כשרק  התחלתי לגלוש ברחבי בלוגוספירת היצירה (רק לפני שנה...) התודאתי לראשונה למושג ההחלפה או SWAP. החלפה הוא בעצם תהליך שבו שני אנשים מחליפים בינהם יצירה כל שהיא מעשה ידיהם. היצירה הזאת יכולה להיות זהה בהגדרה למשל החלפת תיקים או ללכת על רעיון מסוים למשל "פינוק חורפי" שבו הנושא הוא השראה לפתוח ליצירתיות של כל אחד. אני מודה שהוקסמתי. יש משהו מאד מאתגר בלעשות משהו למישהו אחר-הרבה פעמים זה מישהו שמכירים רק באופן וירטואלי ולפעמים גם ההיכרות הזאת רופפת. אז קודם כל כדאי להכיר קצת את בן.בת הזוג להחלפה-מי הם ? מה הם אוהבים? באיזה תחום יצירתי הם מתעסקים-נייר? ליבוד? תפירה? תמיד כדאי לשלוח למישהו עבודה שהיא התחום החזק שלך והתחום החלש של בן הזוג-כך מוודאים שזה לא משהו שהוא יכול לעשות בעצמו יותר טוב ממך... בעצם החלפות הן מנוף להצטינות-עושים משהו למישהו אחר, מאד רוצים שהוא יאהב ויעריך את מה ששולחים אז חייבים להיות יצרתיים....מקבלים גם הזדמנות לראות מקרוב עבודות של אחרים ולהתרשם מהם כי בכל החלפה שולחים וגם מקבלים.

בפורום " אמנות הטקסטיל והליבוד" שאני משתתפת בו נערכה החלפת נרתיקי משקפיים.בתור משקפופרית ותיקה תמיד יש לי נרתיק למשקפיים בתיק כי אני קבוע מחליפה בין משקפי הראיה ומשקפי השמש....נראה היה לי אחלה לעשות אחד כזה יצירתי.

 אני הוגרלתי להיות בת זוג של מימס שהיא חמודה אמיתית ומוכשרת מאד. כשדברנו מימס אמרה שהיא אוהבת סגנון פרחוני ורומנטי וצבעים של ורוד ירוק וצהוב. אני הייתי קצת יותר מעורפלת ואמרתי שאני אוהבת הרבה סגנונות ושהצבעים שאני אוהבת הם ירוקים וכחולים. לא היתה לי בעיה לבחור בדים- יש לי סדרה של בדים רומנטים שהתאימו לי בול למה שמימס תארה. היתה לי קצת בעיה עם התכנון של הנרתיק.

נרתיק המשקפיים שלי נראה ככה

הצורה מצאה חן בעיני תמיד כי הוא מכיל בנוחות גם את משקפי הראיה שלי וגם את משקפי השמש שלי שהן הרבה יותר גדולות.רציתי לעשות נרתיק כזה בדיוק אבל לא הצלחתי לעלות על רעיון איך להקשיח את הנרתיק כך שהוא יצא מספיק  "עומד" ושיגן על המשקפיים. עשיתי כמה נסיונות אבל לא מצא חן בעני מה שיצא ועברתי לעשות נרתיק אחר. החלטתי שאם כבר רומנטי אז עד הסוף ורקמתי גם מונוגרמה על סאטן שאותה תפרתי על הנרתיק. הנרתיק נסגר בכפתור מצופה בבד מאותה סדרת בדים.הבד מוקשח בפליזלין ויש מילוי רך כך שהמשקפיים מוגנים משריטות וחבלות.

ככה הוא יצא.

סגור...

ופתוח (עם המשקפיים שלי בפנים...)

הנרתיק היה מוכן הרבה זמן לפני שהיה צריך לשלוח אותו אבל רק יום לפני ששלחתי אותו התישבתי להכין גם כרטיס ולעטוף את ההחלפה. כמו שאתםרואים הלכתי עם הלוק הפרחוני עד הסוף.....

ועכשיו וידוי קטן-בעצם הכנתי שתי מונוגרמות-הראשונה היתה מוקפת בתחרה אבל כשמיקמתי אותה על הנרתיק היא נראתה לי גדולה מידי ולא קשורה... אז רקמתי עוד אחת. אבל היה לי חבל על המונוגרמה השניה אז החלטתי שמימס תקבל אותה בכל זאת והפכתי אותה למחזיק מפתחות. מצד אחד המונוגרמה ומצד שני לב מלבד עם כפתור עטוף בד (ששכחתי לצלם...:-(  ).

