הכל דבש

אני ממעיטה לכתוב לאחרונה, כנראה שזה סימן טוב, הכל זורם פחות או יותר כמו שצריך ואין לי תלונות, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. כמו בכל חנוכה הכנו את עצמנו לפתוח את מרכז המבקרים להמוני הילדים המשועממים שינהרו אלינו להכין נרות ולצבוע סופגניות ולהפתעתנו איש לא בא ואיש לא התקשר. רק אתמול גילינו שחופש חנוכה קוצר לשלושה ימים בלבד, למה אף אחד לא מספר לנו שום דבר?

עוגי החליט בסוף להישאר לגור ביחידת הדיור שלנו ולא להתרחק. במחירים שהוא יכול היה להרשות לעצמו הוא מצא רק דירות חדר עלובות ואחרי שהבטחתי לא להציק לו יותר מידי הוא נשאר. מצד אחד זה טוב ומצד שני יש לי עוד כביסה ועוד חדרים לנקות. היום באה אליו לראשונה החברה שלו שגרה במרכז הארץ.

הם התחילו לצאת רק לפני זמן קצר והיא כבר הצליחה לשכנע אותו להפסיק לעשן. נקודה ענקית לטובתה. אני רק מקווה שזה יחזיק מעמד, הפסקת העישון כוונתי, בנוגע לחברה אין לי דעה. אם לו טוב איתה אני בעד. בינתיים הם כל הזמן מדברים בטלפון והוא מדווח לה על כל צעד שהוא עושה, כנראה שזה מה שנהוג בגילים האלה, להיות צמודים ודביקים ובזכות פלאי הטכנולוגיה זה אפשרי גם אם הם גרים רחוק. הוא גם פרסם בפייסבוק שלו תמונות שלהם מתנשקים וכתב לה הצהרות אהבה, חמוד מאוד אבל קצת פומבי מידי לטעמי.

איזה מזל שלא היה פייסבוק כשאני הייתי צעירה ורומנטית.

צץרץ הרגיע אותי שזה בסדר, ככה זה בהתחלה, הם יירגעו עם הזמן. לו אין זמן לחברות, הוא מסיים עוד יומיים את קורס האבטחה וביום רביעי הוא מתחיל לעבוד סוף סוף. המטרה שלו היא לעבוד קשה שנה שלמה, לחסוך כל גרוש ואחר כך לצאת לטיול הגדול בדרום אמריקה.

אני מאוד מקווה שבינתיים הוא יפגוש איזה בחורה נחמדה שתשכנע אותו לצאת לטיול למקום פחות מסוכן. למה צריך דרום אמריקה? מה רע בטיול בפריז או בלונדון?

צץרץ משתעשע עם טופי ולוקה