הו אמסטרדאם...

היתבקש לא?

 אחרי שהחזרנו את האוטו קנינו כרטיס ל 72 שעות לתחבורה הציבורית. הכרטיס טוב לשימוש בטראם, מטרו ואוטובוסים. זה כל כך נוח וזה מתפקד כל כך טוב ! יש בתחנות לוח עם השעות וכשכתוב שהטראם מגיעה ב 17:20 אז היא באמת מגיעה בשעה הזאת. מכריזים על כל תחנה בשם וגם מה יש מסביבה (אם לא היית בטח באיזה תחנה לרדת בשביל המוזיאון...). נוחות קלות ושרותיות. דברים שלא נתקלים בהם בלבנט...

ואם כבר מדברים על נוחות-אפילו לאופניים עושים כבוד ויש להם חניון. רק שלהם.

אז הגענו לנו עם הטראם לתחנת הרכבת המרכזית באמסטרדאם ומשם לקחה אותנו הבלרינה לכיכר המרכזית (Dam square) שבה שוכן   ארמון שמתפקד עכשיו כמוזיאון. התערוכה שמוצגת היתה על שלטונו של לואי נפוליאון בהולנד. היה מענין הן מהבחינה ההיסטורית-לא משהו שבדרך כלל מכסים בלימודי ההיסטוריה וגם מהבחינה האסטטית. כי כמובן הצרפתים היו חייבים לשפץ... על אחת הספות היה תאור כמה שלמו על העץ כמה לנגר שבנה אותה וגם כמה לבד הריפוד עם ההערה ש "בסופו של דבר הוצאנו יותר כסף על בד מאשר על עץ...".

הכרטיסים זכו לתיעוד של כבוד במחברת

ארוחת צהריים טיול קצר ברגל ואנחנו מגיעים ליעד הבא שלנו "בית רמברנדט" .

הבית שנכנסים אליו מהמרתף מרתק ואוטנטי. רוב המידע היגיע מהעובדה שכל תכולת הבית נמכרה ואי לכך תועדה כשהאיש פשט רגל. ...

יש Odioguide שניתן בחינם והוא מצוין בהסברים שלו-מומלץ. (אבל אנחנו חבורה של 3 שוחרות אומנות ואחד מכור להיסטוריה אז אולי אנחנו לא דוגמה מייצגת) אני נשביתי לחלוטין בקיסמה של האטלייה שלו שגם היום היא חלום לכל מי שאי פעם חלם לצייר ברצינות.

מאוחר יותר הידגימו איך פעם עירבבו צבעים (זוכרים את טחנת הצבע? פה התקדמנו שלב...) והיסבירו שכל צייר עירבב כל יום רק את כמות הצבע שהוא היה צריך לעבודה. במידה ונשאר צבע היו שומרים אותו בנרתיק מיוחד שהיה עשוי משלפוחית שתן של חזיר...

 יש הרבה קטעים שנוגעים לענין בסרט המצוין "נערה עם עגיל פנינה" לצערי לא מצאתי  משהו רלוונטי להכניס כאן. אולי זה.

יצאנו מהמוזיאון כשהוא נסגר, כמובן ב 17:00. נוכח הבאסה הכללית של הבלרינות הצעתי שנחפש מקום שפתוח עד מאוחר. דפדוף במדריך הראה שבית אנה פרנק פתוח בשעות הקיץ "עד שעות אחה"צ המאוחרות" הגדרה קצת גמישה אבל החלטנו ששווה לבדוק.

מסתבר שהמוזיאון פתוח עד 22:00. עמדנו בתור בתורות כי בכל זאת חיכינו למעלה מ45 דקות.

איפוא אם לא פה תהיה חוברת בעיברית?

