הכל דבש

מאז המחאה החברתית התחלתי להתעניין הרבה יותר בפוליטיקה. אפשר אפילו להגיש שפיתחתי סוג של אובססיה. אני קוראת הרבה, מתעניינת, מצליבה מידע ובסוף מוצאת את עצמי מחליטה לא לפי מצע או נאומים אלא על סמך אינסטינקט, לפי תחושת בטן ורגש חיבה או סלידה שמעורר בי הפרצוף של הבן אדם.

גילוי נאות, מביבי סלדתי ממבט ראשון, משהו בפרצוף שלו, בטון הזחוח, בסגנון הדיבור הנפוח... לא אוהבת אותו. הפעם היחידה שהייתי מרוצה ממנו קצת הייתה כשהוא נשא נאומי הסברה על מדיניות ישראל במלחמת לבנון השנייה. הוא דיבר אנגלית מעולה ונתן פייט טוב, אבל ברגע שעבר לדבר עברית ועסק בעניינים הפנימיים של המדינה... אוי ואבוי, מרוב עצבים העברתי ערוץ כל פעם שפרצופו מדושן העונג הופיע על המסך ועל בת זוגתו עדיף שלא אגיד מילה, חבל על לחץ הדם שלי.

בנט אגב מעורר בי אותם רגשות, הוא פחות מלא מעצמו מאשר ביבי, אבל גם הוא מעצבן אותי, וחוץ מזה הוא דתי, ואני חילונית אדוקה. הוא יכול להיות מגניב וצעיר וחייכן כאוות נפשו, אין לו סיכוי אצלי.

ימנים ודתיים אם כן לא באים בחשבון, מי נשאר? שמאל ומרכז.

בבחירות הקודמות הצבעתי לליבני, בעיקר כי היא הייתה אישה. אחרי שהיא זכתה ולא עשתה עם זה כלוםהתאכזבתי ממנה מאוד, בחיים אני לא אצביע לה יותר. היא לא מרגיזה אותי כמו ביבי או כל הימניים הדתיים ההזויים והנצלנים, אני בטוחה שפיה וליבה שווים ושהיא אישה הגונה, אבל היא פשוט לא מתאימה לפוליטיקה, ויש לי הרגשה שהיא לא ממש אוהבת להתלכלך בכל העסק הזה.

היא מתאימה להיות מורה או עורכת דין, אולי עובדת סוציאלית? לא פוליטיקאית. שתעשה טובה לעצמה ולמשפחתה ותחזור לחיים פרטיים, ככה אני חושבת.

בסדר, צמצמתי את האפשרויות למפלגת העבודה או מרץ. מה מפריע לי להצביע לעבודה? שלי מפריעה לי, היא מעצבנת בגלל שהיא מושכת כל הזמן ימינה, ולא אהבתי את היחס שלה לעמיר פרץ ולמירב מיכאלי. בעיקרון אני מסכימה עם רוב דיעותיה אבל בכל זאת יש בה משהו שמרגיז אותי מאוד.

נשארה זהבה גלאון ממרץ. אני קרובה להשקפות שלה כמעט בכל נושא, אבל מה לעשות שיש לה טון דיבור מעצבן של מורה בבית ספר יסודי? זו לא אשמתה כמובן אבל זה מעצבן.

מי לא מעצבן אותי אלא מסקרן אותי, מעורר בי אמפטיה וחיבה – אלדד יניב מארץ חדשה.

טיפשי להצביע למישהו עם עבר מפוקפק וכל כך מעט סיכויים להגיע לכנסת רק כי החיוך העצוב אירוני שלו מוצא חן בעיני, נכון?

אישה בגילי כבר צריכה לדעת שלא בוחרים במישהו לכנסת רק בגלל סגנון הלבוש והדיבור שלו ובכל זאת, מאז אמנון ליפקין שחק ז"ל עוד לא ראיתי אף פוליטיקאי שהפרצוף שלו מצא חן בעיני כל כך.

ואם כבר מדברים על גברים עם פרצופים סימפטיים, אימא שלי דלוקה על יאיר לפיד שגם הוא גבר נאה מאוד, ואני משוכנעת שיש לו כוונות טובות. אני בספק אם יצא מזה משהו טוב. למעשה אני די בטוחה שהוא תופעה חולפת, ולמרות שהוא מאוד פוטוגני ורהוט הוא לא מעורר בי שום חיבה משום מה וגם לא יותר מידי אמון.

אז לפי מה ללכת, לפי המצע ההיגיון והשכל הישר או החיבה האינסטינקטיבית והסימפטיה לפרצוף של הבן אדם?

לא יודעת, עוד לא החלטתי אבל לפחות צמצמתי את האפשרויות לשתיים, או שלוש?

בכל מקרה אני מבטיחה ללכת להצביע ולשים רק פתק אחד, גם זה משהו, נכון?