הגשם יורד,מטפטף על חלוני
נקישות קטנות משמיע
והנה אני יושבת בחדרי וחושבת
וכמו תמיד מייחלת לעוף לחשכה שבחוץ,
לקור, לגשם.
לעוף מעלה מעלה כשהטיפות הצוננות מחליקות מעל עורי ודרכן מטה,
סקרניות,ממהרות,בוטחות, אך לבסוף מתנפצות.
הן ממלאות את מקומי.
רק לא להרגיש דבר.
אני רוצה כל כך הרבה דברים,רוצה כל כך שיקרו..עכשיו.
אני רוצה לעבור מקום,אך פוחדת משינויים
אני רוצה להיפתח,אך פוחדת להיפגע.
-
אני רוצה מישהו שיקשיב,שיהיה לידי כשאני אזדקק לו,יאהב אותי כמו שאני אוהב אותו..
כולם אומרים "הוא יגיע בזמן הנכון, בזמן הכי פחות צפוי."
ואם אני זקוקה לו עכשיו?
אני חיה באשליות של קומדיות רומנטיות..אני יודעת :/
אני פוחדת להחמיץ הזדמנויות.
חלמתי עליו..אתמול בלילה.חלמתי שהוא מתעניין בי [WTF?!]
המוזר זה שאני כבר לא רוצה אותו..אני חושבת..
זאת אומרת..יכול להיות שאני רוצה. אבל אם אני אמשיך את מה שהיה פעם אני סתם אפגע.
אני חושבת שנפגעתי מספיק בגללו :S
והכי מצחיק, הוא לא יודע כלום. אף אחד לא יודע.