לא פשוט הביקור שם. בגלל התוכן כמובן אבל גם בגלל שמאד מאד  צפוף ואין כלכך אפשרות להקדיש לכל דבר את הזמן שרוצים להקדיש לו. קשה להישתהות וקשה לעכל. קצת ריחמתי על הורים לילדים צעירים שלא היכירו את הרקע והסיפור  וההורים עשו כמיטב יכולתם  להקיף נושא כל כך מורכב ומסובך בהסברים חטופים. "אבל למה?" זאת שאלה ששומעים כל הזמן (מילולית ופילוסופית...). יש על זה בכלל תשובה?

למחרת בבוקר פתחנו את היום-במוזיאון. מוזיאון ואן גוך נפתח לא מזמן לקהל אחרי תקופה ארוכה שהוא היה בשיפוצים. המוזיאון מקסים מודרני ומרווח ובנוי בצורה כרונולוגית וחכמה (מאד מזכיר את האופן שבו מוזיאון פיקסו בנוי) אבל... היה צפוף. לי זה קצת מקלקל את החוויה כשסביב כל תמונה מתגודדים המון אנשים במיוחד כי אני העדפתי לקרוא את ההסברים ליד התמונות ולא לקחת את האודיוגייד  (שהיה פשוט יקר).

ואן גוך הוא צייר שאני מכירה טוב אבל אפילו לי הצליחו לחדש כמה דברים.

כרטיסי הכניסה הם אומנות בעצמם

מכייון שידענו שאנחנו מתכננים עוד מוזיאון (חננות אני יודעת...) שברנו את העניין בשיטוט בשוק אלברט קופ.

היה נחמד ובאופן מפתיע לא צפוף.

למי שמצפה לראות כאן את השלל שרכשתי-אני מצטערת לאכזב. לא רכשתי ולו דבר אחד (אם לא מחשיבים את שיפודי העוף שטרפנו ארבעתינו...). אף לא חתיכת בד קטנטנה חזרה איתי הביתה. מכיון שיש לי מקום איכסון מוגבל ויש לי כרגע סטוק שעוד לא נגעתי בו החלטתי שאני אקנה רק אם באמת יהיה משהו שלא אוכל לעמוד בפניו. לא היה. תאמינו לי שהצטערתי-אבל עמדתי במילה שלי לעצמי.

נכנסנו לרייקסמוזיאום. הוא דווקא כן בשיפוצים ורק אגף אחד פתוח. אמנם ריכזו בו את כל הדברים שנחשבים לחשובים אבל צויין שיש לחזור למקום. ציורים של מאסטרים הולנדים כמו רמברנדט ווורמיר  שתמונת מוזגת החלב שלו גם מעטרת את הכרטיסים.

 והנה גם היפות שלי מצולמות בכיכר שלפניו

כרגיל השעה 17:00 ואנחנו מחפשים איך למלא את שארית היום.

הנה הצעה מענינת

משהו סמך קצת יותר מידי על התרגום של Google....אבל ההצעה מענינת ואנחנו עולים על סירה.

אמסטרדאם אכן יפה גם מהמיים. כשהולכים ברגל מסתכלים בעיקר על התעלות, מהמיים לעומת זאת מסתכלים בעיקר על האלמנטים הבנויים.

כרכובים, ומהם משתלשל הוו המסורתי שאליו מחברים גלגלת כדי להעלות דברים לקומות העליונות.

בית סירה-יש כמה אלפים כאלה באמסטרדאם.

אם מסתכלים טוב רואים דרך 7 גשרים....

אנחנו חוזרים למלון מרוצים שכבר יומיים אנחנו מצליחים להביס את השיטה ולנצל את כל שעות האור.

למחרת הוא היום האחרון שלנו באמסטרדאם ואנחנו מבלים אותו בנינוחות. הולכים לשוק הפרחים. מצטיידים בגבינה הביתה (" זה לא נוסע במזוודה שלנו..., למה בכלל צריך לקנות את זה? מספיק השוקולד"). אוכלים ארוחת צהריים במסעדת פאנקייק הולנדים, ואז מנצלים את העובדה שבימי חמישי חנויות פתוחות עד השעה 21:00 לשופינג.

