הכל דבש

כוורת זכוכית והיד של ג'ינג'י

שבועיים חופש עוד לפני שההורים התאוששו מהחופש הגדול זה באמת יותר מידי, ראו את זה על ההורים שבאו אלינו עם הילדים שלהם.

ריחמתי עליהם קצת ושמחתי שהילדים שלי כבר גדולים אבל כל כך הבנתי אותם, מתי משרד החינוך יסנכרן את החופשים של הילדים עם אלה של ההורים? כנראה שאף פעם לא, הלוואי ולילי תחליט להיות בסופו של דבר מורה, זה מתאים לה וגם החופשים כל כך נוחים...

בכל מקרה סוכות השנה הסתדר יפה מאוד ונתן לכולם הזדמנות לגשור גשרים ולמתוח את החופש בצורה מוצלחת מאוד. כולם נחו, נסעו וטיילו ובילו ורק אני עבדתי ללא הרף, בלי שום הפסקונות קטנה להתאוששות.

כל הזמן היה משהו לעשות, וכל יום היינו במכון, הפעילות עם הילדים - רעיון שהגה ג'ינג'י במוחו הקודח - הצליחה מאוד. הם נהנו וגם ההורים נהנו, למדו והשכילו, ואכלו דבש, והתפעלו מכוורת הזכוכית, ונסעו הביתה מרוצים, משאירים לי רצפה דביקה והמון עבודה, וככה זה היה לאורך שבוע וחצי מתישים מאוד.

ילדים זה שמחה, אבל כמה רעש הם עושים... הדבר היחיד שניחם אותי כשהייתי צריכה לקום לעוד יום עבודה הייתה הידיעה מחממת הלב שבסוף זה ייגמר, כולם יחזרו לעבודה וללימודים, ואז יתחיל החופש שלי, וזה באמת קרה סוף סוף – 'אחרי החגים' המיוחל הגיע, היום אני לא צריכה למהר ולעשות המון דברים, לקבל קבוצות ילדים, לנגב טיפות דבש, לחייך ולהסביר, ולהאיר פנים, ולהיות זריזה ויעילה, חביבה ומסודרת. אפילו את שחרור גלעד שליט לא יצא לי לראות בזמן אמת כי הייתי בעבודה, הסתפקתי בשתיית כוס תה לימונית בדבש עם העובדים של חנות האופניים ממול ובהקשבה לרדיו.

משוחחים על גלעד שליט ושותים חליטת תה לימונית מהשיח שגדל ממש ליד

החופש שלי מתחיל דווקא אחרי החגים, מה עוד קורה אחרי החגים – רכשנו רכב חדש במקום הקנגו הנאמן שלנו שהתעייף מאוד מהעבודה אצל ג'ינג'י. אנחנו מתכננים לנקות אותו היטב ולמכור אותו.

צץרץ מסיים בקרוב את הטירונות ובקרוב יתחיל קורס במשהו, וביום האחרון של החגים הייתה לנו הפתעה נעימה – ההורים של החבר לשעבר של לילי שמעולם לא הצלחנו לפגוש כי הם גרים בדרום הרחוק עברו אצלנו, ואחרי שקנו מכל טוב שאלו שוב מה שם המשפחה שלנו ואז הציגו את עצמם.

כל כך הצטערתי שרק עכשיו נפגשנו, ועוד יותר הצטערתי שהחבר הוא כבר לשעבר, אולי הילדים ישנו את דעתם, כי הוא ממש מותק של בחור, ולמדתי לחבב אותו מאוד.

גם הוריו מרגישים כמוני והם מחבבים מאוד את לילי. הסכמתי עם אימא שלו שאין מה לעשות, הילדים כבר גדולים ולא מקשיבים לנו, וזכותם לנהל את חייהם כרצונם, ושתינו קיווינו שאולי בכל זאת... הם נשארו ביחסי ידידות טובים, אז אולי בסוף הם יחזרו?

וגם אם לא, העיקר שיהיו בריאים ומאושרים, ושתהיה לנו שנה טובה.

וחוץ מזה הגינה הקטנה שאני מטפחת באדניות סביב המכון עולה כפורחת למרות ההתנכלות של התורים, יימח שמם