הכל דבש

זה השם שג'ינג'י נתן למכון. לא מקורי כל כך אבל מדויק כי חוץ מדבש ומוצריו הוא מוכר (בעזרתי כמובן) ריבועים של יערות דבש שאנחנו חותכים בעזרת תבנית מחלות דבש שיש להם כיסוי של 95% - מה שאומר שהדבש בתוכן בשל לגמרי ואחוז הלחות שבו נמוך ולכן הוא יחזיק מעמד המון שנים.

מומלץ ללעוס את הדונג הזה כי הוא בריא לחניכיים ולסינוסים וגם טעים מאוד. חיתוך היערות הוא עבודה דביקה ומתוקה מאוד ואני שמחה לספר שסיימנו אותו כבר לפני שבוע ועכשיו כל היערות ממתינות כל אחת בקופסתה עם מדבקה מתאימה לסוג הדבש ומצפות בקוצר רוח שנביא אותן למכון החדש.

זה ייקח עוד כמה שבועות. צריך לגמור לצבוע, ג'ינג'י וצץרץ צובעים לבד, ולרצף, ולסדר חלונות, וחשמל, ומים...

אנחנו מקווים לסיים עד סוף אוגוסט ובינתיים מתווכחים איפה לשים את המדפים, ואיפה נאחסן כל דבר, והיכן יעמוד הדלפק שעוד לא רכשנו.

נקנה אותו כנראה מהיקב השכן שנסגר. נשארו עוד המון דברים לארגן ולסדר ולקנות אבל כבר יש לנו לוגו שנכין ממנו שלטים וכרטיסי ביקור.

פה יבנה קיר ויהיה מחסן.

הרצפה והקירות יהיו בגוונים של צהוב כתום וג'ינג'י החליט שאת הדלת והחלונות נזמין בכחול. קודם היה שם מחסן ובית מלאכה למדפי מתכת ונשארו המון מדפים פנויים שנשתמש בהם אחרי שנצבע אותם.

קודם היה צריך לשפשף אותם בנייר זכוכית כדי להיפטר מהחלודה, עבודה שלי

היה מעייף מאוד וגם חם וכנראה שימי כפועלת חלפו עברו אבל אני דואגת להכין אספקת אוכל לפועלים שלי ומכינה להם ארוחות מזינות ושולחת כריכים יצירתיים ומיץ קר כדי לעודד אותם.

ג'ינג'י בנה לבד קיר והוסיף משקוף ודלת כדי לחצוץ בין המחסן לבין המכון ועורר התפעלות רבה בלב כל המבקרים שלנו וגם לימד אותי פרק בהלכות בניה (עבודה קשה מאוד, בעיקר בקיץ) ובכלל אנחנו משתדלים לעשות לבד מה שאנחנו יכולים כדי לחסוך כסף ולהשתמש במה שיש. הדלת של המחסן למשל נלקחה מבנין ישן שמועמד להריסה. 
מסתבר שיש זרם שלם באדריכלות שדוגל בשיטה הזו כדי להיטב עם כדור הארץ וזה...

אנחנו לא כאלה אידאליסטים, סתם מנסים להקל על חשבון הבנק שלנו, זה הכל.

לא זוכרת אם כבר סיפרתי, אבל המשפט בקשר לכוורות השרופות נגמר בבוררות שקבעה לטובתנו ונקבל כסף, חלק כבר קיבלנו, והשאר יגיע בהמשך, אני מקווה. נמאס לי כבר מהטרטור הזה של הוצאה לפועל שעובדים לאט ולא יעיל ומניחים לאנשים להתחמק מתשלום חובותיהם.

חוץ מזה עוגי פחות או יותר סיים את שנת השירות שלו ובא ביום רביעי הביתה, ארגן לעצמו עם חברים מסיבת גיוס וחזר ממנה היום, בחמש בבוקר! ובמקום לצנוח למיטה הוא ארז בחיפזון ונסע שוב כי אפילו בשבוע האחרון שלו בשנת השירות לא נותנים לו קצת חופש. זקוקים לו לעשות כל מיני דברים וזה אחרי שהוא בילה את כל השבוע שעבר באיזה מחנה קיץ על שפת הכינרת. פתאום הוא נחוץ פה ושם ואין לו זמן להיות בבית.

מזל שצץרץ עדיין בבית, הוא עוזר המון ומתנהג בצורה

בוגרת ואחראית, וזה שיש לו רשיון מקל מאוד על העבודה.

ביום ראשון הוא יהיה בן שמונה עשרה ובשבת נלך איתו

למסעדה לחגוג איתו.

חבל שעוגי ולילי לא יהיו, אבל הם עסוקים.

לא נורא נאכל גם במקומם

ומאחר ותמונות הילדות

שלי זכו להצלחה כה

רבה מתחשק לי להוסיף

עוד אחת שצולמה

לפני ....

לפני המון זמן.

כנראה שבשנת 86 

שנתיים לפני שלילי

נולדה.

לא יאומן כמה צעירה

וחמודה הייתי.

ג'ינג'י נשבע שאני עדיין

חמודה, אבירי מאוד

מצידו