למחרת אנחנו טסים בחזרה שזה לא משהו שהיה ראוי לציון אלמלא העובדה שבאופן לא ברור מצאנו את עצמנו טסים חזרה לארץ במחלקת עסקים.

הבלרינו נולדו  לכך נכון?

תודה שליויתם אותנו. לנו היה כיף מקווה שגם אתם נהניתם.

איפוא היינו? אה נכון בדלפט...

מדלפט נסענו למלון שלנו שהיה ממוקם בפאתי אמסטרדם מעל תחנת רכבת גדולה. חששתי שיהיה רועש-בכל זאת כל דקה עוברת רכבת. לא שומעים כלום. חוץ מרכבת יש בתחנה גם מטרו, טראם ואוטובוסים. אפשר להגיע לכל מקום בתחבורה ציבורית תוך חיבור בין כל האמצעים. רכשנו כרטיס ל 72 שעות שאפשר להשתמש בו בטראם אוטובוס או מטרו. נוח להפליא . לקנא. (לקנא זה לא טוב לעור הפנים...)

אנחנו נוסעים לנו לשיטוטים בהולנד הכפרית של פעם-והיום על הפרק כפרי דייגים, Markem ו- Vollendam.

הגענו ברכב אחרי ששוב גברת GPS סיבבה אותנו בדרכים קטנטנות ונפתלות. היום היתחיל מעונן ומטופטף אבל הישתפר בהמשכו והיה אפילו חם. חם כל כך שאנשים חלצו נעליים קיפלו מכנסיים ושיכשכו רגליהם במפרץ הימי הקטן  של וולנדאם.

גם הברווזים...

לא יודעת מה איתכם אני מראה של מרינה מלאת סירות ישר מכניס אותי למוד של חופשה רווית עצלות ותענוגות.

 אפילו ציירתי אחת שמצאה במיוחד חן בעיני.

הכול תיירותי להפליא אבל אנחנו מתמסרים לשיטוט ,

לבהיה בבתים המסורתיים והמטופחים ,לשמש שלא כל יום מופיעה פה וכמובן שלצי'פס ול-Poffertjes

(דרך אגב עיקר ההתמצאות שלנו באוכל הולנדי באה דרך הבלרינה הגדולה שיש לה לא מעט חברות ממוצא הולנדי שדאגו לחנך אותה... היא כבר חינכה אותנו).

אנחנו לוקחים את המעבורת בחזרה כדי לאסוף את האוטו שלנו וממשיכים בסיורינו בהולנד של פעם. הפעם אנחנו נוסעים ל Zaanse Schans (תנסו להגיד 3 פעמים רצוף ותקבלו מושג די טוב של מה זה שם "שובר שיניים"). המקום הוא בעצם מין פארק משוחזר של איך שנראתה הולנד פעם. בתים, תעלות, חוות וכמובן-טחנות רוח.

 טחנות רוח היו פעם נפוצות מאד בהולנד ושימשו למגוון עבודות שהמפורסמת בינהם היא טחינה של דגנים אבל הן שימשו גם ובעיקר לשאיבת מים (חשוב ביותר בהולנד שחלקה הגדול נמצא מתחת לפני הים) לניסור עצים, להפקת שמן ולעוד שימושים שונים. היום המודרניות כבר קרויות טורבינות רוח ומשמשות כמובן להפקת חשמל. זול וירוק.

 נשארו מעט מאד טחנות רוח בהולנד-הן נישמרות היום כחלק מהמורשת ההולנדית , רובן מופעלות על ידי מתנדבים  משוגעים לדבר. אנחנו נכנסנו לבקר (בעיקר בגלל קוצר זמן) בטחנת רוח אחת מפורסמת למדי שנקראת תחנת החתול (The Kat)  וטוחנת...צבע.

