הכל דבש

לצץרץ יש עוד חודש לחפש"ש (חופשת השחרור) הוא כבר החליט לדחות את ההצעה לחתום קבע עוד שנה' וגמר אומר לעבוד כמה חודשים עד שיצבור די כסף, לנסוע לטיול הגדול בדרום אמריקה ואחר כך לחזור לארץ ולהתחיל לחשוב מה הלאה. הוא מרגיש שמיצה את השירות ומרגיש שהוא כבר כמעט אזרח אבל מה לעשות שיש הפתעות בחיים?

ביום חמישי בצהריים התקשרתי אליו לשאול אם הוא מגיע הביתה היום או ביום שישי והוא סיפר לי שכמו תמיד בזמן האחרון הוא מגיע ביום חמישי אבל לפני כמה שעות הוא קפץ מאיזה מכולה עם ציוד בידיים, עיקם את הקרסול וכואב לו נורא.

למרות הכאבים והנפיחות התעקש צץרץ להגיע הביתה (וסיפר לי שנורא נורא כאב לו בדרך) וכשהוריד סוף סוף את נעלי הצנחנים הגבוהות שלו התברר שהקרסול שלו נפוח ושהוא מתקשה לדרוך על הרגל. נתתי לו כדור אדוויל והוא נרדם וישן כמה שעות וכשקם הוא הקריא לי איזה הודעת ווטסאפ הזויה שקיבל, משהו על חטיפת תלמידי ישיבה וקרב שהתחולל בשטחים כדי לשחרר אותם.

בחדשות לא אמרו שום דבר על העניין הזה והייתי בטוחה שמישהו מתח אותו, ובין כה וכה הייתי נורא עסוקה, הורי היו אמורים לטוס לטיול בפורטוגל בסוף השבוע ולכן הזמנתי אותם לארוחת ערב ביום שישי, ובשבת הייתה אמורה להגיע קבוצת מטיילים גדולה לביקור אצלנו והבטחנו להגיש להם עוגיות ושתייה. עוד ביום רביעי הכנתי עוגיות דבש מאוד טעימות עם ציפוי של קצף אפוי וג'ינג'י החליט שהן מוצלחות מידי והן חייבות להישאר בבית כי יש גבול לפינוקים, וכדי לא להעמיס עלי יותר מידי הלך והזמין לחמניות דבש אצל השכנה שלנו שמתפרנסת מבישול (היא אפילו השתתפה בתכנית הטלוויזיה 'בואו לאכול אצלי') ובכך אתגר אותי לעשות מאמץ ולהכין גם כן משהו שווה ומוצלח.

אחרי פשפוש נמרץ בספרי הבישול שלי התבייתי על מתכון פשוט וחביב אחד והכנתי דובשניות שיצאו מהממות, ועל הדרך הכנתי גם פיצה וגם עוגות קישואים שיהיה לנו משהו טעים לאכול עם הקפה. בעוד אני עסוקה באפייה ובבישול ג'ינג'י וצץרץ נסעו ל'ביקור רופא' בעפולה ולהפתעתם הנעימה לא היה תור גדול והרופא שבדק את הקרסול הפגוע החליט שזו רק מכה ואין שם שוב שבר שמחייב גבס ונתן לצץרץ גימלים.

הצנחן האמיץ שלנו קיפץ בקושי למיטה וצנח עליה באנחה ובשבת בבוקר קיבל הודעה מהצבא - יש הקפצה והוא מתבקש לחזור לבסיס, המ"פ שלו שגר לא רחוק מאיתנו ישמח לתת לו טרמפ.

צץרץ היה מתוסכל מאוד, שלוש שנים הוא מחכה להזדמנות להיות גיבור והנה, סוף סוף, פעם ראשונה בחייו, יש הקפצה לבסיס, וכל מה שהוא מסוגל לעשות זה לקפוץ על רגל אחת, ולמרוח משחת וולטרן על הרגל.

היום הרגל שלו השתפרה מאוד, אבל עדיין קשה לו ללכת, והוא מדדה בקושי כשהוא נאחז בקירות לתמיכה. הוא מקווה מאוד שיוכל לחזור לצבא מחר, להשתתף בחיפושים הוא לא יכול כנראה, אבל לפחות יוכל להיות בבסיס ולעזור בהתארגנות. הוא סרס"פ וזה מה שהוא עושה בזמן האחרון, מארגן ומסדר דברים, (אני עדיין בהלם מזה כי באזרחות צץרץ היה הבן אדם הכי מבולגן בעולם).

הביקור של הקבוצה היה מוצלח מאוד, לחמניות הדבש של השכנה והדובשניות שלי נאכלו עד תום, המבקרים שלנו קנו מכל הבא ליד, אכלו בהנאה גדולה על השולחנות החדשים שהצבנו בחוץ ונסעו לדרכם שמחים וטובי לב.

היינו מאושרים ומרוצים מאוד מעצמנו לולא החדשות המדאיגות והמטרידות מאוד ששמענו כל היום ברדיו. 

ולפני שאסיים - לא מפליא כמה שעות מוקדשות לסיקור האירוע המעציב הזה וכמה מדברים ומסקרים ומפרשנים בכל מקום את העניין למרות שאף אחד לא יודע בעצם כלום?

 הצנחן המוקפץ שלנו