לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

9/2011

תכלה שנה וקללותיה תחול שנה וברכותיה


היום. היום המשפט הזה היכה בי בעוצמה לא צפויה. פתאום הבנתי למה . פתאום הבנתי שאומרים את זה בין השאר כדי להזכיר לעצמינו למה אנחנו רוצים שתסתיים השנה. כי אנחנו כבני אדם הרבה פעמים קשה לנו השינוי.החדש. הלא מוכר. בכל זאת המוכר והידוע הוא בדרך כלל מה שכולנו רוצים. יותר מידי פעמים אנחנו לא שמים לב אפילו שבעצם רע...לפעמים אפילו מאד רע... אבל התרגלנו כבר וזה נראה לנו רגיל. חשבתי כמה בעצם זה חכם להזכיר לנו לפני כל שנה חדשה שכשהשנה הישנה תסתיים יסתיימו איתה כל מיני דברים רעים. לפעמים זה ממש מעט דברים רעים לפעמים זה הרבה אבל תתחיל שנה חדשה והכול יתחיל מחדש. היום גם הבנתי למה כל כך אהבתי את השיר הזה השנה

 

יום שני / אגי משעול 

אז מה היה לנו ?

ריחו המתוק של האלמון,

השמש הכתומה, המציירת, המתגלה לפתע

במטח האור הראשון

כשחוצים אפרסמון  לרוחב,

תכלת לפני הצהרים של

פרחי העולש,

השדה כולו

אשכול ברלה

על גבעול של חצב

והייתה גם המלה "נחליאלי".

מה עוד היה לנו ?

רקוויאם ציקדות,

כבשים ורודים במדרון השמיים,

והפלומה הרכה, המנשקת,

בתחתית אוזנו של החתול

וזהו, נדמה לי

כל מה שהיה לנו 

היום.

 

הבנתי שהשנה הייתי פחדנית. כל מה שרציתי היה שכל ימי יהיו ימי שני. והרי זה קודם כל קצת משעמם, וחוץ מזה נטול השראה . ככה זה עם פחד, כשלא שמים לב הוא נהיה כבר חלק כלכך מוטמע שלא רואים אותו יותר. אני פחדנית? לא...! אני זהירה. אני מחושבת. אני לא בשלה.

 אני פחדנית. למה? כי השנה לא חלמתי. ולא אני לא מדברת על חלומות שחולמים כשהולכים לישון.

ועוד מעט תחל שנה חדשה. אני לא עושה תוכניות ולא כותבת רשימות . אני מאחלת לי ולכם שני דברים הראשון בריאות. מותר לי, אני כבר מספיק קשישה בשביל להבין כמה הגורם הזה יכול בשבריר שניה לשנות חיים של אנשים. השני הוא לחלום. לחלום הרבה. כי איזה תוחלת תהיה לנו אם לא נחלום? ואם נחלום, נגשים.

הנה משהו קטן באמת קטן שהצלחתי להגשים אחרי כמה שנים טובות שבהם רק דיברתי על זה... לשלוח איגרות ברכה לחג.

התישבתי לי שבת אחת והיצלחתי לנפק שורת כרטיסים שהם קצת דומים וקצת שונים ובאופן די מוזר הייתי מרוצה מהם ואני אפילו מראה אותם פה...

סדרה עם תחרה

 



מקרוב

 



סדרה עם תחרת נייר

 



 

אז זהו. עוד מעט קט היא פה. שנה חדשה לגמרי. מכיון שנהוג להתחדש לקראת השנה החדשה אז חידשתי את מראה הבלוג. כל הזכויות והמחמאות לבלרינה הבכורה שלי אלופת הפוטושופ ותומכת אינסופית באמא שלה ושיגעונותיה.

 

שנה טובה ומתוקה לכם ולכל אהובי ליבכם.

נכתב על ידי , 27/9/2011 20:56   בקטגוריות הגיגים, כרטיסים  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחזרה לבית הספר


השנה היתחילה לנו מוקדם מהרגיל... ב 28 באוגוסט בשעה 11 בלילה הסענו את הבלרינה הגדולה לבית הספר שהיה מקום המפגש למשלחת שיצאה לפולין. כן ככה הם פתחו את השנה -בשבוע בפולין. קדמו לענין 6 חודשי הכנה בצורת הרצאות, עבודות כתובות, סרטים שניצפו וספרים שנקראו. שבוע אחד של התרוצצות אינטנסיבית יותר-לקחת מעיל? לפתוח סלולארי לחו"ל?אני יכולה לקחת את הקרדיגן השחור שלך?אמרו לקחת גם כובע נגד שמש....אפילו בת המצווה של בת הדודה האהובה הוזזה ביום כדי שהיא לא תפסיד ...

