הכל דבש

כבר שנים שאנחנו חוגגים אצל הורי, וסובלים בשקט את הטקס המתיש והמשעמם הזה. קוראים את ההגדה ואף אחד (חוץ ממני ומלילי) לא מבין כלום, וכולם, חוץ מאימא שלי, מזייפים בחד גדיא ובדיינו, אבל השנה היה שינוי מסעיר, דודה שלי הזמינה אותנו לעשות אצלה את הסדר כי הבעל של הבת הצעירה שלה, הבת דודה שלי, תהיה לבד בסדר, מפני שבעלה החוזר בתשובה מאושפז בבית חולים לחולי נפש עקב התחרפנות טרמינלית.

הבחור הזה שכיום התברר לנו שהיה על תרופות פסיכיאטריות מזה שנים הלך והתחרד בשנים האחרונות ובמקביל גם הלך והשתגע ומרוב אמונה באלוהים הפסיק לקחת תרופות.

המצב הגיע למשבר כשהעירו לו בעבודה שיש גבול לכל דבר ולא מקובל לעשות הפסקה פרטית לתפילת מנחה. הוא נעלב מאוד והתפטר, מתעלם ברוב נוחיות מהמשכנתא הכבדה שהם התחייבו אליה לא מזמן.

מאז התפטרותו המצב הלך מדחי אל דחי, הוא התפרץ וצעק בבית, מירר את חייה של בת דודתי המסכנה שנשארה חילונית על אפו ועל חמתו, ובסוף נכנס למכונית המשפחתית, נסע במהירות וניסה להתאבד בתאונה.

הוא לא הצליח. אפילו לא נפצע, רק המכונית נפגעה. אחרי שהיא נכנסה למוסך הוא ברח להוריו, ואחיו ואבא שלו שכנעו אותו ללכת למיון, ומשם הוא נשלח מיד לטירה, והוא יישאר שם עוד זמן רב כנראה.

גם הבעל של הבת דודה השנייה במצב לא טוב, לא בגללו, הוא בחור טוב, אלא בגלל ההורים שלו שמצבם הבריאותי החמיר מאוד. האבא חולה באלצהיימר, והאימא גוססת מסרטן לא עלינו.

גם לנו הייתה החבילה שלנו בגלל עוגי שבחר לחגוג עם המשפחה של אימו הביולוגית בדרום הארץ.

כל הצרות וכאבי הלב עוררו בנו רצון להתכנס יחד ולשאוב עידוד זה מזה. הדודה היא בשלנית מעולה, ובעזרתה של אימא שלי, בשלנית דגולה גם היא, הצד הקולינרי של הסדר היה מכוסה.

נשארה רק ההגדה שתמיד הורסת לי את שמחת החג, לתימהוני לילי הגדילה ראש והציעה לנהל סדר פסח אלטרנטיבי ברוח עדות הנוער העובד והלומד השמאלני והחילוני לתפארת.

היא ליקטה קטעים מכל מיני הגדות קיבוציות, שלבה עם הקטעים החביבים עליה בהגדה, ובליל הסדר התיישבה מלא קוטן קומתה העדינה בראש השולחן, התעלמה מהבלונדיניות הזוהרת שלה, וניהלה את הסדר בשום שכל וביד רמה.

הבן הצעיר של הבת דודה (ילד שמנמן בן 11) שעד ליום זה חגג סדר פסח כהלכתו על פי כל כללי הטקס היהודי ניסה למחות על ההשתלטות הנשית המפתיעה על סדר פסח (שנוהל עד היום על ידי אביו הדתי), קיבל בתמורה מנה גדושה של הטפת מוסר פמיניסטית לוהטת ונאלם דום.

את סדר הפסח הזה הילד לא ישכח אף פעם.

היה קצר ומעניין ובלי מילה אחת בארמית, הכל בעברית תקינה ומובנת לכל נפש.

דיברנו בעיקר על חירות ומשמעות החופש בימינו והיה מרתק, שמח ואקטואלי בצורה מרעננת מאוד.

אחר כך נשארנו עוד זמן רב מסובים סביב השולחן, אכלנו ושתינו, שוחחנו על דא ועל הא ונהנינו מאוד פשוט להיות יחד.

אחרי שצץרץ לקח את הילדים לחדר השני ושעשע אותם בלהטוטי קלפים הרגשנו עוד יותר חופשיים ודיברנו על הכל - על ההורים החולים, על הבעל המשוגע, וגם על המכונית המסכנה של הבת דודה.

התברר לי שהמכונית שהייתה כמעט טוטאל לוס נשלחה למוסך ותוקנה בהצלחה, אבל איכשהו הצליח אחד מפרחי המוסכניקים לקחת אותה לסיבוב ולעשות בה עוד תאונה, והפעם, אבוי, היא במצב עוד יותר גרוע.

"זה רק פח." אמרו הבנות דודה וצחקו, "העיקר שאף אחד לא מת."

מה שנכון נכון.

וככה, למרות כל הבעיות, הצרות והאנחות חגגנו כי היינו יחד, כי היה לנו נעים להסב כולנו סביב שולחן אחד. בסדר הזה הרגשנו כמו משפחה אחת מאוחדת ואוהבת, תמכנו זה בזה ועודדנו אחד את השני והרגשנו חופשיים ושמחים.

זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים רבות שנהניתי מפסח.