הכל דבש

עוגי חולה על כל מיני חפיצים (ג'אגדטים בשבילכם). עוד כשהיה ילד קטן שבקושי ידע לקרוא הוא דחה מעליו ספרים ונמשך לכל מיני צעצועים שאפשר ללחוץ בהם על כפתורים, ולגרום לדברים לזוז ולהרעיש.

ברגע שנתנו לו לגשת למחשב זה היה אבוד, הילד התמכר, ולמרות הקשיים שלו בלימוד כל דבר אחר ברגע שזה נגע למחשבים, ואחר כך לטלפונים ניידים ולכל שלבי הביניים שלהם, הוא גילה בקיאות מפליאה.

בחיי היום יום הוא מגושם קצת, ובעל ידיים שמאליות, אבל רק תנו לו טלפון נייד עם ספר הוראות עבה ומסובך, והילד שלא קרא ספר הוראות מימיו, מפעיל אותו במהירות ובזריזות כאילו הוא לפחות הבן של סטיב ג'ובס.

איך אתה יודע מה עושים? אני נדהמת כל פעם מחדש איך עלם שעדיין לא למד לשטוף כהלכה רצפה, או לתלות כביסה יודע להפעיל מכשירים מסובכים כל כך.

את הכספים שקיבל מהצבא אחרי הפציעה שלו הוא הוציא על קניית איפון עם מסך מגע, וחודשיים אחר כך הלך והחליף אותו באחד אחר, משוכלל עוד יותר, למרות שהקודם היה בסדר חוץ מהמסך שלו שנשבר עקב נפילה.

באנו לבקר אותו בבית חולים יום לפני הניתוח, ובמקום לדאוג בגלל מה שעומד לקרות לו מחר הוא עמל במשך שעה תמימה להסביר לי מה זה טאבלט, ולמה הוא זקוק לאחד כזה.

אחרי שהשקעתי בעניין מחשבה מעמיקה הצלחתי להבין שטאבלט זה מין יצור כלאיים שהוא לא איפון (יש לו אחד כזה), וגם לא מחשב נייד (קנינו לו אחד לפני שנה וחצי כשהוא היה מאושפז) אלא משהו באמצע, אז בשביל מה זה טוב?

אז טאבלט זה מה שיצא אם איפון ולפטופ יתחתנו? סיכמתי, אבל זה נורא יקר, ובשביל מה אתה צריך את זה בעצם?

לא קיבלתי תשובה, אבל כשבאתי לבקר אותו היום (הגעתי לבד כי ג'ינג'י היה עסוק) הוא עמל קשה לשכנע אותי שלכבוד יום הולדתו ה – 22 שיחול בעוד יומיים הוא פשוט חייב טאבלט, ושכנע אותי ללכת איתו לקניון 'סגול' ברמב"ם ולסור לחנות שמוכרת מכשירים אלקטרוניים מכל הסוגים. גיליתי לתדהמתי שהוא והמוכר כבר חברים טובים, ויש כבר טאבלט אחד שהמוכר שם בשבילו בצד, והוא מוכן למכור לי אותו בתשלומים ובלי ריבית אם רק אשלוף את כרטיס האשראי שלי ואחתום לו פה ופה, וגם שם.

בסוף נכנעתי, אלא מה? אבל התניתי איתו שאם אני קונה לו את המתנה הזו הלפטופ החדש שלו יעבור אלי אחרי שעוגי יפרמט אותו (מתי הוא למד לפרמט?) ושאת המשכורת שהוא מקבל הוא יכניס לחשבון המשפחתי, ואנחנו נקצוב לו כל שבוע קצבה כספית כי אחרת כל הכסף שהוא ירוויח בחודש ילך תוך יומיים.

לפני הביקור אצל עוגי עשיתי בדיקה של צפיפות עצם שיצאה בסדר גמור, ואחר כך נסעתי לבית החולים בתחבורה הציבורית. המון זמן לא נסעתי באוטובוס, ושכחתי כבר כמה זה מעצבן ומעייף, ושוב היה עלי ללמוד הכל על נהלי מכירת כרטיסים, ועל קווים חדשים שהותוו מאז הפעם האחרונה שנסעתי באוטובוס. כיום כבר יש גשרים מעל צ'קפוסט שמאפשרים לנוסעים להביט מלמעלה על הפקקים, אבל בחיפה כרגיל פקוק למרות הנתיבים המיוחדים המסומנים באדום שיצרו למען התחבורה הציבורית.

לפחות היה לי זמן לחשוב בדרך הביתה, מה שקצת קשה לעשות כשאתה הנהג, והגעתי למסקנה שאפשר להגדיר אדם לפי דברים שהוא עושה בדיוק כמו לפי דברים שהוא לא עושה. אני למשל לא עושה המון דברים:

• לא לועסת מסטיק
• לא שותה אלכוהול
• לא מעשנת
• לא מתאפרת (חוץ מאיזה שפתון צנוע לעיתים רחוקות)
• לא צובעת שערות
• לא נועלת נעלים עם עקבים גבוהים
• לא לובשת חצאיות ושמלות
• לא צופה בתכניות ריאליטי
• לא סובלת מוזיקה רעשנית
• לא עובדת יותר כשכירה ולא מקבלת משכורת
• לא מדברת בקולי קולות לאורך כל הנסיעה בנייד למרות שיושב לידי בן אדם שממש לא רוצה לשמוע את כל הטענות שלי כלפי כל העולם

בטח יש עוד המון סעיפים אחרים אבל די, התעייפתי. מזל שיש דבר אחד שאני כן עושה - ישנה אחרי הצהרים