הכל דבש

ביומים שלושה האחרונים יצא לי לעבוד מאוד מאוד קשה. לא רק שעזרתי לג'ינג'י במכון ביום החופשי שלי אלא שהיה, לשם שינוי, יום עמוס מאוד בעבודה, ובין לבין היו שוב הסכסוכים והמריבות הרגילים עם הילדים שלא עוזרים, והלחץ של צץרץ שעושה בימים אלו בגרויות ומבחני מתוכונת. ובגלל כל העניינים הללו שוב רבנו, ושוב הוא זרק לי (זה כל כך מעליב עד שאני פשוט נחנקת מרוב כעס) שאם לא טוב לי אז אין לו בעיה להתגרש, ואפילו העמיד את הרעיון כסוג של איום, או אולטימאטום.

(אני יודעת שהוא לא באמת מתכוון והוא מדבר ככה רק כי הוא אטום ומקובע בגבריות האווילית שלו מכדי להבין כמה זה מעצבן אבל בכל זאת זה מעליב)

מכעיס אותי שאיש לא מבין עד כמה קשה לי. גם לעבוד קשה כל כך ובלי שיהיה לי רגע פנאי לעצמי, וגם להילחץ בינו לבין הילדים וכל הזמן לפשר ולתווך ולעמוד על המשמר, זה שוחק אותי נפשית ופיזית.

וביום חמישי הגיעה לילי לחופש, וכמה שעות אחר כך בא גם החבר שלה להיות איתה, ובאותו לילה עוגי לא חזר בזמן ושוב פרצה מריבה גועלית באישון לילה – כי אם הילד לא בא אז צריך לצעוק על האישה ולא להניח לה לישון, בלי זה הרי אי אפשר - ולמחרת כשסיפרתי לחמותי מה קרה גם היא כעסה (עלי, בטח עלי, הרי על הבן יקיר לה היא בחיים לא תכעס, בשביל מה יש כלה אם לא בשביל לכעוס עליה ולריב איתה ולהתלונן עליה כל הזמן?)

אני כבר לא צעירה, גמישה וחזקה כמו שהייתי ועולה לי בבריאות כל המריבות, והלחצים הנפשיים, והצרות האלו.

אם לא די בכך שוב יש לי תקופה מגעילה של גלי חום - זה בא והולך – ולפינלה, הבוקר, בעיות בביוב שהג'ינג'י לא הצליח לפתור למרות כל מאמציו. הוא באמת עבד קשה, הוא תמיד עובד נורא קשה, חבל שהוא לא חושב קצת קודם.

כל מה שהוא הצליח לעשות זה להציף את החצר והמטבח ובין לבין להתעצבן, ושוב היו צעקות, עלי כמובן, לא כי עשיתי משהו רע אלא כי פשוט הייתי לידו.

למה יש נשים שמרגישות שחייהן אינן חיים בלי בעל? באמת נפלא מבינתי.

לא נורא, אני אתגבר על כל הדברים האלו, כבר עברתי דברים גרועים יותר אבל מה שהכי גרוע מבחינתי זו החולשה הגופנית שתוקפת אותי לאחרונה. העייפות הנוראית הזו, כאבי הגב איומים שמעולם לא סבלתי מהם בעבר. כל אלה הם אותות הזמן שרומז לי רמיזות עבות מאוד שאני כבר לא האדם שהייתי פעם, שהזדקנתי ונחלשתי.

פעם הייתי בשיא ועכשיו אני במורד.

כנחמה נשאר לי הפוסט המצוין הזה של הופ, ידידתי הוותיקה עוד מימי בתפוז, ומאחר והיא מצטטת משהו שלקחה מפאולו קואלו אני מרשה לעצמי לגנוב את הציטוט ממנה. אגב, מעולם לא קראתי משהו משל הסופר הזה  אלא רק גיבשתי לי עליו דעה די שלילית בגלל היותו רב מכר - מה שתמיד עושה לי אנטי נוראי – למרבה הפלא המילים שהוא כתב נשמעות לי נבונות ומנחמות מאוד.

סגירת מעגלים מאת פאולו קואלו

תמיד חשוב לדעת מתי מסתיימת תקופה בחיים.

אל תתעקש להישאר בה מעבר לזמן הנחוץ,

כי תפסיד את שמחת העתיד שיבוא.