זה כמובן התאים בול לשלוש המציירות במשפחה לראות מקרוב איך מפיקים  Siena red(טוחנים רעפים מסיינה...)  וגם Persian blue (שמפיקים מטחינה של אבן חצי יקרה שנקראת Lapis lazuli ). הטחנה פעילה, עדיין טוחנת צבעים ומספקת אותם בעיקר לציירים מיקצועיים.  ידעתם שפעם כל צייר עירבב לעצמו את הצבעים? ולכל צייר היתה נוסחה סודית משלו...

שאלו אותנו איזה שפה אנחנו מדברים-אנגלית אמרנו. רגע אמר ההולנדי החביב בקופה-מאיפוא אתם? אה, אמר האיש במבוכה, וקצת בחשש, אנחנו מישראל... והופ נשלפה לה חוברת הסברים -בעיברית. יש לנו ב 59 שפות אמר ההולנדי הנחמד.

שוטטנו בכל ניבכי הטחנה שבניגוד אולי לתדמית הרומנטית שלה במציאות היא די חשוכה ומחניקה ולי לפחות היה די קשה לנשום שם עם כל האבק שבאויר. יצאנו משם לסיבוב זריז בפארק (שנסגר ב 17:00...)ומכיון שהיום היה עוד צעיר  (יש אור עד 22:00 זוכרים?) אז החלטנו להצפין על מנת לראות את הסכר המפורסם שנבנה על מנת לפטור את הולנד אחת ולתמיד מבעית ההצפות על ידי הים שהיתה מנת חלקה הרבה שנים. הסכר העצום הזה שנוסעים לאורכו עליו ומי שלא מודע סתם חושב שהוא נוסע לו על כביש  עם מיים משני צידיו.

במציאות מצד אחד ימה שנוצרה על ידי הסכר, מצד שני ים.  עצרנו באמצע בנקודת תצפית נוחה כדי להתרשם מהנוף

הבלרינות החליטו לתרגל...

למחרת המשכנו את מסעותינו בכפרי דייגים והפעם שמנו פעמינו לחיטהורן שנודע במערכת התעלות שלו שבה אפשר אפילו לשוט. ברור שזאת היתה התוכנית אבל למזג האויר היו תוכניות אחרות. כשיש גשם נכנסים למוזיאון. ל"מוזיאון" קוראים "בית מאט הישן" והוא בעצם בית חווה ישן שמשחזר את אורח החיים בהולנד בסוף המאה ה-19. חובבני אבל חביב. ידעתם שההבדל בן אופני נשים לגברים היה שלנשים היה פנס על האופניים? ומחממי ידיים מולבשים על הידיות...כאן כבר נתנו לנו חוברת הוראות באנגלית אבל שנייה לפני שיצאנו הבחנתי בחוברת בעיברית. ביקשתי. קבלתי. כאן יש בסוף אפילו קרדיט לישראליות שתרגמו את החוברת מהולנדית לעיברית.

הגשם לא שיתף פעולה אז הלכנו לאכול צהריים. למרות שלקחנו את הזמן ולא מיהרנו גם הגשם לא מיהר וכאן נישברנו והחלטנו ששייט בסירה כנראה לא יקרה היום אז המשכנו לנו לאתר הבא.נכון שעוד לא היה כאן מיגדלור? אז נסענו ל URK לראות אחד בפעולה.

יש משהו מאד הרפתקני במיגדלור. אפשר כמעט לדמין את הסערה המתקרבת ושומר המגדלור שממהר להדליק את המנורה בתוך הפנס.

וכמובן אי אפשר לתאר את הולנד בלי התופעה הבאה

גשר מתרומם.

טוב לא תמיד הוא מתרומם לפעמים הוא סתם זז הצידה כדי לתת לסירות לעבור. זה קורה כמובן כשסירה צריכה לעבור בתעלה והיא גבוהה מידי מכדי לעבור מתחת לגשר. אז הגשר עושה לה כבוד ומתרומם. אם חשבתם שאנו היחידים שצלמו טעות בידיכם. מכל המכוניות יצאו אנשים לצלם את הפלא.

