הכל דבש

החג היחידי שאני באמת אוהבת הוא יום כיפור. חג רגוע ושקט בלי לחץ ובלי מליון סידורים.

רק ביום כיפור אפשר באמת לנוח קצת.

בפסח לעומת זאת אין רגע שקט, חג ארוך מידי ומנג'ס ברמות. הכי מכעיס שקוראים לו חג החירות, איזה חירות ואיזה נעלים?

כל הזמן עובדים כמו חמורים, בעיקר עקרות הבית, ויש יותר מידי חופש לילדים, וכאבי ראש נוראים עם הניקיון והאוכל, ואם לא די בזה אז כמעט כל פסח מתחולל איזה חמסין מרגיז שמחרב את כל הניקיון, ועוד לא דיברתי על הזוועה הזו של סדר פסח, כל הבלגן המשפחתולוגי והפקקים בדרך אל הסדר, וכאב הראש של המתנות, ומי יושב ליד מי, ומי נעלב ממי בשנה שעברה ומי לא בא, או כן בא...

מזל שיש פסח רק פעם בשנה.

אצלנו כמובן הכל מסובך עוד יותר (כל אחד בטוח שהמשפחה שלו הכי מסובכת ומעצבנת) והשנה זה באמת זוועה נוראית. כרגיל הגיס שלי נופל עם הבנות שלו על חמותי כי אשתו משום מה לא מוכנה לעשות סדר פסח אצלם, ויש ברוגז נצחי בינה ובין חמותי, ומאחר והורי החליטו להבריז גם השנה לבת הדודה שלי (שהזמינה את כל העולם ואשתו), הוחלט שהשנה ניסע לחמותי. הילדים קצת קיטרו כי אצל הבת דודה שמח ועליז יותר, ולא קוראים את ההגדה גם אחרי האוכל כמו שגיסי מתעקש, אבל ביקשתי מהם מאוד יפה וגם לחצתי קצת בפולנית (סבתא כבר לא צעירה ומי יודע אם זה לא הסדר האחרון שלה אז בבקשה... ) הצלחתי והם יבואו איתנו.

חמותי כאמור כבר לא צעירה ולא בריאה, ורק אלוהים יודע מה היא חשבה לעצמה כשלקחה על עצמה משימה ענקית כזו, (היא יכלה בקלות להבריז ולעשות את הסדר איתנו אצל הבת דודה או סתם אצלנו) אבל היא החליטה שהסדר יהיה שוב אצלה, ואין מה להתווכח, רק לקנות מתנות לכולם ולקוות לטוב.

בשבת הגדול (שיצא אתמול) שוב היינו כמובן במכון, וכמו תמיד בפסח לא היה אצלנו כמעט אף אחד (גם מזג האוויר הקריר והגשום לא עזר) ולכן הרשיתי לעצמי להסתלק הביתה די מוקדם, ופתאום טלפון מג'ינג'י - אימא התקשרה, המקרר החדש שלה הפסיק לעבוד, בואי עם עוגי, נעמיס את המקרר הישן מהמכון על הרכב שלי, וניסע איתו לאימא.

המקרר הישן הוא אמקור 10 קטן וכבד בן חמישים בערך, מהאמקורים האלה שעובדים לנצח. עוגי וג'ינג'י עבדו כמו חמורים עד שהצליחו איכשהו להעמיס אותו על הרכב של ג'ינג'י שגם איתו יש סיפור מסובך - בגלל התאונה נמחצו לו שתי הדלתות בצד. הרכב אמנם נוסע בלי בעיות, אבל אי אפשר להעביר אותו טסט ככה. נורא קשה למצוא דלתות משומשות להחלפה לדגם הזה (מרסדס ויטו אם דחוף לכם לדעת) והיום ג'ינג'י אמור לנסוע לתל אביב להביא את הדלתות הנ"ל מאיזה מוסך חלפים בתל אביב, ואני אמורה להישאר בבית כי המדיח מקולקל, (המדיח רק בן שנתיים אבל מתעקש לא לעבוד), והיום צריך לבוא טכנאי עם הכרטיס הממוחשב של המדיח, בימינו כל מדיח הוא בעצם מחשב ושלנו התקלקל לא עלינו בדיוק לפני הפסח.

בקיצור, ג'ינג'י נסע בשבת אחרי הצהרים עם המקרר הישיש להציל את סדר פסח אצל אימא שלו, בלי מקרר הרי אי אפשר לעשות פסח כהלכתו. פרק בעזרת אחיו (שנמצא אצל אימא שלו עם שתי בנותיו כבר מיום שישי) את המקרר הכבד, ואחר כך מנתק את המקרר החדש, הסורר, מהחשמל, וכמה דקות אחר כך מחבר אותו שוב, (אין לי מושג למה בעצם) וראה זה פלא, המקרר חוזר לעבוד!

אם גיסי (שהוא אגב מהנדס חשמל מדופלם) היה עושה את זה קודם הוא היה חוסך לנו את כל הבלגן עם סחיבת המקרר הישן.

מה זה קשור לסדר פסח? לחץ, הכל בגלל הלחץ של הסדר.

חג שמח לכולם!