כן לא להאמין אבל כמעט כמעט נגמרה שנת הלימודים. הבלרינה כמובן כבר ממזמן לא הולכת לבית הספר אלא אם כן זה לאיזהשהוא תגבור לפני בחינה וגם אצל הפיה זה כבר לא במיוחד יום לימודים ארוך. השנה הפיה סיימה בית ספר יסודי ועולה לחטיבת ביניים. היה כבר טקס סיום שבאופן מפתיע היה מאד מאד יפה ומרגש והיה לה בו חלק מאד משמעותי. נתחיל בזה שהיא בשנתיים האחרונות שייכת לכיתה שנקראת כיתת אומן-אלה ילדים שנשארים בבית הספר עוד שעות בשבוע לשעות נוספות באומנות ובמשך השנתיים הללו הם עשו כל מיני פרוייקטים אמנותיים בבית הספר וכמובן הכינו את כל התפאורה לטקס. היא גם עצבה את ההזמנה לטקס הסיום. (לא צילמתי תצטרכו להאמין לי...) מכיון שהשנה היתה שנת השפה העיברית זה היה גם נושא טקס הסיום שלהם.

היא גם שמשה חלק מצוות הקריינים של הטקס-קריין אחד מכל כיתה.

מובן שהיה גם חלק אמנותי שבו הם היציגו בשירה וריקוד ומערכונים שונים הבטים של השפה העיברית.

מקהלה (הם 87 ילדים ולדעתי לא היו שם שתי חולצות לבנות זהות...)

וריקוד

אתם רואים איך הם זורחים? באמת שמזמן לא ראיתי את הילדים הללו כל כך מתמסרים להופעה. נכון שבנים הרבה פעמים נראים נבוכים מאד ? ובקושי מזיזים את הרגליים? לא פה! הם אפילו רקדו בזוגות ולחלוטין לא ניכר בהם שהם התבישו.

הנה עוד אחת

יום למחרת ועד ההורים ארגן לילדים מסיבת בריכה-מים, ריקודים, פיצה וארטיקים-אושר גדול.

למחרת התיצבנו בשיעור הסיום של חוג הבלט. באופן צפוי וגם מפתיע הפיה בחרה ללכת למגמת מחול בחטיבת הבניים. מכיון שזה היה תכנון לטווח ארוך אז כבר בתחילת השנה היא היצטרפה לקבוצת הבלט.

כמה תמונות מתוך המון המון שהבלרינה צלמה -זה מה שנקרא היפוך תפקידים.

ליד הבר

באויר

ונכון שזה בלוג יצירה ? אז הנה מה שקבלה המורה שלה והמזכירה בסטודיו (שצריכה להיות בעצם אמא לחבורת קשקשניות מגיל 4 ועד 18 ושאין ספק בכלל שהיא מלאך מסוג מיוחד)

וככה הם נארזו

כאן המקום להודות שזאת הפעם הראשונה שאני מכינה מתנות תודה לסופשנה-נראה לי די מפתיע האמת אבל לא נורא יאומץ מעתה והלאה.

מקווה שאתם כבר מרגישים את הסוף ואוטוטו חופש גדול.

הכול התחיל מזה שאספתי כמה פרחי כובע נזיר ושמתי בכוס-סתם ככה שיהיה קצת צבע ויופי. בהיתי בפרחים שאפילו הכוס הקטנה היתה מידי רחבה להם וחשבתי כמה יפה יהיה אם כל פרח יהיה ב"אגרטלון" משלו... ברור שעקב עיסוקי המקצועי מיד חשבתי על מבחנות זכוכית ....מאותו רגע הזדמזם לו הרעיון בראש שלי וקבל כל מיני צורות ותלבושות. מבחנה לא יודעת לעמוד לבד (בטוח שכולם פה יודעים את זה...) יש לה תחתית עגולה. כדי לתפקד ככלי קיבול היא צריכה להיות מוחזקת בצורה כלשהיא. במעבדה אגב זאת לא ממש בעיה כי לכל סוג של מבחנה יש את הסטטיב שלה.

