הכל דבש

בדרך כלל אני עושה קניות בסופר העצמאי הקטן ליד הבית. הוא קטן וצפוף, יותר מכולת מסופר, אבל הוא נמצא כמה מטר מהבית ואפשר להגיע אליו ברגל. נכון שאין שם מבחר גדול, והעגלות רעועות וחורקות, אבל יש הרגשת ביתיות נוחה, אני יודעת איפה נמצא כל דבר ואני מכירה היטב את בעל הבית ואת הקופאיות.

יש בקריה עוד סופר, סופר גדול ששייך לרשת ארצית גדולה. הוא לא צפוף למרות שיש בו יותר סחורה, יש בו מאפייה ומעדנייה, ובנוסף לעגלות הסופר הרגילות שחונות בחוץ ודורשות חמישה שקלים כדי לזוז, הוסיפו גם עגלות פלסטיק, קטנות ונוחות יותר לטובת מי שאין לו הרבה קניות, או לא רוצה להילחם בעגלות המתכת הכבדות. יש בו גם קופאיות שמציעות מבצעים, ושואלות אם יש כרטיס מועדון, ואם אין הן לוחצות במיומנות שכדאי לסדר אחד... זה משתלם... סופר, אתם יודעים.

הבוקר ג'ינג'י ואני היינו אצל עורך דין בקשר לצוואה של חמותי (שיש לה דרישות מוזרות ורעיונות מרגיזים לגבי חלוקת רכושה אחרי מאה ועשרים) ובדרך חזרה עברנו ליד הסופר הגדול, ואז נזכרתי שיש לנו תלושים של תו הזהב שעוד לא ניצלנו (מישהו שילם לנו בתלושים כי לא היה לו די מזומן), תלושים שאפשר לנצל רק בסופר הגדול ששייך לרשת ארצית, וביקשתי מג'ינג'י לעצור כדי שנלך יחד לעשות קניות.

כרגיל כשאני שם לא מצאתי בין המדפים העמוסים מה שהייתי צריכה באמת, אבל כמו תמיד במקומות מסוג זה מצאתי דברים שלא ידעתי שאני צריכה, וכמובן שבסוף קניתי מוצרים בסכום הרבה יותר גדול ממה שתכננתי.

כשהגענו לקופה נזכרתי פתאום שאני צריכה פיפי. השארתי את ג'ינג'י לעמוד בתור והלכתי לשירותים, ובדרך חזרה גיליתי שחלק מהמחסן הפך למדור חדש עם כלי בית, מצעים ולבנים. למודת ניסיון התחלתי לחפור בתחתוני הגברים - לפעמים יש מבצעים ממש שווים – ואכן, קטפתי מהמדפים שלישיית תחתונים לצץרץ שמתעקש על בוקסר צמוד וזוג תחתונים לג'ינג'י שטעמו לא השתנה מזה שלושים שנה, והוא מסרב בתוקף ללבוש משהו שלא נראה בדיוק כמו התחתונים שהיו באופנה כשהוא היה בן עשרים -עניין של ארבעים שנה פחות או יותר.

אחר כך חזרתי בריצה לקופה, מגלה שג'ינג'י הספיק לעבור בקופה אבל לא שילם כי משום מה, למרות שפשפש במרץ בארנקי, הוא לא הצליח למצוא את התלושים.

איזה מזל! הוספתי את התחתונים שקניתי לחשבון, ולרווחתה של הקופאית שלפתי את התלושים מהתא הצדדי של הארנק ושילמתי.

במקום להודות לי שהצלתי אותו ג'ינג'י רטן ורגן – מה לקח לי זמן רב כל כך? ומה פתאום אני קונה לו תחתונים בלי לשאול אותו קודם?

פה התערבה הקופאית, צעירה שמנמנה ונחמדה, ואמרה בבת צחוק שגם היא קונה לבעלה תחתונים ובגדים בלי להתייעץ בו, ושאם הייתה מחכה שהוא ילך ויקנה לבד הוא היה הולך ערום. הסכמתי איתה והוספתי שבעלי כל כך לא מתמצא בארון הבגדים שלו עד שהוא בכלל לא שם לב שקניתי לו תחתונים חדשים וסילקתי את הבלויים, וגם הבנים שלי הולכים בעקבותיו, ושתינו צחקנו יחד על הגברים שמנהלים ביד רמה את כל העולם, אבל לא יודעים מה קורה אצלם במגרות הלבנים

כן, אני יודעת יש יחידי סגולה שמתמצאים בבגדים יותר מנשים, ועוד מגדילים ועושים וקונים בגדים לא רק לעצמם אלא גם לנשותיהם, אבל רוב הגברים לא כאלה, וזה בסדר, אנחנו אוהבות אתכם בכל מקרה.