הכל דבש

בדרך כלל בחגים אנחנו רק עובדים, כולם מבלים ואנחנו חלק מהבילוי של עם ישראל. לא תמיד זה נעים אבל צריך פרנסה. השנה לשמחתי יצא גם לנו לבלות קצת בחג.

בת הדודה המתוקה והמקסימה שלי התחתנה דווקא בערב שבועות. הורי ואני עלינו לארץ בחג השבועות 1957 וזה תמיד היה חג מיוחד אצלנו במשפחה, ומאוד שמחנו לחגוג כולנו יחד בחתונה של ליאתי.

היא התחתנה בגן אירועים שמאוד מצא חן בעיני, היה אוכל נהדר, לא היה רב ולא כתובה, היה טקס חילוני, כמעט כל המשפחה והחברים שלנו נכחו, והכי חשוב מבחינתי, לא הייתה מוזיקה רעשנית. הייתה להקה של בנות ששרו בשקט, והיו שירי ארץ ישראל שקטים ויפים בווליום נורמאלי. סוף סוף חתונה שאפשר לדבר ולרכל, להנות מהאוכל ומהחברה ולשמוח עם כל הלב.

הצנחן שלנו הגיע ישר מהבסיס וכבש לב כל עם המדים והנשק שלו, ולמרבה הפלא אביו הנחמד של החתן, גבר נאה ושרמנטי, התברר כצנחן לשעבר, ומאחר וצנחן זה אופי הוא מיד ניגש לברר מה ואיך, וללחוץ יד.

 למרבה הצער אחיה הגדול של הכלה חלה במפתיע כמה ימים קודם ואושפז בבית חולים, וגם הסבתא של החתן לא יכלה לבוא בגלל מחלה. רק לביתי היקרה לא היה פתק מהרופא, ובכל זאת היא לא הגיעה. היא הסבירה והתנצלה, אבל למרות זאת היא חסרה לי מאוד, וקצת כעסתי שהיא לא הצליחה להשתחרר והעדיפה את צו התנועה על פני המשפחה.

חזרנו אחרי הצהרים ונתקענו בפקקים נוראיים, מזל שצץרץ נהג כי ג'ינג'י שתה קצת מהבר החופשי, האמת, אפילו אני שתיתי קצת.  

ברגע שמתחילים לבלות קשה להיגמל מהמנהג החביב הזה, נכון, בחג עצמו עבדנו אבל ירד גשם ואף אחד כמעט לא בא לקנות דבש. במוצאי החג שמענו וקראנו על פסיפס חדש שהתגלה בבית קמה וג'ינג'י נדלק והחליט שחייבים לבקר ומאחר וממש במקרה הבסיס של צץרץ נמצא בסביבה אז למה שלא נתפוס שתי ציפורים במכה אחת? גם לנו מגיע ליהנות, לא? 

הידעתם שבאשדוד יש מוזאון מכוניות ישנות?

הצלב הזה הוא סימן שמדובר בישוב ביזנטי, אין קברים יהודיים ולכן יסללו עליו כביש, מזל שהצילו את הפסיפס

נסענו והגענו וראינו ונהנינו ואחר כך נזכרנו שאף פעם לא היינו באשדוד ונסענו גם לשם לראות את החוף שלהם וחזרנו עייפים ומרוצים אחרי הצהרים. סוף סוף גם אנחנו חגגנו כמו שצריך

חוף הים באשדוד

צופה מהצד ודג  אשדודי

ג'ינג'י מתידד עם סוסון ים סימפטי