החזרנו את המכונית וחזרנו למלון לצפות באולימפיאדה. מה חשבתם שויתרנו על כזה אירוע?הרשו לנו להמליץ על שדרני הBBC (ועל ה BBC בכלל...).

בחלק השלישי והאחרון-אמסטרדאם. נתראה בקרוב.

ככה נראית היצירה החדשה שלי... סתם.... ככה היה הטיול המשפחתי האחרון שעשינו. נסענו לנו ל-10 ימי כיף בארצות השטוחות -הולנד ובלגיה.

איכשהוא קצת מוזר לי לכתוב כאן על הטיול הזה-מכמה סיבות. קודם כל המון נכתב ברשת על שתי הארצות הללו. איפוא לקנות ומה לעשות ומה לאכול ואם אצטט את כל מי שכתב אז זה יהיה מעייף למדי. אז זה המקום להגיד תודה קולקטיבית ! גם אם לא בכל המידע עשינו שימוש לפחות נהננו לקרוא.

חוץ מזה זה הטיול הראשון שעבר תעוד כבר במהלכו. כן סוף סוף. אז למה אני כותבת גם פה?  ככה (וככה זה כן תשובה)

אז אני לא הולכת פה להמליץ איך לטייל ולאן להגיע  אבל כן יהיו כאן מחשבות ותובנות . שלי. אישי לגמרי.

מ-ת-ח-י-ל-י-ם!

יצאתי לי לדרך מצויידת במחברת עבודת יד (יש לי כמה כאלה שמסתובבות ללא תכלית והחלטתי להשמיש אחת), וקלמר ובו-עפרון (2B), מחק , מחדד, עט ג'ל כחול, מרקר שחור, דבק סטיק, ו... ארבעה גלילי ואשי טייפ. כל טיול ללא יוצא מהכלל אני אוספת את הכול-כרטיסי מוזאון, כרטיסי רכבת, בורשורים , קטלוגים,... יו ניים איט... הכול חוזר איתי הביתה כי זה כל כך יפה ואני חייבת לעשות עם זה משהו. ואז חוזרים ומתחילים לכבס, לשלוח מיילים, לבשל, מצגת לעבודה, טלפונים... כמה שנים אחר כך אני מוצאת את השקית שבה שמרתי את הכול ובכאב לב זורקת הכול לפח. ובכן אני לא רוצה להגיד לא עוד ,בכל זאת זה היצליח לי רק פעם אחת, אבל הפעם היצלחתי.  בתחילת כל יום בזמן שאני סיימתי את התארגנויות הבוקר (כי מי אם לא אמא יודעת לתקתק בוקר?) ישבתי לי לכתוב מה עשינו יום קודם.  בסוף הטיול המחברת הריקה הפכה להיות יומן מסע.

ככה זה נראה מבחוץ...

תמונות מבפנים עוד מעט.

נחתנו בבלגיה אחרי לילה כמעט בלי שינה. התארגנות זריזה במלון (שהיה נהדר ומפנק) ויצאנו לשוטט בבריסל. מה הדבר הראשון שאתה נתקל בו בבריסל?

צ'יפס

מה הדבר השני?

שוקולד

איך לעזאזל הם נשארים רזים?מילא השוקולד מה זה כל המיונז הזה?????

אני בוחרת להראות כאן  תמונות קצת אחרות מהטיול שלנו-יותר אנקדוטות של טיול...

אוהבים את TINTIN הבלגים... מוקדשים לו בוטיקים וגם מציירים אותו על בנינים.

תותים בשוקולד זאת המצאה גאונית

לא מפליא שזה גודייבה נכון? הבלרינה סיכמה את זה במשפט, "  Euros well spend "

יש ביקור במוזיאון השוקולד. המוזיאון עצמו די חובבני אבל ההדגמה של השוקולטייר בסוף היתה שווה.

יש אור עד השעה 22:00. למרות זאת כמעט הכול נסגר בשעה 18:00. את הבלרינות זה תיסכל נורא. אני דווקא חשבתי שזה מעיד על חוכמה. גם לאנשים עובדים מגיע להנות משעות אור עם משפחה וחברים.