אבל אני לא ממש בא לי להכניס את המעבדה הביתה וחשבתי שבטח צריכה להיות דרך יותר מוצלחת ויותר אסטטית להחזיק מבחנות. אולי אפשר לתפור להן מנשא? פה כבר נהיתה לי בראש כוורת (מהזימזומים) ומזל שבדיוק העלו את האתגר הלבן בפורום אמנות הטקסטיל והליבוד כדי שהכף תוכרע לכיוון הלבן והתחרה. על אהבתי ללבן כתבתי פה בדיוק לפני שנה. לא השתנה מאז דבר חוץ מזה ששילוב של תחרה לבנה ורכה עם זכוכית שהיא חומר מצד אחד שקוף ועדין ומצד שני קשה וקר הוא נהדר לגמרי בעיני.

מכל הזמזומים זה מה שנתפר

מי שזה מזכיר לה רול צבעים או רול מסרגות ממש לא טועה. פה הוא במצבו הפתוח ונשען על הקיר.

אז איך הן עומדות בסוף לבד?

ככה

הרול מבחנות נסגר לעיגול על ידי קשירה של סרט ויש בדופן שלו גם חיזוק של חתיכת מפל כדי שהוא יעמוד יציב.

הנה מקרוב

המתקן עבר מבחן יציבות-כלומר אכן עמד עם פרחים ומיים במשך שבוע על המדף כדי לראות מה קורה. למתקן שלום, לא התהפך, לא נשפך, לא נגמרו המים -הפרחים נבלו.

תודה לכל מי שהיצביע עבורי באתגר. את כל הדברים שהכינו לאתגר אפשר לראות פה.

ברכות לאיולה 10 המוכשרת שרקמה את הכרית המטרפת הזאת והיגיעה למקום הראשון.

עוד שבוע בדיוק-לילה לבן, היום הארוך בשנה...

צהריים. אתם בעבודה. הבטן מתחילה לקרקר. מה אתם עושים? מוציאים סנדוויץ? מתחילים לחפש פרטנר ולחשוב באיזו מסעדה אתם אוכלים צהריים? יורדים לחדר האוכל בחברה? תאמינו או לא אבל בכל מקומות העבודה שעבדתי בהם אוכל לא נחשב כחלק לגיטימי מיום העבודה. הווה אומר שאין חדר אוכל, אין הפסקת צהריים מסודרת ובדרך כלל גם אין סיבה לצאת החוצה ולחפש אוכל בחוץ. אני מאנשי הלאנץ' בוקס. כל בוקר אני אורזת לעצמי אוכל לצהריים (ובדרך כלל גם לארוחת עשר וארוחת ארבע) . זה כבר די טבע שני עד כדי כך שכשמידי פעם אין לי מה לשים בקופסה שלי ואני צריכה לנדוד ולקנות אוכל בחוץ-זה לא טעים לי. לעומתי האיש עובד ועבד במקומות שבהם יש חדר אוכל מסודר . עכשיו מקום העבודה כולל גם סניף פרטי של אחת מרשתות הקפה המובילות. כשמפספסים את ארוחת הצהריים עקב ישיבה מתמשכת ושכמותה הבחירה הגברית היא בדרך כלל לקפוץ לסניף הקרוב שמוכר שווארמה...

לאחרונה שכנעתי את האיש לקחת לאנץ' בוקס. הוא מתמיד כבר כמה זמן-נראה לי שאפילו נחמד לו שיש לו אוכל זמין לא משנה מתי תהיה השעה שבה יצא לו לאכול. בניגוד אלי אבל שלוקחת את הבוקס שלה בתיק נפרד האיש דוחף את הקופסא לתרמיל שלו-נכון יש שקית ניילון מסביב אבל הרעיון שפעם אחת זה ישפך לט בתיק די היה בו כדי לגרום לי להציע לו שאני אתפור לו תיק ללאנץ' בוקס. האיש ציין שהוא גבר-גברים לא הולכים עם יותר מתיק אחד וגם זה רק אם אין ברירה (כי הם חייבים לשנע את הלאפטופ הלוך וחזור...).

אז תפרתי לו שקית אוכל :-).