אני רוצה התחלה חדשה,חברים חדשים, בצפר חדש.
שנה הבאה תיכון, אני רוצה לעבור[כרגע] אבל פוחדת.
אני שונאת שאני יוצאת הילדה שאפשר לנצל אותה לטובתך.אני כל כך מנסה שלא לצאת כזאת.
אני חושבת שזה נובע מזה שאני שונאת ריבים. פשוט מתעבת!
אני לא יכולה לפגוע באנשים..פשוט אכפת לי יותר מידי.
אני פוגעת רק כשעוברים אצלי את הגבול ואני פשוט לא מסוגלת יותר.
אני רוצה כל כך חברים חדשים..חברים אמיתיים.אלה הקרואים "חברים" שלי, איתי רק בגלל אינטרסים.
אני שונאת לחשוב ככה, אבל כל יום זה פשוט מוכיח את עצמו מחדש..
בגלל האופי שלי, אנשים פשוט מנצלים אותי. באמת שאני לא מבינה איך יש אנשים כאלה מגעילים בעולם.
למה אתם חושבים שאם אני בן אדם כזה אז מותר לכם לפגוע ולהגיד מה שבראש שלכם? למה?
למה אני לא יכולה להיות במשך תקופה ארוכה שמחה ושיהיה לי שקט מכל השטויות האלה?
באמת שאני לא יכולה לקלוט שיש אנשים דוחים כל כך..
אני הבנתי דבר אחד ומאוד חשוב: אם אתה לא פוגע, אתה זה שנפגע. מאז שאני זוכרת את עצמי אני נדפקת בסופו של דבר
בגלל האופי שלי[שלפעמים אני חושבת שהוא פשוט לא מתאים לעולם כמו שלנו].
אני בטוחה שאני לא האדם היחיד בכדור הארץ שעובר עליו דבר דומה לשלי..אבל אני פשוט לא מכירה מישהו כזה.
אתם בטח חושבים שאני ילדה חסרת ביטחון עצמי שאם הוא קצת יגדל אז הכל יסתדר. אז זהו, שלא.
יש לי ביטחון עצמי. אומנם לא מופרז..אבל יש.
מה אני אעשה שמה שאני עושה תמיד יוצא הפוך?
מה אני אעשה שיש אנשים מגעילים כלכך בעולם?
מה אני אעשה שפשוט בא לי להיות ילדה עם אופי אחר? מה?
כל כך נמאס לי.. אתם לא פשוט לא מבינים כמה..
יש דברים שפשוט עוברים דרכי, לא לידי.
כמה שאני מנסה זה לא הולך.
ויש לי צלקות רבות מידי, צלקות שאי אפשר לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני(=
