הכל דבש

יש המון נושאים שהם מאוד לא פוליטיקלי קורקט, ולא יפה לכתוב עליהם, ופאדיחה אפילו לחשוב עליהם, ובכל זאת... ככל שאני נעשית יותר קשישה ויותר מרירה אני מוצאת את עצמי מהרהרת בהם בחמצמצות הפולנית האופיינית לעדה שלי - דברים כמו, למה התחתנתי דווקא עם הגבר הראשון שהציע לי נישואים ולא התאמצתי למצוא מישהו שווה יותר? עשיר יותר? מישהו שהגיע ממשפחה קצת יותר מבוססת? נכון, בצעירותו אלוף נעורי היה בחור נחמד, אבל לא יותר מזה, וכיום, כשאני פחות מאמינה באהבה ומבינה יותר מה חשיבותם של כסף ומעמד, אני שואלת את עצמי מה היה אילו... כמה חבל שאז הייתי טיפשונת כזו, ומוזר למה לא ראיתי כמה יפה ומוצלחת הייתי לעומתו. חבל שאני מבינה את זה רק בדיעבד, כשזה כבר מאוחר מידי. אם היה לי טיפת שכל אז בגיל עשרים ומשהו הייתי מנתקת איתו קשר אחרי הפגישה הראשונה עם אימא שלו, החמות מהגיהינום, במקום זה גייסתי את כל נימוסי ויכולות ההדחקה שלי ונשארתי תקועה איתה עד עצם היום הזה. חבל שאין לי את האומץ והחוצפה של גיסתי שרבה איתה עוד בהתחלת הנישואים שלה לגיסי ומאז היא פטורה מעולה, אז נכון, היא תימנייה משוגעת עם פה מלוכלך אבל בחגים היא יכולה ללכת למי שבא לה, ואילו אני צריכה לדאוג כל הזמן שזה לא יפגע וזה לא ייעלב ותמיד לחטוף ביקורת מחמותי ששום דבר לא מרצה אותה. חבל שאני לא יכולה להיות קצת פחות מאופקת ולשחרר קצת יותר קריזות ועצבים, אז לא יעשו לי מצבה מזהב, אז מה?

אני תוהה מה היה קורה אם הייתי משקיעה בלימודים ובקריירה במקום בניסיון מתיש להיכנס להיריון, והייתי עושה לביתי ומפתחת את עצמי וחושבת יותר על עצמי וטובתי במקום לבזבז את זמני על גידול ילדים ששניים מהם לא אני ילדתי אלא קיבלתי אותם קומפלט עם כל הדפקטים שהוריש להם מישהו אחר. אכלתי אותה, הוריהם הביולוגים המשיכו בחייהם ואני נשארתי תקועה עם ליקויי הלמידה וההיפר אקטיביות שלהם, והתסכול וההוצאות, ובזבוז הזמן... בעיקר צר לי על כל הזמן הרב שבוזבז ולא יחזור יותר לעולם.

ג'ינג'י מבלה בירח הדבש שלנו - עין גב 1980

אבל נניח לחיי הפרטיים, לצערי אין להם תקנה, השלמתי עם זה, נעבור לנושאים כלליים יותר – לא יפה להתרגז ולשים לב לדברים כאלה, הרי אנחנו מפרסמים פוסטים כדי לפרוק, לא כדי להתפרסם, אבל עובדה, אני לא רק שמה לב אלא גם אוכלת אותו בגלל טבלת הבלוגים הפעילים שמכילה בלוגים שהם בעיני עלובים ביותר, עילגים ובזויים, בעוד שבלוגים ראויים באמת - ואני לא אציין את הבלוג הזה שאפילו אני מודה הוא די מחופף, וגם לא את הבלוג הסודי שלי שאני משקיעה בו מחשבה ומאמץ רבים, אלא בלוגים ראויים באמת כמו זה של טליק, או של אבו אלמוג, וקנקן התה, ובטח יש גם אחרים שאני לא מכירה, כולם אנשים רציניים שכותבים בכישרון רב על מגוון של נושאים חשובים העומדים ברומו של עולם, ולא מגרדים את הטבלה אפילו מלמטה, בעוד שבראשה מככבים בלוגים מטופשים להחריד עם סיפורים עילגים, וקשקושי יצירה מעפנים חסרי ערך של נערות מתבגרות וצעירים חרמנים.

טוב, יש לי עוד הרבה נושאים להתלהם ולרגון עליהם, אבל על זה אני באמת, באמת לא יכולה לדבר, אני כזאת פולניה מדחיקה שאני בקושי מצליחה לחשוב עליהם, אולי אפנה אותם לבלוג הסודי שלי, שם אין לי כמעט קוראים ואיש לא מכיר אותי.