הכל דבש

כבר מזמן גונב לאוזניו של ג'ינג'י שיש דבר כזה – שמן אבוקדו. הרעיון הגניב אותו והוא מיד ביקש שאבדוק באינטרנט מה ואיך, ובשביל מה זה טוב.

חזרתי עם הבשורה שטוב שמן אבוקדו כמו שמן זית, ואולי יותר. לפי המידע שליקטתי השמן שמופק מאבוקדו הוא טוב, טעים, בריא ומומלץ מאוד, בעיקר אם הוא מופק בכבישה קרה, בלי להוסיף לו שום דבר ובלי לחמם אותו.

הג'ינג'י פקפק מעט בדברי והתווכח שלאבוקדו יש גלעין וקליפה, ואולי צריך לסלק אותם קודם?

לגלען ולקלף מאות ק"ג של אבוקדו? רק המחשבה על זה הפחידה אותי, ומיד קמתי והכרזתי שלדעתי צריך להתייחס אל האבוקדו כאל זית מגודל – לשטוף, לרסק, ואחר כך למעוך בבית בד, כי מה זה אבוקדו אם לא זית מגודל?

ג'ינג'י לא הסכים איתי, התווכח שלא יכול להיות, ודרש שאחפש עוד מידע, חיפשתי ולא מצאתי, ועם הזמן גווע הויכוח התיאורטי ונזנח, אבל ג'ינג'י שמר את הדברים בליבו והנה, אחרי הסופה בשבוע שעבר, הוא גילה שבמטע האבוקדו בו שוכנות הכוורות שלו נפלו המון אבוקדואים על האדמה. בעל המטע לא מעוניין לאסוף אותם, ואם מישהו יבוא לאסוף אותם הוא יגיד לו תודה, ולא יבקש פרוטה עבורם.

למרבה המזל בדיוק עכשיו התחיל עוגי שלנו לשרת שבוע שבוע, וחיפש מה לעשות עם עצמו בזמן הפנוי. ג'ינג'י פיתה אותו בהבטחה לשכר נדיב, ויחד הם נסעו צפונה ואספו ק"ג רבים של אבוקדו בשל ומוכן. אחר כך הוא חיפש ומצא בעל בית-בד שהיה מוכן לעשות ניסוי ולהפיק שמן מאבוקדו, והיום, בעוד אני מתמודדת עם המשרה החדשה שלי, הוא עמד שמח וטוב לב וצפה באבוקדו נסחט ונכבש על קליפתו וגרעינו, ומגיר שמן אבוקדו ירקרק כאילו היה באמת זית מגודל.

מאושר וטוב לב הוא התקשר לבשר לי את הבשורה, ושמע, שמח מאוד, שהיום הראשון עבר בשלום ונדמה לי שאני עומדת בפתחה של קריירה חדשה - צנועה אמנם אך מספקת מאוד - ופתאום הנייד שלי מצלצל, ולילי מבשרת לי, כולה אושר, שהיא עברה היום טסט ויש לה סוף סוף רישיון.

ישבתי עם נייד ביד אחת, טלפון בשני, שמעתי בשורות משמחות גם באוזן ימין וגם בשמאל, ובמקום לשמוח על מזלי הטוב פחדתי. בפעם האחרונה שהשתבחתי בעצמי שאני מוצלחת ויש לי מזל זה נגמר בנפילה כואבת, רגל שבורה וגבס.

הפעם הקפדתי לא להיכנס לאופוריה ולא להשתחצן. בירכתי את השניים אבל בטוב טעם ונשארתי מאופקת. רק בבלוג שלי אני יכולה להודות שאני מתפוצצת מרוב גאווה ושמחה ומרגישה שהנה, אחרי שנה מחורבנת ומתישה  גם לי קורים דברים טובים.  

אני כל כך שמחה בשמחתם של הבת והבעל, ועל הדרך גם בשלי, היה לי יום מוצלח ומרתק ונהניתי מאוד, הבאתי תועלת ואני מרגישה שמצאתי את מקומי.

אגב, מי שיש לו את מוסף 'ידיעות' של סוף השבוע מוזמן לקרוא שם את כתבת התחקיר על הנוער העובד והלומד. לילי הזהירה אותנו עוד בקיץ שבקרוב יתפרסם בידיעות תחקיר לא אוהד על התנועה שמהווה חלק כל כך גדול מחייה, ושלא ניבהל. זה לא עזר, הורי - הסבא והסבתא הפולנים האוהבים והדואגים שלה - קראו ולקחו מאוד ללב, והם היו שמחים אם היא הייתה עוזבת את התנועה והולכת לכיוון אחר, פחות אידיאליסטי, אבל היא מסרבת. אחרי הצבא היא רוצה להמשיך עם הגרעין שלה, הצטרף לקיבוץ עירוני ולהמשיך לעבוד בקהילה ולתרום. לדעתי אין טעם לריב איתה אלא להניח לה לנסות ולהחליט לבד, והכי חשוב, לא להפסיק לאהוב אותה ולתמוך בה לאורך כל הדרך.