הכל דבש

החג הזה מתיש אותי. הוא כל כך ארוך... כל הגליל מלא הורים מותשים עוד יותר ממני עם ילדים משועממים, וכולם מחפשים עיסוק שיעסיק אותם ורצוי שיהיה בזול.

הם נכנסים אלינו וסוקרים את המקום בפקפוק, "אז מה יש לעשות אצלכם?" הם שואלים בחשדנות, ומביטים כה וכה, מחפשים כנראה תזמורת וקרקס, או אולי גן חיות, העיקר שיהיה שמח ומבדח ויעסיק את הילדים.

ומילא זה אבל כל יום אנחנו צריכים להתווכח מחדש עם הורים שבטוחים שהילד שלהם שעוד מעט יחגוג שלוש הוא לא צעיר מידי לפעילות אצלנו, וזה שהוא התלהב מהתפוח בדבש שהגננת נתנה לו לפני ראש השנה לא אומר שהוא יכול ללבוש חליפת דבוראי ולשמוע הסברים ולצפות בסרט. הוא פשוט צעיר מידי גם אם הוא מפותח לגילו והילד הכי חכם ויפה בגן.

ויש גם את האנשים שנכנסים, טועמים בכל פה, מטפטפים דבש בכל מקום, ואחר כך מספרים לי שהם בכלל לא אוהבים דבש וחוץ מזה יש להם המון דבש בבית ומסתלקים אחרי שבלבלו את המוח חצי שעה לפחות.

מזל שיש גם אחרים, אנשים שקובעים סיור ומגיעים בזמן, מוכנים ומזומנים ללמוד משהו חדש, מתגברים על הפחד מדבורים ונהנים לשמוע הסברים וללמוד משהו חדש.

אנחנו כבר כמעט בישורת האחרונה של החגים, כמעט רואים את הסוף, ואז חמותי תוקעת לי עז – היא באה לחג שמחת תורה ופוקדת עלי להזמין גם את אימא שלי כדי שנעשה ארוחת חג יחד, ואימא שלי, במקום להשתמט כמו שקיוויתי שמחה מאוד ופוקדת עלי להזמין גם את הדודה והדוד. אני אוהבת מאוד את המשפחה, ולחגוג יחד זה באמת אחלה, אבל רק המחשבה על אירוח חמותי במשך יומיים מדכדכת אותי, ולמה, במקום לנוח קצת בערב חג אני צריכה לארח תשעה איש? ומילא סתם אנשים, אבל היא, מרוב רצון לעזור ולהועיל תתקע את האף בכל מקום, תסתובב לי בין הרגלים ולא תפסיק להעיר את ההערות החומצתיות שלה ולבקר כל דבר שזז, וכמו שאני מכירה אותה שבועיים אחר כך היא תמצא עוד סיבות למה היא נורא סבלה בביקור אצלי, ותספר אותם בסוד רק לג'ינג'י כדי שיספר לי...

בפעם הקודמת היא התלוננה שלא היה בכלל אוכל בבית, ושהיא הייתה נורא רעבה ועד שחזרנו היא חיפשה איזה לחמנייה או משהו ולא מצאה, ואיך יכול להיות שהשאירו אותה בבית ריק מאוכל לרעוב כל כך הרבה זמן, ועוד בשבת?

זה שהמקרר היה מפוצץ מאוכל ושישבתי לאכול איתה מיד כשחזרתי בשתיים בצהריים (עד אז עבדתי עם ג'ינג'י והיא הרי יודעת שאנחנו עובדים בשבתות) לא נחשב כי היא רצתה לחמנייה ולא היו לי לחמניות. מחר אני מתכננת למלא את ארגז הלחם בלחמניות ובפיתות וכמובן לחטא את כל הבית, אבל כמו שאני מכירה אותה היא כבר תמצא משהו אחר להתמרמר עליו.

היום, מיד אחרי שסיימנו עם הסיור האחרון נסענו יחד לקנות בשר ופחמים, נעשה על האש ואימא שלי תביא סלטים ואורז, עוגי החליף משמרת עם מישהו כדי להיות בבית גם כן ולעזור, וצץרץ הבטיח לקנות חומוס ביתי מאיזה מסעדה שהוא מכיר, אף אחד לא יצא רעב, זה בטוח.

אחרי שנשרוד את החג הזה נשאר לנו רק יום שישי – קבוצה של עשרים וכמה תיירים שהסוכנות היהודית מארחת צפויה להגיע אלינו, ואני מקווה שלילי לא תבריז ותגיע כמו שהבטיחה להיות המתרגמת שלנו ושנעבור בשלום גם את האירוח הזה, ושכולם ייהנו ואיש לא ייעקץ חלילה, ואז יש רק סתם שבת רגילה שזה כלום, ורק אז, סוף סוף, החגים ייגמרו ואפשר יהיה לנוח קצת מכל החופש הזה.