.my life and me

לא הייתי פה דיי הרבה זמן. האמת שאין לי כל כך מה לכתוב.

הכל כרגיל.

שמתי לב היום שאין לי באמת מישהו שאני יכולה לדבר איתו ולשתף אותו ברגשות שלי.

היום אני וחברה שלי דיברנו, שיחת לב-אל לב כזאת..

היא סיפרה לי על דברים שעוברים עליה[ובמיוחד דבר ספציפי אחד] הקשבתי, ותמכתי.

ניסיתי לספר לה גם על דברים שעוברים עלי.. אבל היא נראתה ממש לא מרוכזת ובקושי הקשיבה.

זה לא קרה רק היום.זה תמיד ככה.

סוףסוף חשבתי שאולי אני אוכל להוציא את מה שאני חושבת בקול. ידעתי שדבר כזה יקרה.

למה תמיד יוצא שרק אני תמיד תומכת, מעודדת, מקשיבה כשלי אף אחד לא באמת מקשיב?

בהתחלה קצת נפגעתי, אבל אולי זה לטובה שאני לא מספרת לאנשים יותר מידי. ככה אני לא נחשפת ואני לא יכולה להפגע

[כמו שקרה לי הרבה פעמים]. ואחרי הכל, אני שונאת שמרחמים עלי. אז אולי זה באמת לטובה לא?!

אני מאוד מבולבת בזמן האחרון. אבל דבר אחד הבנתי- אני לא צריכה עידוד של חברים בשביל להרגיש יותר טוב

 או יציאה מעצבות.

למדתי לחיות בלי זה.

למרות שמדי פעם קצת עידודים בנושא ספציפי לא יזיקו.

שבת שלום

אני שונאת להתאכזב מאנשים. בעיקר מחברות. ובמיוחד מ"החברה הכי טובה שלי".

אני כבר לא יודעת אם אפשר לקרוא לה כבר ככה.

עכשיו רשמית סיימתי לסמוך ולהקשר לאנשים. זה סתם עושה לי רע אחר כך S:

מה שכן, היא פשוט יכולה לקפוץ לי. כולם יכולים לקפוץ לי.

This town is colder now, I think it's sick of us
It's time to make our move, I'm shakin off the rust
I've got my heart set on anywhere but here
I'm staring down myself, counting up the years
Steady hands, just take the wheel...
And every glance is killing me
Time to make one last appeal... for the life I lead

Stop and stare
I think I'm moving but I go nowhere
Yeah I know that everyone gets scared
But I've become what I can't be, oh
Stop and stare
You start to wonder why you're 'here' not there
And you'd give anything to get what's fair
But fair ain't what you really need
Oh, can u see what I see

They're tryin to come back, all my senses push
Un-tie the weight bags, I never thought I could...
Steady feet, don't fail me now
Gonna run till you can't walk
But something pulls my focus out
And I'm standing down...

Stop and stare
I think I'm moving but I go nowhere
Yeah I know that everyone gets scared
But I've become what I can't be, oh
Stop and stare
You start to wonder why you're here not there
And you'd give anything to get what's fair
But fair ain't what you really need
Oh, you don't need

What u need, what u need...

Stop and stare
I think I'm moving but I go nowhere
Yeah I know that everyone gets scared
But I've become what I can't be
Oh, do u see what I see...

-

אני מרגישה רע.

אני מרגישה מטומטמת.

אני מרגישה חסרת כבוד, מנוצלת.

כבר שלושה חודשים שלא בכיתי. אני כל כך מתגעגעת להקלה שאחרי הבכי.

הדמעות כבר לא יוצאות לי.

אני פשוט בחרתי שלא לבכות יותר. חשבתי שאני בוכה יותר מידי.

עכשיו אני בכלל לא יכולה לבכות:/

אני פשוט רוצה לברוח רחוק-רחוק מכולם.

רחוק-רחוק מכל הכאב.

רחוק מכל הצביעות והשקרים.

פשוט להיות עכשיו על אי בודד, לשכב על החול החמים ולשמוע את הגלים מתנפצים על החוף.

להרגיש את הרוח המרגיעה על פני ופשוט להירגע. פשוט לדעת ששם אף אחד לא יפגע בי.

ששם אני מוגנה.

כי אני לבד.

אז ככה.. עוד מעט תקופת הבחנים נגמרת[השבוע] ואני כל כך שמחה[:

סוףסוף בלי כל הלחץ הזה.. אבל עדיין יהיו בחנים. לצערי.

האמת דיי ירדתי בלימודים בזמן האחרון. כבר הרבה זמן שלא ראיתי ציון מעל 90 וזה ממש לא מצא חן בעיניי:/

אין לי מושג מה קורה לי בזמן האחרון.. אני דוחה כל דבר וקשה לי להתרכז :/

היום היו לי אחד מהימים האלה שאני עושה מה שבא לי ושמה פס על כולם ופשוט כל הזמן צוחקת ושמחה[:

אני כל כך אוהבת ימים כאלה. אני ממש מקווה שהמצב רוח הזה ישאר אצלי ^^

היום,פתאום באמצע השיעור ילד אחד צעק "כל הפריקים מסריחים". האמת, התאפקתי לא לצרוח עליו איזה משהו שישתיק את

הדברים המטומטמים שהוא מוציא מהפה.

אני שונאת את כל ההכללות האלה.

בגלל שבן אדם שומע מטאל ואוהב שחור אז הוא פריק שחותך ורידים?

בגלל שבחורה שומעת מזרחית ואוהבת ולובשת הרבה ורוד אז היא פאקצה שטחית?

מה זה השטויות האלה? לאן הגענו?!

אני שונאת את זה שאנשים מכלילים אנשים אחרים בגלל דברים כאלה..

אני לא אגיד שאני צדיקה ואני לא עושה דברים כאלה כמו לראות איזה ערס צעצוע ברחוב הולך בהליכה מוזרה ואומר הערות מעצבנות לבנות אחרות ולסנן אח"כ "ערס מטומטם.." אבל זה לפעמים בלתי נסבל.

בתאכלס, אם אני באמת מסתכלת על ילדים אחרים אז רואים שהכל זה פוזה.

יורקים-בשביל הפוזה

מזלזלים בבנות- בשביל הפוזה

בנות צורחות על אנשים חפים מפשע באמצע הכיתה- בשביל הפוזה

ה כ ל בשביל הפוזה המטומטמת שבכל מקרה אנשים לא ישימו עליה בעוד כמה שנים כשתלכו לאונ'.

ככה אתם באמת רוצים שיזכרו אתכם? בתור ה "פרחה,פאקצה, ערס/ית ,פריק/ית" מהשכבה שלכם ולא בתור אתם עצמכם?

אני לא מתכוונת פה לאנשים שעושים מה שהם אוהבים והם שלמים עם זה. אני מדברת על אלה שמתחבאים מאחורי ה"מסכה"

שנקראת 'פוזה'.

למה פשוט אי אפשר להיות בלי כל המסכות המעצבנות האלה? ממה כולם מתחבאים?

אני מקווה שזה ישתנה מתישהו..כי לי זה כבר נמאס :S

לילה טוב[: