הכל דבש

היורה ירה את מטחיו בדיוק כשיצאתי מהמכבסה בפעם האחרונה, ודפקתי ריצה מטורפת למכונית מקללת תוך כדי כך את המשקפיים שלי שנרטבו לגמרי - אסור לרוץ בגשם עם משקפים - ואת הטיפשות שלי שלא התייחסתי לאזהרות החזאים ויצאתי בבוקר בסנדלים.

לא נורא, הגעתי בשלום למכונית ומשם הביתה וסוף סוף, מאז שהתחלתי לעבוד במכסה, יכולתי לנשום לרווחה.

זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים רבות שעבדתי ביום שישי מחוץ לבית, ואני מקווה שגם האחרונה, לא מתאים לי לעבוד בימי שישי, וכנראה שעוד פחות מזה מתאים לי לעבוד במכבסה.

אני לא חוזרת בי מכל מה שכתבתי בפוסט הקודם - אני רוצה לעבוד ורוצה משכורת ורוצה להפסיק להיות שקופה בגלל הגיל שלי, אבל מצד שני אכלתי מספיק חרא במקום העבודה הקודם שלי, הבנתי את העיקרון ואני לא רוצה לחזור לזה שוב.

ביום יומיים הראשונים הכל היה בסדר אבל ירח הדבש נגמר מהר ואחרי ארבעה ימים קלטתי כבר את הראש של בעלת הבית החדשה שלי - מצד אחד היא אישה חביבה מאוד, ובנסיבות רגילות בטח הייתי מחבבת אותה, אבל היא מפצה את עצמה על עודף החביבות והנחמדות שהיא מגלה כלפי הלקוחות שלה ביחס מגעיל אל העובדים. לזכותה אגיד גם שתפסתי אותה בתקופה לא טובה, העסקים חלשים והיא משפצת בבית ויש בעיות עם המטבח שהיא הזמינה והיא דואגת כי המכבסה לא מרוויחה די כסף... בזמנים רגועים יותר היא בטח פחות אנטיפתית אבל ככה יצא ולי נמאס לקבל יחס מבזה מאנשים בלי שום קשר לסיבות שלהם.

לגהץ שלה לא אכפת שהיא מציקה לו ונטפלת אליו, הוא שם עליה אתם יודעים מה, אבל אני לא מוכנה לסבול יחס כזה. בשביל שיאשימו אותי לשווא ויוציאו עלי תסכולים ועצבים יש לי בעל וילדים, לא צריכה גם בוסים.

אני לא אכנס לפירוט נרחב מידי, מה שהיה היה, ואין טעם לדוש בזה יותר, אבל כשאתה מקבל עובד חדש אתה לא יכול לצפות שהוא יבין ויקלוט הכל תוך כמה שעות ויוכל להחליף אותך ולהיות עצמאי בשטח תוך פחות משבוע. בשביל זה יש תקופת חפיפה ונותנים לכל אחד כמה ימי חסד כדי ללמוד את החומר. נדהמתי כשהבנתי שהיא מצפה שאבין ואזכור הכל תיכף ומיד, ומדובר בהמון פרטים קטנים וחשובים שאי אפשר לקלוט בבת אחת אלא אם כן אתה סופרמן עם זיכרון פנומנלי, ואם אתה כזה אתה בטח לא מבזבז את כישרונותיך במכבסה נידחת אלא נעשה פרופסור וחוקר ריבוזומים או משהו כזה.

אפילו היא נאלצה להודות שעבדתי קשה והשתדלתי מאוד ולא התבטלתי רגע, וגם שילמה לי על הימים בהם עבדתי בלי שביקשתי, נקודה לזכותה, אבל כסף לא יענה הכל ואחרי שהיא התלוננה שבגלל שהיא צריכה להסביר לי דברים היא לא מרוכזת ולכן הלכו לאיבוד זוג מכנסיים הבנתי שבשום פנים ואופן אני לא מוכנה להמשיך לעבוד שם. ספגתי די והותר מהיחס המעליב הזה במקום העבודה הקודם שלי.  כשעבדתי בבית המלאכה שתקתי כי הייתי צריכה את העבודה ולא היה לי אומץ לפתוח את הפה, אבל אחרי עשר שנים שבהם הייתי אסקופה נדרסת ומבוהלת פיתחתי חוט שידרה, קיבלתי אומץ והתפטרתי, ומסתבר שאפשר להתמכר לזה בקלות - לא טוב לי אני קמה והולכת בלי להתבייש, וזה מה שעשיתי גם אתמול.

בסוף היום אחרי שהיא האשימה אותי לא בצדק בעניין המכנסים האבודים, והתלוננה שאיך לא סיימתי לקפל ערמה ענקית של כביסה? ולמה זה לוקח לי יום שלם? (זה לקח לי יום שלם כי רצית שאני אעמוד לידך כשאת מקבלת לקוחות ואלמד איך רושמים הזמנות וקבלות, אז איך אני אמורה להשתלט תוך כדי כך על הר של כביסה לקיפול, להתפצל לשתיים?) הודעתי לגברת שהיה נחמד מאוד, אבל צר לי, לא נראה לי שאני מתאימה לדרישות שלה, ואני לא חוזרת יותר.

עוד לפני שהיא התעשתה אספתי את החפצים שלי, לקחתי בתודה את הכסף שהיא שלפה ברגע האחרון, (הרווחתי אותו ביושר ובזיעה) יצאתי החוצה לתוך הגשם הראשון, ורצתי לדרכי, חופשייה ומאושרת כמו שלא הייתי מזמן.