הכל דבש

 הבלוג שלי לא פוליטי, הוא בלוג של עקרת בית שמעדיפה לספר על חייה ועל משפחתה וכיוצא בזה ולא לדבר על פוליטיקה אבל מה לעשות שככה זה במדינה שלנו, גם אם רוצים מאוד אי אפשר להתעלם מהמציאות. 

אני חושבת שאני אחד הבלוגרים הראשונים בישראבלוג שכתב פוסט על המשט הארור הזה עוד לפני שהלוחמים שלנו עלו עליו. כבר אז חשתי שזה ייגמר בבכי, ולצערי צדקתי.

טוב, זו לא חוכמה, אני פשוט קמה מוקדם מאוד, ומכיוון שאני קשישה ועברתי די בעיות ומלחמות יש לי שפע של ניסיון בחיים במדינת ישראל ולכן יצאתי חכמה.

טוב, בסדר, אם אתם לוחצים אני מוכנה להודות שאני לא טיפשה, ובכל זאת אני לא מצליחה להבין אנשים שתורמים את כל התבונה, השנינות והכישרון שלהם כדי לעקוץ, לפגוע וללכלך על המדינה שלנו.

אני הראשונה שאודה שאנחנו לא מושלמים, רחוקים מזה, ומדינת ישראל עשתה הרבה טעויות, ובטח תעשה גם בעתיד, כי מי שלא עושה לא טועה, אבל הרצון שלנו לחיות ולא להיכחד, ולא להתאמץ כדי לשמח חבורה של מוסלמים רצחניים ואת קבוצת השמאלניים הפנאטיים שתומכים בהם הוא לא טעות, ממש לא.

למרות הניסיון שלי לא להיכנס לויכוחים פוליטיים לא יכולתי להתאפק ונכנסתי לבלוג של אחד שמכנה את עצמו 'תום' שגורר אחריו עדה גדולה מאוד של מעריצים ותומכים שחושבים שהוא גאון. קראתי אצלו פעמים רבות, לא עם הכל הסכמתי אבל נהניתי מהכתיבה שלו, הוא כותב מצוין ומטיב להתבטא אבל קשה לי לעכל את ההשוואה המגעילה שהוא עשה הפעם בין התירוצים (הבדויים) של פריצל, הפסיכופת האוסטרי שכלא ואנס את ביתו, לבין המדיניות של מדינת ישראל.

הוא קורא לזה סטירה, זכותו, זכותי לחשוב שזו לא סאטירה אלא שנאה עצמית חולנית וביקורת של מישהו שהלך רחוק מידי והגזים לגמרי, וזה מה שכתבתי אצלו, וכמובן שקיבלתי על הראש מכל המגיבים שלו שחושבים שהוא גאון ומסכימים איתו שהמדינה שלנו פויה ורעה כי היא חפצת חיים, ואם אני לא מסכימה עלי להצטרף לאנסטסיה על דוכן הכנסת, או משהו כזה.  

אני אחזור שוב – אני לא מסכימה עם כל הצעדים של המדינה וברצון הייתי מעיפה את כל חברי הממשלה מכיסאם כי לדעתי הם חבורה של דבילים, אבל כשהמדינה שלנו מותקפת מכל עבר, וכולם נגדנו, אני חושבת שזו נבזות ורשעות, וניסור הענף שאתה יושב עליו (למרות שתום הזה חי בכלל בארה"ב, לא יודעת אם זמנית או לתמיד) לתקוף בהתלהבות ובשמחה לאיד כזו את המדינה שלך עצמך כי היא לא המדינה הכי מוסרית בעולם.

משהו פה לא מסתדר לי, ומרגיז אותי להשחית, הדקדקנות הקפדנית הזו שבה הוא בודק כל אחת מהפעולות שלנו, ודורש מאיתנו להיות צדיקים יותר מהאפיפיור ולדאוג למסכני כל העולם לפני שאנחנו דואגים לעצמנו, והסלחנות המפליגה שהוא נוהג באויבים שלנו שרוצים אשכרה לחסל אותנו מרתיחה אותי.

מזל שיש בחורה מקסימה שנוקטת בתום לב ובאומץ בפעולות עצמאיות כדי לחזק את מעמדנו ולשפר אותו ולהציג תמונה מאוזנת של המדינה שלנו - חזקי ואמצי!

אני מקווה שהרבה אנשים יכנסו לבלוג שלה ויענו לבקשתה