במוצאי שבת אני נכנסת לבלוג של מיכל. מסתבר שהבת שלה כבר בפולין. מיכל מראה את מה שהיא הכינה לה לקראת הנסיעה. פתאום אני חושבת שהמכתב שבית הספר ביקש מאיתנו להפקיד בידיו ושימסר להם במהלך הטיול לא מספק. אני רוצה להכין לה עוד כמה דברים קטנים מאיתנו... כאלה שיעשו לה מצב רוח טוב... ושתדע שאנחנו חושבים עליה. אני לא נרדמת. הראש חושב חזק מה אני יכולה לעשות ושלא יקח לי הרבה זמן. תחשבי נייר אני אומרת לעצמי לא תפירה לא סריגה נייר. נייר זה מהר, נייר זה זמין.

אני חושבת על מכתב הטיסה שהיא והחברות שלה עושות אחת לשניה בכל פעם שמישהי טסה לחו"ל. אוקי-לא מיכתב טיסה אבל משהו להעביר את הזמן בטיסה. מה עוד מה עוד? תמונות! תמונות שלנו ושלה שהיא אוהבת! יופי שני דברים עוד משהו קטן-מה יעשה לה מתוק בלב? שוקולד... (תודה לאמא שלי האהובה שתמיד נותנת לנו במתנה בונבונירות עם שוקולדים שטוחים מסוג "ספלנדיד"...).

למחרת נופקו התוצרים הבאים-הודפסו מנדלות ונכרכו בכריכה סימלית . צורפה קופסת צבעים פשוטה . כל זה כדי שלא ישעמם בטיסה.



הודפסו תמונות שלנו (משמע אמא אבא בלרינה גדולה ובלרינה קטנה ) בשלל סיטואציות שבהן כולנו נראים מבסוטים ומחייכים. התמונות צורפו לכדי אקורדיון נייר ארוך והוכנסו למעטפה קטנה.  סט אחר של תמונות כלל את המשפחה המורחבת-סבא סבתא בני דודים וכדומה. כאן מאחורי כל תמונה הוצמד משפט מתאים לתוכן. נבחרו 4 יחידות שוקולד והודבקו עליהם האותיות  מ.ו. ת.ק. גם שוקולד וגם תרגיל  מחשבתי... כל המעטפות הסגורות ניתנו לה דקה לפני שהיא סגרה את התיק עם הנחיות מה לפתוח איפוא ומתי.



 יצאנו. ועכשיו תרגיל בדמיון- מהו גודל הפקק שנוצר כשמאתיים הורים מביאים את הילדים שלהם לנקודת מפגש לא מרווחת במיוחד? מהי  המהירות שבה הם מנופנפים אתכם  משם כשכל מה שהם רוצים זה להחזיק אותה בתוך החיבוק רק עוד כמה שניות....

למחרת חזרתי למכונת התפירה. עוד בשנה שעברה כשתפרתי לבלרינה את הקלמר הזה אמרה הפייה שבשנה הבאה היא רוצה לכבוד החטיבה קלמר כזה גם. הבטחתי, ברור שהיבטחתי. כשהפייה הפכה לבלרינה מספר 2 עקב העובדה שגם היא הלכה למגמת מחול הופיעה גם הבקשה שאתפור לה נרתיקי בד לנעליים ולבגדים כמו שיש לבלרינה הגדולה. בטח שהיבטחתי. אז הבטחות צריך לקיים. אנחנו רצות לקנות רוכסנים. שכחנו את הבדים בבית ואי אפשר לדעת מה גוון התכלת המדויק שאנחנו צריכות. אלי מהחנות אומר לי לקחת את כל הצבעים שאני צריכה ואת אלה שאני לא אשתמש להחזיר לו בפעם הבאה שאני אבוא. חמוד כזה. אנחנו חוזרות הביתה כדי להספיק לחתוך בדים ופליזלין ולגהץ חלקים. בסוף הערב כל החלקים גזורים.