החבילה נשלחה למימס היגיעה וקבלתי מסרים שהיא מאד אוהבת ומאד שמחתי. ואז היגיע הנרתיק שמימס הכינה לי...

כשפתחתי את החבילה הרגשתי פסיכית לגמרי-חוץ מהעובדה שמה שהיא שלחה לי יפה בטרוף היא גם שלחה לי בדיוק (אבל בדיוק!) את מה שאני רציתי לשלוח לה כולל הרעיון של הכרטיס...

בבקשה....

סגור...

ופתוח...

ותראו את הידית...

(הרקע הוא מפה שאמא שלי רקמה וינטאג' למהדרין...)

והכרטיס בתוך נרתיק גם....

לי נגמר קצת האויר בשלב הזה.

כמובן שזאת כבר היתה סיבה טובה לדבר עם מימס בטלפון ולהודות לה וכמובן מייד לאמץ את הנרתיק החדש שלי כביתם החדש של המישקפיים שלי. מבחינתי ההחלפה הזאת היתה חוויה נהדרת-גם זכיתי להכיר את מימס וגם קיבלתי ממנה את הנרתיק הכי שווה שאפשר.

 אם תציצו פה תוכלו לראות מה עשו כולם.

וואי יצא לי מגה פוסט...

בא לכם להחליף?

הכותרת ממצה את השבוע שהיה לי-סוף על כל משמעויותיו...

קודם כל סוף שנת הלימודים (הבלרינה סיימה כיתה ט' בציונים מצוינים כיאה לבת הבכורה של שני חנונים עם דפלומה).

נפתחה עונת הארועים והשבוע היגיע הסוף לרווקותה של חברה טובה ולשנות ילדותו של האחין שלי שחגג בר מצווה. חוץ מזה כלל השבוע הזה שלל ארועים בעבודה שחלקם איימו להביא לסוף את שפיות דעתי ואת האיזון הפנימי שלי (שני דברים שונים ...) וסוף שבוע שנחגג על ידי בנסיעה לנמל ת"א לארוע "מציירים את המחר" של עמותת "זכרון מנחם" ועל ידי שאר בני ביתי היקרים בקנית ערימת ספרים (18 אם אתם חייבים לדעת...) בשבוע הספר.

 כמו שאתם מבינים גם היה סוף לשינה בשבוע הזה (זאת אומרת הרבה יותר מכרגיל).

 לא היה לי יותר מידי זמן ליצור-הדבר היחידי שהצלחתי לעשות וגם זה כי בעצם התחלתי אותו בשבוע הקודם הוא כרטיס ברכה לחתונה של חברה. פעם ראשונה שהכנתי כרטיס לחתונה ושוטטתי לי קצת במרחבי הרשת כדי לראות אם יש לענין כללים צבעים חוקים-בקיצור לחפש השראה. מובן שאין שום כללים חוקים וצבעים וכל אחד עושה כרצון המוזה שתוקפת אותו.

אז הנה מה שהינפיקה המוזה שלי.

סרט אורגנזה, אותיות ומפתחות-  גרנג' בורד של טים הולץ צבועות באקריליק ומצופות בדבק נצנצים (שלא כל כך רואים פה...), ניירות (מאף חברה מוכרת- מה שנקרא אוסף פרטי) ופרחי בד שנמצאו תאמינו או לא בחנות שההתמחות שלה בכלל היא כלים חד פעמיים....

 את הרעיון לשים את המסגרת בצורה מלוכסנת ואת האותיות בעיגול היציע גבר הבית "כדי לשבור את המסגרת" התקבל בשניה ונרשם שיש ענין להתיעץ בו לעיתים קרובות יותר . בזה היגיעה לסופה רווקותם של שני אנשים יקרים שאני מאחלת להם הרבה אהבה ואושר בחייהם כזוג.

כמה מילים על סוף השבוע-ביום שישי בשעה 14:00 החלטתי שלמרות שעבדתי (כן כן ביום שישי...) בישלתי כיבסתי ומה שהכי מתבקש זה לצלול למיטה לשנת צהריים אני נוסעת לנמל ת"א כדי לקחת חלק בארוע "מציירים את המחר" שאורגן על ידי עמותת "זכרון מנחם". במקום שאני אכתוב אני אפנה אתכם לבלוגים של "פרפרים" "זיקוקית" ו"משחק מילים"-שלוש יוצרות מוכשרות שלקחו בו חלק פעיל.

איזה שבוע היה לכם?שתפו...

שבוע טוב.

