הכל דבש

קמתי הבוקר מצוננת ומרגישה זוועה.

כל החורף - עלק חורף שהיה לנו - הייתי בריאה לתלפיות ודווקא עכשיו... כנראה בגלל צץרץ שהצטנן והדביק אותי.

בכל זאת לא ויתרתי וכדרכי הלכתי בבוקר לעבודה, משתעלת ומצוננת וחלושה אבל גיבורה.

לפני שיצאה ביקשה ממני בעלת הבית שאתקשר כי היא רוצה לדבר איתי בלי שהילד ישמע.

ליבי ניבא לי רעות אבל מובן שהתקשרתי.

אני עושה שינויים ככה היא אמרה ומעכשיו איזה חברה תיקח את הילד לגן ואת לא נחוצה יותר. היה לה קצת לא נעים והיא הציעה שאני אשאר עוד כמה ימים עד שאתארגן וזה...

אמרתי שאין צורך ואם היא לא זקוקה אני מפסיקה מיד לעבוד. הייתי אדיבה אבל נחרצת והיא ביקשה שלפחות אבוא מחר כדי להגיד שלום לילדים ולקבל את השכר שמגיע בשביל הרבע חודש שהספקתי לעבוד.

אמרתי בסדר ומרגישה עוד יותר רע הלכתי הביתה לשכב במיטה ולהבריא.