למחרת יש פגישה עם המחנכת החדשה בחטיבת הביניים. אני שואלת אותה שוב אם היא לא רוצה לעבור לכיתה אחרת. בכיתה שלה אין אף אחד מבית הספר הקודם ורוב הילדים גרים באזורים אחרים לגמרי. היא מסרבת. קשוחה. לא, לא קשוחה, ילדה טאי צ'י -"יציב כהר, זורם כנהר". אני דואגת לידע את המורה שאם תצא מהילדה אי פעם תלונה יש להתיחס אליה בכבוד הראוי מפאת נדירותה. אנחנו יוצאות מהכיתה הממוזגת לחום המסנוור שבחוץ. אני חוזרת לעבודה והיא מתיישבת בבית לעטוף ספרים.

ב 31 לאוגוסט אני מסיימת לתפור-שני נרתיקי בד אחד לבגדים ואחד לנעליים רק תראו איך התאמנו את הבד  לנושא.... (בד הבלרינות הוא מתנה מתמרי)

 



קלמר אחד שמורכב בעצם משלשה תאים נפרדים. הפעם אנחנו על טהרת התכלת.



למחרת הראשון בספטמבר-היא הולכת לבית הספר לבד. חוזרת ומספרת שהכול טוב. לא היא לא רוצה לעבור כיתה...

בכל יום בערב אנחנו מצלצלים למלון אחר בפולין כדי לדבר על הבלרינה.

בכל יום דיווח אחר -הניגוד בין הידיעה על טרבלינקה והמציאות שמכה בעיניים כמה שהמקום יפה, "מצאתי את האבן של הכפר של סבא. לא היצלחתי להדליק נר נשמה בגלל הרוח. בכיתי"

SMS שנכתב בחצות אחרי שנתנו להם את המכתבים מהבית "סקוויליונים של חיבוקים ונשיקות גם לכם!(איקון של נשיקה)" (מי שלא יודע כמה זה סקוויליון מוזמן לקרוא את הספר הזה ).

מסתבר שהטיסה שלהם נדחתה. מסתבר שזה מזל כי אנחנו צריכים לאסוף אותם משדה התעופה.

הבלרינה הצעירה לא מוותרת ואנחנו מתיצבים בהרכב מלא בשדה. הדלתות משחררות החוצה 200 אנשים צעירים בחולצות זהות. מזל שכל אחד מהם יודע לזהות את ההורים שלו, על ההורים נצפו מבטים מזוגגי דמעות/ חסרי מיקוד/ מלאי בילבול ובהלה (כל התשובות נכונות). חזרנו הביתה.

למחרת הם ביום חופש. כל העולם ואישתו מצלצלים לשאול מה שלומה.

בשביעי לספטמבר יש לי שתי ילדות/בלרינות שהולכות לבית הספר. אחת מסיימת ואחת מתחילה. עברו חמש שנים מאז היו ביחד באותו בית ספר.



 

צולם ביום הראשון של כיתה א' וכיתה ו'...

אחרי יומיים הבלרינה וחברתה לשולחן מחליפות בינהם יומנים בטעות (היומנים מחולקים על ידי בית הספר והם זהים). " אמא עכשיו זה ברור שאני חייבת לעשות פרסונליזציה של היומן שלי". (הפרסונליזציה מעשה ידי הבלרינה , הדפים-היו פעם שלי...)



 

ומכיון שחזרנו לבית הספר אני שוקלת להוסיף לאוטו שלי את הלוחית הבאה



נכתב על ידי , 19/9/2011 18:12   בקטגוריות בלרינה, הגיגים, ילדים, בית ספר  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדרכה מצולמת-קלאץ' נדיה.


הבטחתי הדרכה מצולמת-אז הנה אני כאן איתה.

הדרכה מצולמת לקלאץ' דגם נדיה. למה נדיה? כי צריך לתת את הכבוד הראוי למי שנותן דחיפה ליצירתיות שלי.

 הבהרה-לא המצאתי שום דבר. ההוראות המקוריות ליצירת מעטפה מבד הם מכאן ועשיתי כבר כמה וכמה כאלה בהצלחה מרובה. אפשר לראות אותם בפוסט הזה שלי מסוג הדברים שמתמכרים אליהם. אני החלטתי לפתח קצת את הענין גם בגודל וגם באיבזור וליצור תיק קטן מהסוג הידוע במחוזותינו כתיק קלאץ'. מתקבל תיק בגודל 10X 6.75 אינטש , כזה שמתאים ללוות יציאה בערב עם מפתח סלולרי ארנק וטישו...

