השבועיים האחרונים מאז שחמותי עברה אלינו היו קשים בצורה לא רגילה. גם המעבר היה קשה וגם כל הסידורים והבירוקרטייה שטרם הסתיימו והכי קשה - העובדת הזרה שלה החליטה לעזוב. היא הייתה מוכנה להסתלק יום אחרי שהחליטה אבל עצרנו אותה כי לפי החוזה היא צריכה לתת לנו שבוע למצוא מישהי חדשה. עבדנו בזה במשרה מלאה תוך כדי ניסיון לנהל חיים שגם ככה הם די עמוסים ופשוט לא הצלחנו. אני יכולתי לעזור מעט מאוד כי רוב הנשים שאיתרנו דיברו רק רומנית ואני לא דוברת רומנית ולכן ג'ינג'י היה חייב לדבר איתן. כל פעם זה היה כמעט ובסוף התפספס. מישהי באה ועשתה רושם מצוין והוחלט שמחר נתקשר ונקבע סופית מתי היא מגיעה ומאז היא פשוט נעלמה, לא עונה בטלפון ולא חוזרת אלינו. אחרת כמעט באה ופתאום מצאה עבודה חדשה וביטלה, לפחות הודיעה מיד, גם זה משהו. הגדילה לעשות גברת ורה שג'ינג'י הביא מישוב סמוך וברגע שנכנסה לחצר שלנו התחילה להתלונן שיש לנו יותר מידי עצים, שהיא פוחדת מציפורים ?! ובסוף החליטה שהיא תודיע לנו מחר, תלוי מה היא תחלום בלילה. היא לא הודיעה וטוב שכך, כי בן אדם משונה כמוה לא צריך לטפל באיש.
נוצר מצב שהיו יומיים מאוד קשים שבהם אני זו שטיפלה בחמותי. לכאורה מה הבעיה? אבל מדובר לא רק בתמיכה כדי להעביר אותה מכסא גלגלים למיטה וההפך (מה שהיה מאוד לא קל לגב ידוע הסבל שלי) אלא גם להחליף לה חיתול ולרחוץ אותה. היא הרגישה מאוד לא נעים בגלל הסיטואציה הזו ועשתה הכל כדי להימנע ממנה כולל לשבת חצי יום בתוך חיתול ספוג שתן אבל בסוף כבר אי אפשר היה ועשיתי זאת כמו גדולה והאמת לא היה כל כך נורא אבל למרבה הצער עברתי בשבוע שעבר ניתוח בגלל תסמונת התעלה הקרפלית ויש לי תפרים ביד שמאל. אני בכלל אמורה לנוח ולא להתאמץ אבל במצב שנוצר זה היה בלתי אפשרי כמובן. עם התחבושת והכל רחצתי אותה ואפילו הכנתי מרק על פי הנחיותיה, דווקא יצא די טעים.
הניתוח אגב נכשל לדעתי כי התופעות של נימול ולחץ לא עברו 
כל זה עוד מתגמד בגלל הבשורה הנוראית שלוקה האהובה שלנו צולעת לא בגלל שמתחה שריר או משהו כזה אלא בגלל סרטן עצמות. עדיין לא עשינו לה ביופסיה אבל הצילום רנטגן נראה מאוד לא טוב והצליעה נמשכת. בינייים אני נותנת לה כדורים נגד כאבים וגם אנטיביוטיקה כי אולי זו טעות וזו רק דלקת, ונלחמת בה כדי למנוע ממנה לצאת לטייל רחוק מידי וזה די קשה מפני שהיא גדולה ועקשנית למרות הכאב. כדי שיהיה לה נוח יותר עברתי על איסור מפורש שהיה אצלנו עד היום והרשיתי לה לשכב במיטה של אנשים, היא שוכבת עכשיו במיטה בחדר האורחים שלנו ואני לא מתנגדת כי אם זה מקל עליה אז מילא, מי יודע כמה זמן היא עוד תהיה אתנו. הרופאה הציעה שאם זה יתברר כסרטן שנכרות לה רגל כדי להאריך את חייה אבל אני נגד, מה הטעם להאריך חיים של כאבים וסבל?
לפחות הצלחנו ממש ברגע האחרון ותוך כדי עבודה במרכז המבקרים עם קבוצה, נחמדה דווקא, ליצור קשר עם מישהי שהסכימה להגיע מיד באותו יום. היא נסעה ברכבת האחרונה של ערב חג מהמרכז לחיפה ומשם נאספה על ידי ג'ינג'י המותש ונחתה אצלנו. שמה אנג'ל ואולי כשמה כן היא? אני מקווה לא להתבדות אבל בינתיים היא ממש בסדר. אוהבת כלבים, מסתדרת עם עצים וציפורים, מרוצה מהחדר שלה, שמחה לדבר רומנית ויודעת לבשל. עושה רושם של אישה רגועה ומעשית. אולי סוף סוף אחרי ים הצרות והבעיות נתקלנו בטיפת מזל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: