 כינוי:
בן: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
eat shit bitch.
טוב אז די הרבה זמן לא עדכנתי פה, אהמ למישהו כאן יש חיים אהמ (:
קיצר.. אני יכול להגיד שכל יום נראה אותו הדבר, עבודה, בית, כסף, בזבוזים, חברים, מסיבות, וטוב לי ככה האמת
מי צריך יותר מזה?
שבוע שעבר היה לחברה טובה שלי יומולדת, היא כבר בת 18 הבובה הזו, הכרתי אותה עוד כשהייתה בת 16, לפני שנתיים,
תלמידת תיכון ממורמרת, שרק מחפשת תירוצים לא ללכת ולסבול עוד יום בבי"ס , תמיד נהגתי לקבל שיחות טלפון ממנה ב7.30 בבוקר
"אני כל כך שונאת את הכיתה שלי והבי"ס שלי.. אלכס, אתה ער? אני באה אליך בסדר?"
יצאנו למועדון, אני, היא ועוד איזה ידיד שלה, דפקנו את הראש עם די הרבה אלכוהול כמו ששנינו אוהבים, וקרה משהו די מוזר שגרם לי לתהות, ואני די מבולבל >.>
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, אבל לא סתם "אי לאב יו" אלא ממש.. היא התכוונה למאוהבת בי, ואני כמובן נהפכתי כולי לאדום,
כמובן שזה החמיא לי אבל אז התעשתתי ואמרתי לה שהיא סתם מדברת שטויות בגלל האלכוהול ושמחר בבוקר היא תשכח את כל מה שאמרה,
היא התעצבנה עליי ואמרה לי שזה לא נכון ושהיא אמנם שיכורה אבל יודעת מה היא אומרת, וצלולה במוחה, לא ידעתי מה להגיד ופשוט עמדתי מולה בסימן שאלה ולא אמרתי כלום
ואז היא התחילה לתחקר אותי עליי ועל אלכס.. "מה אתה עושה עם השמנה הזו, היא סתם זונה -הכנס פה עוד קללות בסגנון- אתה לא צריך להיות איתה, היא לא באמת אוהבת אותך היא בוגדת בך עם חצי מהשכונה, אתה מתאים רק לי"
ועוד כל מיני דברים בסגנון. באמת שלא ידעתי מה להגיד לה ואמרתי לה שאולי כדאי שנחזור הביתה ונשב ונדבר מחר על הכל, היא אמרה לי שאני "דפוק בתחת שלא מבין כלום"
אני חושב שלא הייתי צריך להגיד לה את זה כי היא סתם התעצבנה, חזרה הביתה עם ידיד שלה ולא איתי.
אני נורא מבולבל מכל הסיטואציה הזו,
היא בהחלט אחת מן האנשים החשובים בחיי, אני ממש אוהב אותה, לפעמים היא מזכירה לי מין אחות קטנה כזו שמעולם לא הייתה לי, וזה הופך את הסיפור לחולני..
תמיד מרגיש צורך לגונן עליה, ומשתדל שתמיד להיות שם בשבילה, אף אחד בחיים לא יצליח להרוס את מה שיש בינינו [ותאמינו לי שניסו כבר.. נסיונות כושלים יש לציין]
היא ממש חשובה לי, ואני יודע שהיא גם סומכת עליי, אני אולי הבנאדם היחיד שהיא מספרת לו דברים אישיים ונראה לי שאני גם היחיד שיודע עליה הכל,
אני זוכר שפעם הייתי אצל יול, והיא התקשרה כולה בוכה וביקשה שאגיע, ואני זוכר איך עזבתי מהר את הבית שלו למרות שהיינו עסוקים, ושהוא גם היה בתקופת שפל עם חברה שלו והכל.. ובכל זאת, נראה כאילו היא הייתה חשובה לי יותר.
ניסיתי ליצור איתה קשר, והיא מתחמקת, אומרת שהיא עסוקה ושאין לה זמן..
גם היום רציתי שניפגש, נצא לאנשהו, אולי בית קפה והיא אמרה שהיא כבר קבעה משהו אחר
אני לא מבין למה היא מתחמקת ממני, אולי היא פשוט סתם מתביישת, או שעדיין כועסת עליי,
חשבתי לעשות לה ביקור פתע, היום מאוחר יותר, או מחר במידה שהיא בבית.. אבל אני עדיין לא יודע, כי אולי אני גם מפחד קצת באיזשהי מידה
ומה אם היא באמת רוצה אותי? יש לי חברה וחוצמזה שאנחנו ידידים, כאילו.. חברים טובים
אף פעם לא חשבתי עליה בתור gf או משהו כזה.
blah.
 "We are lost. But it is only when you realize you are lost that you fight to be found." | |
Bitch Please.
קשה לי להבין אנשים לפעמים, לא יודע, פשוט קשה לי להכנס לראש שלהם ולהבין את דרך חשיבתם, הפוסט הזה כעקרון נכתב על חבר הכי טוב שלי,
הוא חשוב לי, מאוד מאוד, אבל פאק איט, אני באמת לא מבין אותו לפעמים.
הוא תמיד היה קצת מרוחק, ואני מרגיש שהוא.. כל היום במחשב..
הוא פשוט חי חיים וירטואליים, בגלל החברה שלו, שהוא הכיר באחד מהאתרים שהוא רשום אליהם, במייספייס.
אז אוקיי, נפגשתם, אבל זהו, חזרת לארץ, והיא שם בחו"ל.. ולא זה שאני לא שמח בשבילו, וזה לא שאני חבר שלא יודע לפרגן, אני פשוט אומר זאת מדאגה, כי הוא חשוב לי.
ואמרתי לו את זה כמה וכמה פעמים, הוא פשוט אובססיבי כלפיה.
הוא כל הזמן נשאר מחובר למסנ, למייספייס, על מנת לוודא שהיא מחוברת, ואם היא לא, אז הוא מחכה שתתחבר.
הוא כל הזמן מציק לה בשיחות לחו"ל (שאגב, נורא יקרות) ובכלל, כשהם מדברים אז אני מרגיש בשבילה שהוא חונק אותה, הוא פשוט אובססיבי.
הוא מעדיף להשאר בחדר החשוך שלו, כשהאור היחיד בחדר זה האור של הלפטופ שלו, מאשר לצאת החוצה, לראות עולם, להכיר אנשים..
ואמרתי לו את כל זה כבר.. לא אמרתי לו שילך למצוא כלה, כולה אמרתי לו שנצא לשתות קצת, לשאוף אוויר, או סתם ללכת להליכה.
אני ממש מרגיש שהוא מרוחק ומנותק מהעולם, ואני מרגיש שאני חייב לעזור לו, אבל מה אני כבר יכול לעשות?
הוא כל הזמן אומר לי שאני לא מבין, ושזה לא ענייני, אני לא יודע כבר מה לעשות, באמת שלא.
ובכלל.. כל פעם שאני אצלו, וצץ איזה משהו, ואני צריך ללכת לחברים אחרים שלי, או שאני לא יכול להפגש איתו בגלל חברים אחרים, אני מרגיש שהוא עושה לי פרצוף,
כאילו הוא מצפה שהוא יהיה החבר היחיד שלי, שלא יהיו לי חברים אחרים כמו שלו אין, ופאק.. זה לא מגיע לי כל התסכולים האלה והפרצופים שלו.
אני מרגיש שאיבדתי כבר כל תקווה. אולי הדרך היחידה זה לדבר איתה.
-
שישי הבא אני במסיבה אצל ליז,
תהיה הרבה בירה, פופקורן ושאר חטיפים משמינים כמו שאני אוהב וכמובן - אינדסטריאל
i'm going to have fun.
| |
מכירים את זה?
לא יצאתי היום, אין לי כל כך מצב רוח,
והאמת היא שנמאס לי קצת מכל השגרה הזו.
אותה סביבה, אותם אנשים, ועבודה.. הרבה עבודה.
-sigh-
יהיה טוב מתישהו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