עוד משהו קטן-ההדרכה לשימושכם האישי  בלבד ואינה מיועדת לעשיית רווח.

נתחיל אולי בתמונה של המוצר המוגמר-אם מוצא חן בעינכם תמשיכו (בכל זאת יש הרבה פרטים והרבה הוראות) אם לא-לא קרה כלום.



החלטתם שאתם ממשיכים?

כמה דברים שכדאי לשים אליהם לב-רוב תמונות ההדרכה נעשו על הקלאץ' הכתום שבתמונה. מידי פעם יש תמונה של קלאץ' אחר שיש בו פרטים שאין בקלאץ' הכתום. נעשה בדיוק באותו אופן פשוט בדים אחרים.

התנצלות על כך שיש כמה תמונות  שסרבו בתוקף להתפקס. אני מקוה שמה שצריך רואים שם למרות העירפול.

שנתחיל?

ציוד בסיסי-משטח חיתוך סרגל וגלגלת או לחילופין מספרי בד טובות, אמצעי לסימון (אני אוהבת טוש מתנדף), סיכות, גוזם חוטים, מכונת תפירה, מגהץ וקרש גיהוץ (או שולחן עם מגבת עליו...). שעה פנויה.



ציוד יעודי- בד לצד החיצוני, בד לצד הפנימי, פליזלין בד, סוגר מגנטי , קרבינה  ( לא חובה).

כל המידות נתונות באינצ'ים וכוללות כבר תפרים (  (seam allowance ).מחליטים איזה בד רוצים לצד הפנימי ואיזה לצד החיצוני. גוזרים מכל אחד ריבוע של 12X 12 . גוזרים גם שני ריבועי פליזלין בגודל 12X12.  

חשוב מאד-בד עם כיוון של דוגמא לא יתקבל טוב כבד חיצוני  שכן חלק מסויים שלו יצא הפוך... לעומת זאת אפשר לבחור בד כזה לחלק הפנימי אבל צריך להקפיד לגזור את הבד כך שהדוגמא לא מקבילה לאחת הצלעות אלה באלכסוןן.

לכיס הפנימי גוזרים שתי חתיכות בגודל 4.5X9.5 וחתיכה אחת של פליזלין בד באותו הגודל.





מגהצים את הפליזלין לבד החיצוני לבד הפנימי ולצד החיצוני של הכיס הפנימי.

מתחילים בלתפור את הכיס-מחברים את שתי החתיכות של הכיס אחת לשניה בסיכות (צד ימין לצד ימין) ותופרים סביב 3 צדדים-צד אחד ארוך משאירים פתוח. 

אם רוצים לחבר קרבינה למפתח מחברים אותה לאחד הצדדים הקצרים לפני שתופרים את שני החלקים זה לזה.



 

 

קוטמים קצוות הופכים ומגהצים. יש כיס עם צד אחד פתוח. מקפלים את קצות הבד פנימה ותופסים בסיכות.



סוגרים על ידי תפר קרוב לקצה-טופסטיץ' לכל האורך. הכיס שלנו גמור.



ממקמים את הכיס על צד ימין של הבד הפנימי. מעמידים את הריבוע על השפיץ התחתון שלו וממקמים את הכיס כך שהמרחק מכל שפיץ צדדי יהיה 4 אינ' וקצה הכיס יהיה בגובה של 1.5 אינ' מהפינה.





מחזקים בסיכות- ותופרים טופסטיץ' מסביב לשלושה צדדים.



לא לשכוח לחזק בקצוות. באמצע הכיס מעבירים תפר על מנת לחלק אותו לשניים-לא מחויב למדוד-אפשר בערך לפי העיין.



אם תפרתם קרבינה למפתח ככה זה צריך להראות.




בשלב הזה מתקינים את הסוגר המגנטי.

ממקמים את שני החלקים של התיק לפנינו אחד ליד השני. כשהם עומדים על הקודקוד של הריבוע-צד ימין (הצד היפה) פןנה אלינו.

חשוב מאוד- החלק הזיכרי  (הבולט) של הסוגר המגנטי מותקן בצד העליון של הבד הפנימי, החלק הניקבי (השקוע) מותקן בצד התחתון של הבד החיצוני.  (הדרכה מפורטת איך להתקין סוגר מגנטי אפשר למצוא כאן)

 

חלק זיכרי-מודדים 1.5 אינ' מהפינה העליונה ומסמנים. משני צידה מסמנים במרחק ¼ אינ' יוצרים חתך קטן בכל אחת מהנקודות מכניסים את הרגליים של הסוגר חתיכת לבד קטנה לחיזוק, טבעת וסוגרים את הרגליים. (והתמונה סרבה להתפקס...)





