הכל דבש

ביום ראשון הלכתי לראיון עבודה, לא כתבתי על זה כי הייתי בטוחה שגם הפעם לא יצא מזה כלום.

גם הראיון היה די מאכזב - מקום נחמד, קרוב לבית, נראה בסדר, יחסית למקום הקודם שעבדתי בו, אבל הבחורה מחברת כוח האדם הטעתה אותי. היה מדובר על משרת מזכירה בין השעות 8:00-16:00 שעות עבודה מקובלות וסבירות, ובסוף מתברר שזה לא בדיוק ככה. המקום שהוא מרכז טיפולים הוליסטי שמייצר ומוכר גם כל מיני משחות וקרמים, ומיני תה ועשבי מרפא פתוח בין השעות 8:00 עד 19:00 ויש להם שתי מזכירות, אחת מתחילה בבוקר והולכת אחרי הצהרים, והשנייה מתחילה ב 10:00 ועובדת עד 19:00 ואלו השעות שהם רוצים שאני אעבוד. לדעתי שעות מאוד לא נוחות וגם המשכורת לא משהו, שלוש וחצי אלף על תשע שעות עבודה?

די מעט, לא?

ואם לא די בכך שכחתי לספר להם שאני לומדת פעם בשבוע, באמת לא יודעת למה, אולי כי הייתי בטוחה שאין לי סיכוי להתקבל, וחוץ מזה הייתי מרותקת להבדל התהומי בין שני האנשים שראיינו אותי. היא הייתה הטובה, והוא הרע. ככה הם כנראה מנהלים את העסק. הניגוד ביניהם בלבל אותי, היא רכה ואימהית, הוא תקיף וקפדן. היא נחמדה וחייכנית, לא צעירה, אבל נמרצת, מדברת במבטא אמריקאי חביב, אחראית לצד של הטיפולים, והוא המנהל העסקי - גבר צעיר ונמרץ, מעט בוטה, אפילו תוקפני ששאל בטון די מאיים מה יקרה אם הוא יתקשר למעסיק הקודם שלי ויבקש המלצות.

אמרתי שימסור ד"ש למיכה וחייכתי כי לפני שעזבתי מיכה אמר לי שאם יהיה צורך הוא תמיד ישמח להמליץ עלי. הוא רצה לדעת למה עזבתי את המקום הקודם, וניסה להכשיל אותי ולשאול על כל מיני אנשים שהייתי אמורה להכיר בטכניון ולצערי לא הכרתי כי באמת, מי יכול לזכור שמות של אנשים שפגש בשנות התשעים?

נשארתי רגועה ודיברתי בנחת, בלי להילחץ. נשמעתי טבעית מאוד ורהוטה, כאילו אני סתם משוחחת עם מכרים ולא עם מי שאולי יהיו הבוסים שלי. זה היה קל כי הייתי בטוחה שאין לי סיכוי, עד היום לא התקבלתי לשום מקום עבודה וחשבתי שככה זה יהיה גם עכשיו.

בשבוע שעבר כשסיפרתי לג'ינג'י שאני הולכת לראיון עבודה הוא אמר שאני בכלל לא מתאימה להיות מזכירה, חבל על הזמן שלי ואין סיכוי שאצליח.

נורא נעלבתי, הוא אמר את זה בטון כל כך מבטל, זה ממש פגע בי. חשבתי שהתגובה שלו פשוט גועלית, אפילו נבזית, וכמובן שאמרתי לו את זה.

היה ויכוח לא נעים, כמו תמיד כשזה על כסף - אני שאלתי אותו די בעוקצנות מה הוא מציע שאני אעשה, עוד מעט נגמרת לי האבטלה וגם ככה אנחנו חנוקים ובקושי מצליחים לצוף על פני המים? לא אכפת לי לא לעבוד מחוץ לבית, אני לא קרייריסטית גדולה, אבל המכון לא מרוויח די כסף, ופשוט אין ברירה, אנחנו זקוקים לעוד כסף כדי לחיות.

שנינו יודעים שזו האמת אבל היה לו קשה לבלוע אותה, הוא קיווה שנצליח להתפרנס רק מהמכון, ונכון לעכשיו זה פשוט לא מספיק.

בסוף התפייסנו והוא הסיע אותי לקיבוץ, שם נמצא המקום הזה שהוא משהו בין מפעל למרפאה, ואפילו אמר בדרך שהוא מעריך את זה שאני ממשיכה לנסות למצוא עבודה ולא מתייאשת, אבל היה ברור שהוא חושב שאין לי סיכוי.

נדבקתי מהפסימיזם שלו והחלטתי מראש שזה עוד ראיון עבודה שלא יצא ממנו כלום, המצחיק הוא שהמקום נמצא סמוך מאוד למפעל אחר שגם בו התראיינתי למשרה. הם חיפשו פקידה טכנית, משרה שלדעתי הולמת אותי יותר, ודווקא שם לא התקבלתי. והם אפילו לא טרחו להתקשר להגיד לי את זה, סתם לא חזרו אלי למרות שהבטיח שיודיעו לי מיד כשתתקבל החלטה - עוד מכה לביטחון העצמי הרעוע שלי. הייתי בטוחה שגם הפעם זה יקרה אבל להפתעתי מנהל העבודה התקשר הבוקר ואמר שהם רוצים אותי.

אני ממש מופתעת, כנראה שלא היו מועמדות טובות יותר. חוץ מזה, הבחורה שאני אמורה להחליף פורשת בגלל שהיא עומדת ללדת, וכנראה שבמקרה הזה הגיל המופלג שלי שיחק לטובתי. הרי להיריון אני כבר לא אכנס וגם אין לי ילדים קטנים, אולי סוף סוף מישהו רואה גם את היתרונות של הגיל שלי?

נכון, השעות ממש לא נוחות לי, אבל אני זקוקה לכסף, והמקום מאוד נחמד. לא עשו לי סיור במקום, אבל התרשמתי לטובה. לא אזור תעשייה מסריח אלא קיבוץ ירוק ופורח, לא רחוק מהבית, ויש שם ריח טוב של צמחי מרפא שנעם לי מאוד.

גם לא בדקו אם אני באמת יודעת להדפיס, קיבלו את המילה שלי שכן, לא יודעת אם זו נקודה לטובתם או לא, אבל המקום יפה ומטופח מאוד, אוירה נעימה, וחוץ ממנהל העבודה כולם נראים חביבים. רק הוא נראה טיפוס מלחיץ וקשוח, תכליתי כזה, קצת לא סבלני, אני מניחה שזו הסיבה ששכרו אותו, כדי ששאר העובדים לא ישקעו יותר מידי באווירת השאנטי של תה וצמחי מרפא שנחמדה לקליינטים, אבל מזיקה מאוד לעסקים.

אני לא חושבת שיהיו לי בעיות איתו, אני בן אדם עם מוסר עבודה מאוד גבוה, משתדלת מאוד לתת את כל מה שיש לי למקום העבודה, לא מתפנקת ולא מתעצלת. הצלחתי להתמודד עם טיפוסים מלחיצים כאלה בעבר, אני מניחה שאצליח להסתדר גם איתו.

אני אמורה להתחיל לעבוד בעוד שבועיים, בתחילת דצמבר, נראה מה יהיה.