הכל דבש

ביום שני, בדיוק לפני שהתחלתי ללמוד קיבלתי טלפון מהמקום החדש, מבקשים שאגיע כמה ימים קודם. קבענו על יום רביעי בבוקר, והיום סיימתי כבר את יום העבודה השני שלי.

בעיקרון אני אמורה לעבוד בין עשר לשבע, אבל נכון לעכשיו, עד שהבחורה שאני אמורה להחליף תעזוב בסוף החודש, אני אעבוד בין שמונה בבוקר לחמש.

העבודה ממש קלה, רק ישיבה מול מחשב, ודיבור בטלפון. זו חברה קטנה וסימפטית שעוסקת בעיקר בשיווק ויצור של תרופות נטרופתיות, חלק מהן מייצרים באולם הייצור וחלק מייבאים ואורזים. יש קשר ישיר בין מחלקת הייצור למחלקת המשלוחים שזה אני ועוד בחורה. יש גם עוד חדרון בו יושבים שני היועצים, אחד ממונה על המחלקה הסינית והשני על המערבית. על כולם מנצח הבחור שקיבל אותי לעבודה והוא המנהל העסקי. יש גם בחורה נחמדה שהיא מנהלת החשבונות ועובדת רק משרה חלקית.

אנחנו יושבות בחדר קטן ליד אולם הייצור, באוויר יש ריח טוב של צמחי מרפא שרק מוסיף לאווירה הנעימה והמשפחתית, מתבדחות עם עובדי הייצור - שלוש גברות רוסיות מוצקות ושני בחורים רוסים נחמדים ושריריים ועם שני המטפלים, בחורה צעירה וחביבה וצעיר מסוקס שלהפתעתי עזב הכל ורץ לגן הילדים כשהודיעו לו שהבת הקטנה שלו חולה.

אין שעון נוכחות וכולם מסתובבים הלוך ושוב, צוחקים, יוצאים להפסקה ושותים תה במטבח הקטן כשמתחשק להם, ויש אווירה נעימה ולא לחוצה, אבל אף אחד לא מתבטל סתם, רוב העובדים ותיקים מאוד ויודעים לבד מה לעשות. 

את המקום הקים ומנהל בעל הבית שהוא נטרופת קליני, קיבוצניק שמסתובב בטריקו ונעלי התעמלות ורוב הזמן כמעט לא נמצא במקום כי הוא עסוק בטיפולים ובעבודה. גם אשתו עובדת שם אבל רק עד הצהרים כי יש לה ילד קטן, בן שנה ומשהו.

אין לה השכלה רשמית בתחום הנטרופתיה, אבל יש לה הרבה ניסיון וידע מעשי. היא אישה מלאת חיים, נחמדה, הולנדית במקור, ייקית כזו, מהסוג שלא מחפף ולא מעגל פינות. היא מזכירה בהתנהגות האירופית שלה את הבוס הקודם שלי בטכניון שמאוד חיבבתי ושנטע בי הרגלי עבודה קפדניים, אבל הרבה יותר נחמדה ושמחה ממנו, אולי כי יש לה שלושה ילדים קטנים נחמדים ובעל שהיא מעריצה.  

הבניין עצמו לא גדול, עשוי עץ ומוקף גינה מטופחת. לאולם המרכזי יש גג משופע שמוסיף לאווירה הכפרית. החדר הקדמי הוא חנות עם תרופות וחליטות תה שהם מוכרים גם שם, וגם בחנות שלהם בתל אביב - דיזינגוף פינת גורדון ובצד יש חדר נעים שהוא גם חדר טיפולים וגם חדר ישיבות.

רוב העבודה מתנהלת מאחורי החנות. יש שם מחלקת הזמנות ואולם ייצור גדול ומרווח. העבודה שלי היא בעיקר התעסקות בהזמנות של מטופלים ומטפלים, גביית כספים וטיפול במשלוחים. היא לא קשה פיזית וכוללת הרבה דיבורים בטלפון והתעסקות עם ניירת. זה קצת מבלבל בהתחלה אבל אני מניחה שאחרי שאכיר את כל הפרטים אסתדר לא רע.

נכון, המשכורת לא משהו, אבל זה יותר טוב מכלום, ועדיף על ישיבה בבית ודאגה בגלל האין כסף.

בחודש הבא אעבוד בין עשר בבוקר לשבע בערב. רק בימים שאני לומדת אבוא בבוקר ואסתלק בצהרים.

אני מתרגשת, אחרי שנה של רביצה בבית אני סוף סוף עובדת. תהיה לי משכורת, יפרישו לי כספים לפנסיה ולביטוח לאומי, אקבל תלוש משכורת מסודר, והכי חשוב, לא אשתרך חסרת מעש בבית.

אני מרוצה.

רוב העבודה היא מול מחשב ובטלפון. המון פרטים קטנים שצריך ללמוד ולשנן, הזמן עובר במהירות הבזק וזה נחמד.

מה שעוד מוצא חן בעיני זה שהקיבוץ בו נמצאת החברה הוא קרוב למדי לבית, נסיעה ממש קצרה של רבע שעה בערך ובלי פקקי תנועה ומה שהכי חשוב  האוויר נקי הרבה יותר ומאשר במקום העבודה הקודם שלי.

את השיעורים אצטרך לעשות בשבתות ובימי שישי ויהיה לי מעט מאוד זמן פנוי לקרוא ולגלוש במחשב, חבל אבל לא נורא, אני אסתדר.