במקום לכתוב פוסט, (אין לי זמן ואין לי כוח), אני מפרסמת מכתב חטוף שכתבתי לחברה ללימודים. עד שהתחיל בלגן הצביעה התכתבנו כמעט כל יום, עכשיו אפילו לדבר איתה בטלפון אין לי כוח או זמן.
היי מ. מה שלומך?
מצטערת שאני מנותקת קשר אבל השבוע האחרון היה פשוט טירוף.
עוגי עבר לבני ציון, יש שם מחלקת שיקום חדשה שלא ידענו עליה עד היום. יפה שם מאוד ומתייחסים אליו טוב אבל כמובן שבבית עדיף.
התחלנו לצבוע לבד את הבית וזו הייתה טעות רצינית. לא היינו צריכים להתחיל דווקא עכשיו.
נכון, מזג האוויר נוח ומתאים לצביעה, (וחשבנו שבקרוב עוגי ישוב הביתה) אבל האביב שפרץ מתאים גם להתנחלויות של דבורים ולעבודה בכוורות והצבעי הראשי שלי עסוק מידי בשביל להשקיע את זמנו ברצינות בעבודה.
הוא כל הזמן נעלם לענייניו ומשאיר אותי עם הבלגן, אם הוא היה צבעי שכיר הייתי מפטרת אותו.
גם הצבעי המשני שלי לא עובד בצורה יסודית ורצינית. העבודה משעממת אותו ויש לו גם עניינים... הבית הפוך לגמרי, רק החדר של עוגי צבוע אבל מלא בחפצים שהוצאנו מהחדר של צץרץ. למרבה הצער החיבור הראשי של האינטרנט אצלו בחדר ככה שרוב הזמן אני מנותקת.
סוף סוף הם גמרו שכבה אחת של צבע ופתאום נגמר הצבע כי צץרץ מתעקש על לבן ולא רוצה צהוב כמו בחדר של עוגי.
פתאום הוא נעשה אנין טעם ומבין בעיצוב.
אני מקווה שעד מחר הם יסיימו סוף סוף את העבודה על שני החדרים של הבנים. אחר כך נעביר חזרה את החפצים, נשליט סדר בבית ודי, לא רוצה יותר צביעה, החדר שלנו והמסדרון יישארו לא צבועים אבל יהיה לי קצת שקט ושלווה, נמאס לי מהצבעים האלה, רק עצבים ובלגן והמון לכלוך יצא לי מהם.
כמובן שאת כל עבודות הניקיון והסידור אני עושה לבד, להם אין זמן.
אני קמה בחמש בבוקר, ונופלת הרוגה בעשר בלילה רק כדי לקום למחרת שוב בחמש בבוקר, ובאמצע יש גם עבודה שצריך לעשות. היום הגעתי למשרד עם מכנס מרוח בצבע לבן כי בטעות נגעתי בקיר עם הישבן כששטפתי רצפה לפני שרצתי מהר לעבודה. מסתבר שצץרץ הצליח להגיע לסוף התיכון בלי לדעת איך לשטוף חדר, העיקר שהוא יודע לחשב לוגריתמים. זה באמת יעזור לו הרבה בחיים, הלוגריתמים והסינוסים האלה. לפחות הוא ילמד איך צובעים קיר ואיך עושים בו תיקונים אחרי שמוציאים מסמרים מיותרים, שימושי יותר מרוב הדברים שדוחסים להם למוח בבית הספר.
אני מקווה שאצליח לנקות מהמכנס שלי את הפוליסיד. וכמובן שהמכנס כהה והצבע לבן, ככה שזה יבלוט ויהרוס...
אני מקווה שאת נהנית מהספר שנתתי לך, לי אין זמן לקרוא כלום.
מזל שבסוף השבוע לילי לא מגיעה הביתה כי הבלגן פלש גם לחדר שלה. רציתי לצבוע גם אותו אבל אני בספק אם זה יקרה. חבל.
אני יודעת שבסוף הכל יהיה בסדר והכל יהיה נקי ומסודר אבל עד שנגיע לשם הנשמה תצא.
פעם אחרונה שאנחנו צובעים לבד, לא עוד!
עם עיניים עצומות הוא נראה כמעט כמו פעם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: