגה לבחורה מקסימה במיוחד ועם חבורת נשים משובחת. הגר ארגנה הכול (מקום, כיבוד, תלבושות...) ולנו נשאר רק להביא משהו מתוק ככיבוד וכמובן מתנה לכלה.
נזכרתי במשפט המפורסם שחלק ממנו מצוטט בכותרת someting old someting new something borrowed something blue....
אומרים שאלה ארבעה דברים שמתנה לכלה צריכה להיות-משהו ישן, משהו חדש , משהו מושאל, משהו כחול....
די התאמצתי לחפש השראה במשפט אבל רעיונות באו ונפסלו מסיבות שונות ומשונות. מאד רציתי להכין לסמדר משהו שימושי וגם כאן רעיונות באו ונפסלו ובסופו של דבר התחלתי לרקום. בחרתי רקמה לא גדולה כי מרוב מחשבות כמובן שניגמר לי הזמן... הייתי קצת חלודה... לא רקמתי צלבים המון זמן ולמזלי בחרתי בד עם שתי וערב מספיק רחב.(מצאתי רקמה לא גמורה שלי על בד מאד צפוף ונראה לי שלצערי היא לא תיסתיים בזמן הקרוב-מאמץ גדול מידי לעניים...)גם לא כל כך הערכתי נכון את הזמן שיקח לי לרקום אותה כך שהגעתי לבוקר הארוע עם עבודה מאד לא גמורה. שום דבר שמרתון ריקמה לא יכול לפתור.
מצאתי מסגרת אובאלית התחרה מאד התבקשה כאן...
קצת תקריבים
הריקמה
הריקמה נתלית בסרט שבקצה שלו יש ורד בד קטן
ואז הייתי חייבת להוסיף עוד אחד קטן. בצד.
הריקמה נארזה ככה
מיחזרתי שקית קניות מופסת בעזרת כמה תפרים וקצת דיו. התגית היא מקופסת הפלאות שקיבלתי מצרויה.
הכול היתחל בשנה שעברה... עת ביום האחרון שלה פרסמה ברבימה רשימה ובה כתבה על כל הארנקים שתפרה ועל חיבתה להחלפות פרטיות. החלפות היו לי הרבה , פרטיות-אף לא אחת. מייד התחילה התכתבות עניפה שבסופה סיכמנו שאני אקבל ארנק מפס היצור המשובח של ברבימה והיא תקבל סלסילה סרוגה. גדולה. מייד ניקנה חוט והיתחילה הסריגה. יש משהו מאד מרגיע אפילו מדיטטיבי בסריגה. במיוחד כזאת שלאצריך להיסתכל בה על דוגמא כל הזמן, ליספור עניים ולמדוד כל 3 שורות. פשוט סורגים. תאריך הסיום היה גמיש ואני סרגתי וסרגתי. ואז היגיע סופשבוע מהחלומות שבו קיבלתי את הארנק שלי. תראו איזה חתיך !
והוא חתיך גם מבפנים...
ואפילו אפשר ללכת איתו לבד כי יש לו רצועת נשיאה...
ביחד עם הארנק היגיעה התנצלות שאני לא צריכה להילחץ. באמת לא נילחצתי. אבל שבוע אחר כך ניגמר לי החוט והחנות הודיעה לי שגם לה אזל ואין גם במחסן. יקח שבוע. אחרי שבועיים עדיין לא היה חוט. היזדמנתי לעיר אחרת ולא מצאתי את החוט המבוקש גם שם. עכשיו כבר כעסתי.חזרתי לחנות ואמרתי נו, נו, נו, לא יפה, לא עושים דברים כאלה ללקוחה ותיקה... אחרי שבוע היגיע חוט ואני חזרתי לנשום. ולסרוג. הסלסילה די גדולה-בקוטר של 30 סמ' . נסרגה כולו בסוג של חבל כותנה בצבע טיבעי ,מסרגת קרושה מס' 4 ,חצאי עמודים שנסרגו רק בלולאה האחורית (back loop single crochet).
עשיתי לה בוק שבו היא מאחסנת את הצמר והמסרגות שלי.
התלבטתי אם להקשיח את הסלסילה בשיטה הישנה של טבילה בעמילן אבל החלטתי שמכיו שהיא עומדת כל כך יפה כשהיא מלאה אז אין צורך. הסלסילה נתנה כמעט חודשיים אחרי שהיא נתנה לי את הארנק -מזל שהיגדרנו זמנים גמישים.אני מקווה שהסלסילה בשימוש,הארנק עדיין בשלב הליטופים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