הנה זה מתועד

למחרת אנחנו נוסעים לבלות יום בברוז'. יום מוצלח שמורכב ממינון טוב של שמש, מים, שוקולד ואהובים (לא בהכרח בסדר הזה).

אנחנו תמיד שמחים  לפגוש את עצמינו במקומות לא שיגרתיים...

בטיול הזה הבנתי מאד בעוצמה כמה גדולות הבלרינות שלי (טפו טפו טפו חמסה חמסה). עזבו את זה שהן בעצם תכננו את הטיול (כי הם בחופש ויכולות לקרוא את כל הספרים והאתרים... אלמנטרי לא?). אם אתם מבני המזל שילדיהם אוכלים הכול לא תבינו את כיף שבטיול שבמהלכו לא נכנסים למקדונלד אפילו פעם אחת. באמת. אתם מוזמנים לקרוא שוב את המשפט האחרון.הן סוחבות מזוודות ושקיות,  הן מצלמות (ויש להן עיין טובה וחוש נהדר לצבע וקומפוזיציה). הן שותפות לכל מה שקורה. ומפרגנות. נכון אני בטוחה שגבר הבית התבאס מזה שהוא לא היכיר אף שיר בתחנת הרדיו שהן התעקשו לשמוע (QMUZIK בבלגיה ו -SLAM FMבהולנד אם זה אינפורמטיבי עבורכם ). למה? " טוב זה כי אם אתה כבר שומע מוזיקה אז אלה שירים עתיקים..." מצד שני  הן גילו שיש לי כישרונות שאין להן-אני שורקת. יפה אפילו.

אז לפי התכנון שלהן בילינו את היום הבא בחלקו מתחת לאדמה-במערת נטיפים. היה מרהיב במיוחד ענין הנהר שנכנס כולו לתוך המערה ויוצא ממנה גם.

זה המקום להודות שוב ושוב לדנה ישראלי על קורס הצילום המצוין שלה. התמונות האלה בחשכת המערה (בלי פלאש!) הן בזכותה לגמרי!

אחר כך המשכנו את יום חיק הטבע שלנו ונסענו לנו במרחבי הנוף שיש לו צבע אחד בלבד-ירוק. אני מאד אוהבת ירוק אבל לא אוהבת להוריק. באמת שניסיתי שלא אבל לא היצלחתי. אוף כמה שזה יפה. טוב בואו לא נהיה קטנוניים -יש גם כחול, בעיקר בצורה נוזלית.

והנה זה מתועד

 רגע אתם צריכים תקריב על הוואשי טייפ המגניב (קניתי אצל דפי במסטיקים אבל יש בעוד מקומות)

למחרת כבר היינו ביום חצי חצי-חצי יום בבלגיה וחצי יום בהולנד.

הדרכים הירוקות נשארו

 וכמות הכחול רק התעצמה

נסענו לביקור בדלפט שידועה בחרסינה המצויירת והכחולה שלה (אחת הדוגמאות לכך שיש דברים שהסינים יודעים לעשות הרבה יותר טוב והרבה לפנינו). השמיים התאימו את עצמם לאוירה הכחולה

וקבלנו קצת דפיקות לב בגלל גברת GPS שהיתה ממונה על הניווט בטיול.

אז ככה:

כשבצד ימין יש תעלה לא משנה כמה פעמים תגידי לפנות ימינה-אנחנו לא פונים.

לא חייבים להוביל אותנו דרך כל הרחובות הצדדיים של העיר...

לחנות במקביל לתעלה , ולא אין גדר, זה מאתגר ומלחיץ...

לתשומת ליבך להבא.

בסך הכול שוטטנו לנו בנעימים בעיר נהנינו (שוב) משמיים כחולים מאד

 ואם הקינוח הוא stroopwafel  ועוד כזה שנעשה במקום, אז אפשר לקרוא לזה אחלה יום.

המשך בקרוב.