הכל דבש

חווה אלברשטיין שרה על הדור של ההורים שלה, אלה שאוהבים את המדינה בשקט. ג'ינג'י ואני, גם אנחנו שייכים לסוג הזה של אנשים.

אנחנו אוהבים את המדינה מאוד, ואם אנחנו מטיחים בה ביקורת זו תוכחת אוהב מאוכזב. יש הרבה מה להגיד בגנות מדינת ישראל, ובעיקר נגד מה שקורה בה בשנים האחרונות, אבל בשביל זה יש לנו את כל השנה, ביום העצמאות אנחנו מעדיפים לשבח אותה, להתגאות במה שכן טוב בה, ולשמוח שיש לנו מדינה.

נוצרה אצלנו מין מסורת שבשבוע של יום העצמאות אנחנו רודים דבש. לפעמים זה יום קודם לפעמים יום אחר כך, ולפעמים, כמו היום, ביום העצמאות עצמו.

השנה, בגלל מזג האוויר המשונה שהיה החורף, יש לנו די מעט דבש מפריחת האביב, אבל החלטנו בכל זאת לרדות. בגלל הכמות הקטנה של המסגרות החליט ג'ינג'י לעבוד עם הצנטריפוגה הידנית הישנה שבה היינו רודים פעם, כשעוד גרנו ברכסים. היו לנו מעט כוורות אז, אבל הן עמדו ליד פרדס אשכוליות, והדבש שהיינו רודים היה בהיר מאוד, עם ארומה צורבת מעט של הדרים. אין יותר דבש כזה בארץ. במקום האשכוליות שתלו קוטג'ים ומהם אין דבש לצערי.

בכל זאת פתחנו את מרכז המבקרים, כמו שאנחנו עושים תמיד בחגים, ורדינו דבש. בגלל מזג האוויר הקריר חשבנו שלא יבוא אף אחד, ובאמת באו מעט מאוד אנשים והיה לנו זמן לרדות בשקט ולהקשיב לשירים היפים ברדיו. בצהרים הגיעה אימא אחת, דתייה עם שלושה ילדים קטנים וסקרנים, שהתלהבו מאוד לראות מה אנחנו עושים. הקרנו להם סרט ונתנו להם לטעום דבש ישר מהצנטריפוגה, ולפתוח מסגרות, וג'ינג'י אפילו עשה להם סיור בכוורת.

הם מאוד נהנו והודו לנו שוב ושוב, ואפילו קנו קצת דבש. מה שהיה הכי יפה זה שהיו תוכניות נהדרות ברדיו, ובגלל מיעוט האנשים יכולנו לשמוע בשקט את כל התוכנית שעשו לכבוד חיים חפר ז"ל. איזה שירים יפים הוא כתב, ואיזה מנגינות נהדרות כתבו לו. חבל שהיום כבר אין שירים כאלה, שאפשר לשמוע כל מילה וליהנות מהמוזיקה.

בערב ראינו תוכנית מקסימה על המכוניות שהיו פעם בארץ, נזכרתי בגעגוע במכונית הראשונה שאבא שלי קנה, קונטסה כחולה שמאוד אהבנו, ובפורד אריקה שהייתה לנו פעם... נחמד לשקוע קצת בנוסטלגיה ביום העצמאות, המדינה מתבגרת וגם אנחנו. לנו כבר יש לנו יותר עבר מעתיד, נקווה שלמדינה שלנו יש עוד עתיד מפואר לפניה.