חלק ניקבי-מודדים  3.5 אינצ' מהפינה התחתונה של הבד החיצוני ומסמנים . משני צדיה מסמנים במרחק ¼ אינ' יוצרים חתך קטן בכל אחת מהנקודות מכניסים את הרגליים של הסוגר חתיכת לבד קטנה לחיזוק, טבעת וסוגרים את הרגליים.



זה מה שצריך לקבל



יש לכם? כמעט כמעט סיימנו.

הופכים את הבד החיצוני על הבד הפנימי-ימין על ימין. לשים לב לכיוונים! תופרים מסביב סביב במרחק ¼  אינ' מהקצה. לא לא התבלבלתי סוגרים את כל ארבעת הצדדים.

מהשפיץ של הצד התחתון  (כעת מה שאתם רואים הוא הפליזלין שמגוהץ על הבד) מודדים 2.5 אינ' לכל כיוון של הצלע, מסמנים ומחברים את שתי הנקודות.



חותכים את המשולש שסימנו.  קוטמים את הפינות והופכים את התיק דרך החתך שעשינו.



 מישרים היטב ומגהצים. כעת מקפלים פנימה את השוליים של החתך ותופסים בסיכות. (גם כאן זה לא מאד בפוקוס אבל הבנתם נכון?)



תופרים מסביב לכל ההיקף טופסטיץ' קרוב לקצה.



יוצרים את צורת המעטפה-מקפלים את החלק התחתון פנימה ואת שתי הפינות הצדדיות כך שיפגשו איתו. תופסים בסיכות.



הנה עוד תמונה על קלאץ' נוסף



בעזרת מחט וחוט רקמה מחברים את הצלעות אחת לשניה-מומלץ להשתמש כאן באצבעון-לפעמים זה קצת קשה לדחוף את המחט לתוך הבד.



 



נחשו מה? זה הזמן  להתפעל ממעשה ידיכם. כלי זמר וחיצרוץ....



 

ומבפנים



ועוד אחת על הקרבינה



 

אבל....יש כאלה שרוצים עוד... עוד משהו קטן... למשל אפשרות לתלות את הקלאץ' הזה על כף היד (מה שקרוי באנגלית wristlet).

(ותודה לבלרינה על דוגמנות הידיים)



לצורך זה יש להתקין באחת הפינות של הקלאץ טבעת מתכת קטנה שבעיברית נקראת איבקה ובאנגלית eyelet.



חיפשתי ערכה להתקנת כזאת איבקה-לא מצאתי באזור שלי ומכיון שלא התנסיתי בהתקנה אני לא יכולה להמליץ-רק להגיד  שאני יודעת שיש ערכה כזאת. 

הערה לסקרפאריות שביננו-אני מודעת לכך שיש אפשרות להתקין איבקה בעזרת הקרופ-א-דיל. אני לא ניסיתי ואני גם לא יודעת אם האיבקות שמיועדות לנייר מספיק חזקות בשביל להיות מותקנות על בדים. ניסיונות על אחריותכן-אני אשמח לשמוע ולעדכן מה יצא.

 אחרי קצת פיתולי מחשבה לקחתי את הקלאץ' לתיקוניה המקומית-מקום שבו ניתן לתקן בגדים נעליים תיקים וכדומה. ותמורת סכום קטן של כסף ושתי דקות המתנה היתקינו לי איבקה. לתוך האיבקה משחילים טבעת אליה חיברתי רצועת בד. אפשר גם לחבר צמיד-רק צריך לדאוג שהוא יהיה מחומר מספיק חזק.



 

תתחדשו. 

מקוה שההדרכה ברורה וכמובן שאפשר לשאול אותי כל שאלה היא. אני מבטיחה לענות. אני מאד אשמח אם תקשרו להדרכה במידה ותחליטו להעזר בה וגם להראות את מה שתפרתם.

 

נכתב על ידי , 9/9/2011 23:59   בקטגוריות בדים, הדרכה, הוראות, תיק תפור, תפירה  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

92,385
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , תחביבים , עבודות יצירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לדנ"א אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על דנ"א ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)