מלבד העובדה שחודש יוני הוא רישמית תחילת הקיץ הוא חודש של סופים. לפחות למי שיש לו ילדים. כל החודש מלא מסיבות סוף שנה-בגן בבית הספר בחוגים... כל מי שנולד בחודשי יוני יולי ממהר להספיק לחגוג ימי הולדת. בנוסף זה גם חודש שבו נפתחת חגיגית עונת הארועים (פוסט מיוחד על זה בקרוב...). אצלנו זה לא יוצא דופן-חודש מטורלל לחלוטין שהשנה נראה כאילו דחסו בו ארועים וענינים שיכלו להספיק לשנה. על סוף אחד בכל זאת רציתי להרחיב.הוא מתרחש כבר שנה שלישית ברציפות מאז שהבכורה שלי  AKA "הבלרינה" לומדת במגמת מחול. בכל שנה מתקיים מה שנקרא בפיהם "ערב מגמה" ובו מופיעים תלמידי (על מי אני עובדת פה...תלמידות) המחול במופע סיום. המופע לא היה מבייש להקת מחול מקצועית ומושקעות בו שעות רבות של אימונים, מתח גדול מאד וגם טרטור לא מועט של ההורים...השנה כאמור הבלרינה סיימה כיתה ט'. היא גם החליטה שהיא תמשיך בתיכון במגמת מחול מה שאומר שזה כנראה לא יהיה ערב המגמה האחרון שלנו. חזינו במופע מרגש שחלק לא מבוטל ממנו נצפה דרך מסך של דמעות של אמא שקשה לה להכיל את ההתרגשות היופי וההצלחה.

אז זאת הצצה קטנה (לגמרי לגמרי ברשות !) לעולמה של בלרינה....

היא מתאמנת...הרבה...בנוסף למגמה היא גם רוקדת בלט קלאסי פעמיים בשבוע ופעם בשבוע בלהקת סטפס. כשיש לה זמן פנוי היא משתלטת על הסלון ולפעמים גם מזמינה חברות לפלישה...

יש לה שלל אביזרי אופנה שאיכשהו קשורים למחול...

שרשרת

ועוד אחת

 ונעל שתלויה על התיק

כדי שהיא לא תשכח את שאיפתו של כל רקדן- גם בובת הציירים שלה כל הזמן בתנוחת בלט (למי שחייב לדעת לתנועה הזאת קוראים גרנד ז'טה ובעיברית פשוטה-קפיצה גדולה מה שמיחד אותה כמובן הוא שבזמן הקפיצה הרקדן צריך למתוח את הרגליים לשפגט של לפחות 180 מעלות).

את השיער בלרינות אוספות לפקעת הדוקה שנקראת (אל תשאלו אותי למה...)קוקס... יש שיטות לענין, לשיער קצר לשיער ארוך לומדים את זה ומתרגלים את זה כי בזמן הופעה כל הקונסטרוקציה הזאת צריכה להחזיק בלי להתרופף רחמנא ליצלן וכדי שאף שערה סוררת לא תחרוג גם משתמשים בכמויות מסחריות של ג'ל. הכינוי בפי הבנות? "שיער קסדה". הנה דוגמא על הראש של הבלרינה...

לערב המגמה עמדו אצלה בתור להסתרק...והיא עצבה כמה וכמה תסרוקות. (למי שמעונין יש אפילו הדרכות לענין -תנסו פה)

חוץ מלרקוד הבלרינה גם מציירת-אמנם השנה לא היה לה כל כך זמן לענין אז כפיצוי היא ציירה את חולצות סוף השנה של המגמה שעליהן (הפתעה !) בלרינות! (למען הגילוי הנאות רקדן ההיפ הופ צוייר על ידי חברה אחרת).

אני די יכולה להשתפך כאן בלי סוף אבל נראה לי שכבר הבנתם...

וכמעט לפני הסוף- בערב המגמה קנינו לה זר פרחים שחיכה לה בחדר כשהיא חזרה. כששאלו אותי איזה זר אני רוצה והסברתי אמרתי לשוזרת "תחשבי על שמלה של בלרינה..." אכן יצא לה זר עגול אורירי ומקסים כמו בלרינה...

כמה תמונות מהערב-כמובן שאי אפשר לשים את כולן... את התמונות צילמה הפייה בת ה10 שמגלה לדעתינו כשרון גדול ובטח עוד נרחיב פעם בענין.

ואיך זה קשור ליצירה?היא החלק הראשון של היצירה הכי גדולה שלי..... עכשיו אני הולכת לתלות על הילדה איזה חמסה וקצת שום....