הכל דבש

מאז שקניתי סורק חיכיתי לפוסט הזה והנה סוף סוף הוא בא!

אבל לפני התמונות הסבר קטן, שלא כמו כל המתהדרות לשווא בתואר פולניה אני באמת נולדתי בפולין, בעיר קטנה ונחמדה שהורי ביקרו בה לפני כמה שנים בכנס מחזור של בית הספר בו למדו שניהם יחד.

אימא למדה עם אחיו הצעיר של אבא והמורה הייתה אימא שלו, עד כדי כך העיר הזו הייתה קטנה.

את השם שלה אני אחסוך מכם מטעמי פיקוח נפש אבל הוא מסובך מאוד ואחרי שלמדתי לבטא אותו החלטתי שלא מתאים לי לדבר פולנית והסתפקתי בזה שרק הבנתי מה הורי אמרו זה לזה בפולנית כדי שהילדים לא יבינו.

עליתי לארץ בגיל שבעה חודשים, באוניה, כי אז מטוסים לא היו זמינים כל כך לאזרחים.

 והורי החליטו שהם מעדיפים לגור בקיבוץ ולא עם ההורים של אבא ולכן ביליתי את שלוש השנים הראשונות שלי בקיבוץ החותרים ושם גם נולד אחי הצעיר.

גרתי בבית ילדים כי זה מה שהיה מקובל אז ושם האכילו אותי המון דייסה ואת התוצאות אפשר לראות בתמונה

הזו שמצחיקה את משפחתי עד היום הזה.

הורי התחתנו צעירים מאוד, אבא היה רק בן עשרים ושלוש ואימא בת שמונה עשרה, אני נולדתי כמה חודשים אחר כך, לא יודעת כמה כי הם מעולם לא חגגו יום נישואים, אבל רק בגיל מבוגר יחסית הבנתי מה הסיבה לכך שהם נישאו כל כך צעירים.

למרות הנסיבות הללו הורי חיים יחד מעל חמישים שנה ומאוהבים זה בזה כמו זוג צעיר, ואני מאחלת לכולם חיי נישואים מאושרים כל כך.

הנה הם בתחילת הנישואים שלהם, מביטים בתוצאה. שימו לב לעגלת הילדים שהם הביאו מפולין, היא הייתה גדולה וכבדה כמו טנק והם השאירו אותה מאחריהם בקיבוץ כשעזבו שלוש שנים אחר כך.

בקיבוץ הם עבדו קשה מאוד, למדו עברית ונעשו ישראלים ופה ושם גם רעבו ללחם כי זה היה בשנות השישים והשפע לא היה מצוי אבל לילדים היה טוב.

הנה אני בתחפושת הראשונה שלי בישראל, חיפשו אותי לבובה ואימא טוענת שהייתי באמת בובה.

ופה לילי, בתחפושת של כלה, רעיון שלה שאני ביצעתי בנאמנות, לדעתי היא יפה הרבה יותר ממני או שאולי זה בזכות הצלמת?

ולסיכום תמונה שלי עם אימא שצולמה כמה ימים לפני שהם עזבו את פולין ולידה צילום שלי עם הבת שלי, סתם להשוואה.

אימא הייתה בת תשע עשרה כשהפכה לאם, ואני בת שלושים ושלוש.