לא לא אני לא נוסעת... למרות שזה הפך להיות יעד די פופולארי לנסיעות בשנים האחרונות. חוץ מהעובדה שבזמנו מאד אהבתי את הסרט בכיכובו של רובין ויליאמס הפרוש הפרטי שלי למשפט הזה נולד בעיצומה של חופשה משפחתית באוגוסט אחד שבה גבר הבית קיבל טלפון מהעבודה לפני שבע ושלושים בבוקר (כן כבר היינו ערים-הבנות היו קטנות...) ומאותה שנייה הלכה לנו החופשה. מאז הביטוי הזה משמש ללוות כל טלפון מהעבודה שמגיע לפני השעה שבע ושלושים בבוקר ובעצם הוא מתאר כניסה למצב שלא משנה מה תעשה אתה לא יכול לשנות בו כלום רק לעבור אותו בשלום (וייטנאם לא?) אני והאיש במין וייטנאם כזה עכשיו. הוא עסק בגינון כל אתמול בערב (גינון מלשון גננת ואתמול היה יום שישי...) והיום בשעה שתיים ועשרים בדיוק הטלפון החל לצלצל ולמי שחושב שזה לא מתאים להגדרה שלי שיחשוב בשעון החוף המיזרחי של ארה"ב.

וכמובן זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות עכשיו-לעבור בשלום-מסיבת סיום של הפייה, מבחני בגרות של הבלרינה, מסיבת סיום של הבלרינה, ביקורת בעבודה, עוד ביקורת בעבודה, הבוס מארה"ב בא לביקור, קיטנה, נסיעה...נראה לי שזה ברור לא??

ידעתי מראש שזה יקרה ולכן לצערי הרב מאד  יש מספר לא מבוטל של החלפות שלא נרשמתי אליהם , ארועים שלא יכולתי להגיע אליהם  וצמצמתי את היצירה שלי להתחייבויות מינימליות שאי אפשר בלעדיהן. מה שמאפיין את היצירה שלי עכשיו זה-באמצע...

אמצע התפירה...

אמצע הסריגה....

אמצע הספר....

ואיכשהוא אמצע הספר זה מה שבאמת מבאס אותי.

במפגש שהיה  של קומונת "פרידה ונומה" היתה פינת ליטוף. לא היו חתולים וגם לא שרקנים במקומם לוטפו עבודות שונות של בנות הקומונה. דרך מצוינת להתרשם מיצירות של בנות במלואן-בכל זאת כשמעלים תמונות אף פעם אי אפשר להעלות את כל פירטי העבודה וכמובן שיש דברים שמסיבה זאת או אחרת לא עולים לרשת.  אני יצאתי מהמפגש עם הספר של יאמה. המון זמן רציתי לעבוד בספר מטופל. ספר מטופל כשמו כן הוא-ספר (בדרך כלל ישן) שמשמש כמדיום ליצירה סביב נושא מסוים. בדרך כלל מעבירים את הספר בן מספר יוצרים-זאת יכולה להיות קבוצה שאורגנה מראש לשם כך או "סתם" יוצרים שמתחשק להם  ליצור משהו לפי נושא /השראה. הספר היגיע איתי הביתה ואז הוא ואני היסתכלנו אחד על השני . וזהו. לא עלה בי שום רעיון ואם כבר עלה הוא מייד ניפסל. בערך פעם בשבוע הוצאתי את הספר לדיפדוף מחודש שלא הניב כלום וציינתי בפני שאם לא קורה כלום  הספר יעבור למי שבקשה לעבוד בו אחרי. וכמו שהמוזה התחמקה ממני במשך כל כך הרבה זמן כך היא התיצבה בסוף השבוע התישבה לי על הכתף ואם לא היו באמצע הפסקות לצורך ייבושי צבע נראה לי שתוך שעה הכול היה נגמר. למוזה פתרונים.

נושא הספר הוא "חיות ונפלאות" ואולי בגלל שלקח למוזה כל כך הרבה זמן להגיע הדף שלי עוסק בחלזונות....

מה שנפלא בחלזונות שלי הוא שהם באים בכל מיני צבעים

בכל מיני גדלים

והם יודעים לעוף....

ומה יותר נפלא מלעוף?

באחת הקומונות שאני חברה בהן התקיימה החלפה לבנה. ברור שנרשמתי למרות שפחדתי שאולי לא יהיה לי מספיק זמן עקב העומס בעבודה אבל לא עמדתי בפיתוי. לבן הוא צבע שאני מאד אוהבת. לדעתי לבן הוא לא צבע הוא הוויה (BEING). בגלגול הבא הבית שלי יהיה לבן (כי אז גם תהיה לי עוזרת צמודה...). בנתיים אני משתדלת שיהיה הרבה לבן. לבן הוא מעבר לאופנה מעבר לטרנדים. אני מהאנשים האלה שתמיד יש להם מקום לעוד חולצה לבנה ובכלל לדברים לבנים. כשהייתי ילדה היו לנו סדיני כותנה לבנים הרבה אחרי שכולם עברו בשמחה וששון לסדינים סינטטים וצבעונים. עד היום סדינים לבנים (במיוחד עם רקמה...) זה משהו קסום בעיני. ולא דיברנו עוד על תחרה...ולכן הייתי בטוחה שהחלפה לבנה זה ממש תפור עלי והיו לי המון רעיונות מה אפשר לעשות. בת הזוג שלי להחלפה היתה חגית הלוא היא משחק מילים.

לאט לאט הרעיונות שלי התחילו להפסל. זה לא מתאים כי... וזה לא מתאים כי... והזמן עבר ומצאתי את עצמי מתחילה להלחץ. נשארתי עם כמה רעיונות ולא יכולתי להחליט ואז לבלרינה היתה הצעה. היא היציעה שאני לא אחליט לפני שאני אראה את הבית של חגית... מכיון שסדנת הדומינו התקימה אצל חגית בבית זה נשמע הגיוני להפליא.

כשחזרתי מחגית החלטתי מה לעשות לה-וכמובן שזה היה רעיון חדש ובכלל לא כמו אלה שהתלבטתי בינהם קודם.

כבר קודם ידעתי שאני רוצה לקחת את הלבן למקום קצת קיצוני-כלומר לא "סתם" לעשות משהו בצבע לבן אלא משהו כמו שאמרתי שהמהות שלו לבנה. ידעתי גם שאני רוצה לעבוד עם הרבה טקסטורות של לבן-כדי לפצות על זה שיש רק צבע אחד והכנתי תמונה לבנה. חלק מהבדים הלבנים מצאתי במפגש פורום טקסטיל תודה לכל מי שהיניחה שם בדים לבנים (סיגלין ואולי עוד כמה)

יש בה בד, לבד, קרושה, המון המון תפרים והכול בלבן...

טוב לא הכול-הייתי חייבת להכניס קצת צבע אז עשיתי תיפורים בצבעים כדי להדגיש את הלבן. התיפורים למעלה כחולים, של העלים ירוקים והפרחים תפורים בורוד.

כמו שאתם רואים (רואים?) אני עדיין בעניין ציפורים.

וכמה תמונות מקרוב...

הציפור

ןהפרחים....

ומתחת לכל לולאת תליה יש עלה סרוג

התמונה נשלחה לחגית שמאוד אוהבת אותה ואמרה שכבר מצאה לה מקום אפילו....

כיף.