סגור מעגלים,

סגור דלתות,

סגור תקופות בחיים,

חשוב לתת לרגעים שהסתיימו לפרוח ללא חזרה.

עבודתך במבוי סתום,נגמרה עבורך?

הסתיים הקשר?

אתה לא חי יותר בבית ההוא?

אתה חייב לעבור?...

אפשר להטריד את עצמך חזור ושוב בשאלה:

למה?, למה?...

שוב ושוב לנסות להבין למה דבר כזה קרה לך?

שחיקה אין סופית...

כי בחיים, אתה, אני, ידידך, ילדיך, אחיך

לכולם היכולת לסגור מעגלים, להעביר דף,

לסיים שלבים, תקופות בחיינו ולהמשיך הלאה.

אי אפשר לחיות בהווה תוך כדי געגועים לעבר,

אי אפשר להמשיך לשאול, למה?

מה שהיה היה,

תן לעבר ללכת,

להשתחרר ממך.

לא תוכל להיות תמיד ילד,

ולא תוכל להיות מתבגר לנצח,

לא תוכל להמשיך לעבוד בארגון שאינו מעוניין בך עוד,

ולא תוכל להמשיך בקשר שנכנס למבוי סתום.

עבודות ומעשים חולפים

צריך לתת להם להיעלם.

לכן,

חשוב להיפרד מזיכרונות,

להחליף בית,

לקרוע ניירות,

לזרוק מסמכים...

שינויים חיצוניים מסמלים

תהליכים פנימיים של התגברות על הקשיים.

לשחרר , להשתחרר .

בחיים צריך ללמוד להפסיד ולזכות

צריך להעביר דף ולחיות רק מה שיש לנו בהווה.

העבר..... עבר ואיננו עוד],

אל תצפה שיחזירו לך אותו,

אל תצפה שיזהו את מעלותיך,

אל תצפה להכרה ותודה על מעשך,

שחרר את התסכול ואת הכעס...

חזרה שוב ושוב על מה שנגמר ואיננו עוד,

גורם לנזק ולהתמרמרות מיותרים.

אם אתה מסתובב בחיים ומשאיר

"קצוות פתוחים", למקרה ש.....

לעולם לא תוכל להשתחרר ולחיות את ההווה בהנאה.

אל תעכב אהבות שלא עלו יפה,

אל תמשיך חברויות שנגמרו,

אל תבנה על אפשרות לחזור (למה? לאן?),

אל תבקש הסברים, על מילים שלא נאמרו, על שתיקות.....

תתמודד אתם, עשה מעשה עכשיו או תן להם לפרוח,

סגור פרקים פתוחים,

תגיד לעצמך, ש " מה שהיה לא יחזור ",

תגיד לעצמך לא מתוך גאווה , או מתוך יהירות,

אלא כי מקומך כבר לא שם,

במקום ההוא,

בתוך הלב ההוא,

בבית ההוא,

במשרד ההוא,

בתפקיד ההוא,

אתה כבר לא אותו אחד שהיית אתמול

או לפני שלושה חודשים,

או לפני שנה.

לכן אין למה לחזור.

סגור את הדלת, תהפוך את הדף, סגור את המעגל,

אתה לא תהיה אותו אדם

והסביבה לא תהיה אותה סביבה.

כי בחיים שום דבר לא סטטי, הכל משתנה,

בשביל השקט שלך, שחרר מה שכבר לא חלק מחייך,

תזכור שאף אחד אינו בלתי ניתן להחלפה,

לא בן אדם, לא מקום ולא עבודה.

כלום לא חיוני כדי לחיות,

אתה לבד בוחר איך לעמוד מול המציאות.

תתרגל לחיות עם עצמך.

זו מלאכה אישית קשה ללמוד להיות עצמך,

בלי דברי העבר

אותם דברים שהיום קשה לתת להם ללכת,

השחרור הוא תהליך למידה,

ללמוד לסגור מעגלים,

אך ניתן להצליח.

תזכור שזה רק הרגל לחיות תלוי באיש או דבר,

כאשר הם כבר לא חיוניים לנו.

סגור מעגלים.....

מלא ריאותיך חמצן, תתנער, ותשתחרר.

יש הרבה מילים המבטאות שקט נפשי,

יש הרבה מילים המבטאות להיות שלם עם עצמך

כל מילה שתבחר תעזור לך להתקדם הלאה בשלווה.

אלה חייך !

בחר נכון !