הכל דבש

שנת תש"ע הייתה שנה מטלטלת במיוחד. מה לא קרה בה?

הכל קרה, מעברים חדים בין טוב לרע בין אושר גדול לתהומות הייאוש, שנה שקרו בה המון דברים והתחוללו בחיי שינויים עצומים.

בהחלט שנה ראויה לסיכום.

התחלתי אותה כרגיל, כמו בעשר השנים האחרונות של חיי, אבל מאז הספקתי להתפטר ולעבור לעבודה חדשה, לריב קשה עם הורי ולהתפייס (ג'ינג'י עדיין מסוסך איתם והם לא ביחסי דיבור) לשבור רגל, לעבור ניתוח, לאבד את העבודה, לחפש לשווא עבודה חדשה, להתחיל לחתום שוב בלשכה (דבר שנשבעתי לא לעשות שוב) לעבור למקום חדש עם עסקי הדבש, לגייס עוד בן, ולריב עם הבעל כמו שלא עשיתי מזה שנים רבות.

השתדלתי לא לכתוב על זה בבלוג, אבל כל עניין המעבר למקום החדש - המאמץ הנפשי והגופני שזה תבע מאיתנו, והצורך לגייס את כל המשפחה - גרם לסכסוכים איומים ולמריבות קשות מאוד, בעיקר בגלל שבעלי הוא אדם קשה שלא יודע איך לדבר עם אנשים, ואיך לגרום להם להתעלות על עצמם ולתרום, אלא להפך - מאמין שאסור לשבח ולתגמל, וטוב יותר בביקורת מאשר בעידוד.

קשה לעבוד ולשתף פעולה עם אדם כזה, גם לי ועוד יותר לצץרץ שהשנה מלאו לו שמונה עשרה ויש לו סוף סוף רישיון נהיגה והוא מרגיש בוגר ושווה ולא מוכן לסבול יחס גועלי.

זו הסיבה שרבנו מרות לאורך כל כביש החוף בואכה תל אביב, ובמקום ליהנות ממראה הטיילת הצבעונית והיפה והחופים המרהיבים ישבנו שותקים וקודרים ולא דיברנו עד שהצלחנו (אחרי שצלחנו פקק נורא ואיום) להגיע סוף סוף למתחם התחנה, ועצה קטנה לעיריית תל אביב - קצת שילוט בבקשה, לא כולם גרים בתל אביב ומכירים אותה, יש גם תיירים שמגיעה להם מעט התחשבות והדרכה.

הגענו סוף סוף והתרשמנו מאוד מהשיפוץ היפה שעשו לתחנת הרכבת הישנה ומכל החנויות ההדורות והיקרות ובתי הקפה והמסעדות והכי חשוב הבית שימוש שאחרי שעה שלמה בפקק הייתי נורא לחוצה להגיע אליו.

מאוד אהבתי את הריצוף המקסים ואת האווירה הנעימה במקום

חנות עתיקות כלבבי, מזל שהיא הייתה סגורה, לצלם דרך החלון היה כמו לצלם מערת קסמים מופלאה

חנות נחמדת של מיכל נגרין, השלט והשקית שתלויה על שכמה של הבחורה תואמים, חבל שהתאורה לא הייתה משהו.

אחר כך הלכנו לתערוכה המרשימה וראינו סרט הדרכה מוצלח ואפילו קיבלנו הבטחה שישלחו לנו אחד כזה כי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים וכמובן שצילמתי המון תמונות וקניתי ארבע דבורים ממתכת פרי ידיה של האמנית ויש לנו לוח שנה דבוראי מוצלח ופגשנו כמה דבוראים חביבים שכולם בכו לפי מיטב המסורת איזה שנה איומה וקשה הייתה להם... הם תמיד מתלוננים ובכל זאת עולים כפורחים.

מפגש דבוראים לדורותיהם

אני כנראה עוד לא דבוראית אמיתית מפני שלדעתי הייתה לנו שנה מוצלחת מבחינת הדבש, ומעולם לא היו לנו כמויות כל כך גדולות. מזל שרכשנו מיכלים חדשים אחרת איפה היינו שמים את כל הדבש הזה?

אתמול בכלל היה לנו הספק אדיר, סוף סוף יש לנו פליירים יפים ואמיתיים מנייר כרום צבעוני וגם עשינו הזמנה לכרטיסי ביקור, ואחר כך, ממש לפני שיצאנו, דיברנו קשות עם עוגי (שיש לו חופשה ארוכה לקראת החג), והודענו לו - כלומר ג'ינג'י הודיע ואני לשם שינוי הסכמתי ולכן לא הפרעתי לו - שלא מקובל עלינו שהוא מבלה כל לילה וישן כל היום, ואם הוא מתכוון לעשות את זה לאורך כל השבוע זה לא בסדר, וזה מפריע לנו מרגיז מאוד, כי מילא שהוא לא עוזר, אבל הוא לא מצליח גם לסדר את ענייניו שלו - ללכת לבנק ולסדר סוף סוף את הנייד שלו - ובכלל, איזה מין דבר זה, לישון ימים על גבי ימים ולבלות בלילות, ולבזבז כסף שאין לנו ... וככה מיום שני עד מוצאי שבת? לא נראה לנו.

בתמורה הוא התעצבן וכעס ועוד לפני שחזרנו מתל אביב סידר לעצמו אירוח אצל בת גרעין שלו והסתלק, אבל במקומו לילי חזרה, ואולי אם אני אבקש מאוד יפה היא תבוא איתי היום למכון לחתוך יערות.

אני מקווה שכן כי אני אוהבת לעבוד איתה, היא מצחיקה וחרוצה ולאחרונה אנחנו מבלות מעט מאוד זמן יחד. הג'ינג'י, תודה לאל, נסע לאימא שלו לבלות אתה ועם אחיו את החג (עוד אחד שלא נמצא עם המשפחה שלו בחג) ויחזור רק מחר בבוקר.

האמת, לא יזיק לנו לנוח קצת זו מזה.

ולסיכום אני רוצה לאחל שנה טובה ומוצלחת לכל מכרי וקוראי ולהתנצל לכל מי שלא עניתי ולא הגבתי לו.

 שנה טובה ומתוקה לכולם