הכל דבש

עברו עלי עשרים וארבע שעות הזויות לגמרי. זה התחיל עוד אתמול, הקייטנה של הבונים דרור הסתיימה ולילי חזרה סוף סוף הביתה ולתדהמתי התלהבה מהטבלט הקטן שאבא שלי נתן לי (הוא קיבל אותו במתנה) כי לא ידע מה לעשות איתו, גם אני לא ידעתי, אבל לילי שתמיד הייתה טכנופובית מוצהרת מצאה בו עניין, פלא פלאים.

הורי שנסעו השנה לחופשה בפולין ביקשו שג'ינג'י יסיע אותם לשדה התעופה. הוא הסכים ברצון, אבל ביקש שגם אני אבוא כדי שלא יהיה לו משעמם בדרך חזרה. השארנו את לילי והחבר שלה שבא להיות אתה בבית עם לוקה ויצאנו באחת בלילה עם הורי לשדה התעופה, הגענו בשלום, הורדנו את הורי ואת המזוודות אמרנו שלום וחזרנו הביתה, מכרסמים כריכים טעימים שאימא שלי - הפולנייה המקורית, האחת והיחידה - הכינה למעננו כדי להטיב את ליבנו בדרך חזרה.

בצומת התשבי עצרנו לשני טרמפיסטים, גבר לבוש כחסיד וצעירה שכנראה הייתה בתו. בדרך כלל אנחנו לא עוצרים לטרמפיסטים אבל השעה הייתה שלוש לפנות בוקר ואיך יכולנו להשאיר אותם שם?

מסתבר שהם רצו להגיע לצפת. למה בשעה משונה כזו? רק אלוהים יודע.

ג'ינג'י החליט להסיע אותם עד הפניה לכיוון טבריה בתקווה ששם הם ימצאו טרמפ הלאה ובכך האריך מעט את דרכנו, אבל לפחות יצאנו צדיקים.

השארנו את המכונית של הורי בחנייה שלהם, לקחנו את המכונית שלנו, חזרנו הביתה והלכנו לישון.

בבוקר לוקה כמובן התעקשה שניקח אותה לטיול הבוקר שלה, ושוב הקריב ג'ינג'י את עצמו ויצא איתה לטיול, חזר הרוס מעייפות ונרדם שוב בעוד אני יוצאת לסידורים אלה ואחרים.

אחר כך נסענו יחד לעתלית להתייעץ שוב עם עורך הדין ששוחחנו איתו פעם בנוגע לעוגי. אם פעם תצטרכו עצה טובה בנוגע לבעיות עם משרד הביטחון אני ממליצה על עורך דין ארז יער. בחור הגון ורציני (ששוב נתן לנו עצה טובה ולא לקח מאיתנו שכר) וחוץ מזה שהוא צנחן לשעבר יש לו גם עיניים כחולות יפות וחיוך חמוד.

יצאנו מהבית היפה שלו (שמשקיף על הים) ונסענו הביתה דרך שמורת הכרמל, עצרנו באנדרטה לזכר הרוגי השריפה שטרם ראיתי ואחר כך עצרנו בנחל אלרואי שמעולם לא ביקרתי בו. אחרי שראיתי אותו הבנתי למה – מדובר בשלולית דלוחה שלא שווה את המאמץ.

בסוף נעשינו רעבים נורא והחלטנו שמגיע לנו פינוק נדיר, לאכול במסעדה. נכנסנו לבלו רידג'  - מסעדה נחמדת בתחנת הדלק של טבעון. וסוף סוף הבנתי מה הקטע של האמריקאים עם המבורגר בלחמנייה. בניגוד לזבל של מקדונלד זה היה ממש טעים, הצ'יפסים היו מעולים וגם סלט הכרוב, קינחנו בגלידה אמריקאית עם שוקולד ונסענו הביתה לישון קצת במזגן, ואז התחיל הבלגן.

השכנה שלנו התקשרה בהיסטריה (העירה אותי לכל הרוחות) ודיווחה שיש שריפה נוראית בטבעון ושהיא עברה כרגע בכביש שנסענו בו רק לפני שעה והלהבות כמעט הדליקו את הרכב שלה, ואחר כך התקשרו עוד אנשים לשאול מה שלומנו, הרגענו את כולם שהפעם השריפה נמצאת בצד השני של הקריה, רחוק מאיתנו אבל טבעון היא מקום די קטן, ובעוד אנחנו מרגיעים את המתקשרים התחיל ריח נורא של עשן לחדור לבית, מכביד על הנשימה למרות מאמציו של המזגן. מטוסים והליקופטרים רעשו מעלינו והאוויר היה חם ומסריח כמו בגיהנום, ובכל זאת הצלחתי להירדם קצת לפני שיצאנו לטיול הערב עם לוקה.

אני מקווה שמחר יהיה קצת יותר רגוע.