הכל דבש

זה לא בדיוק 'מה השתנה מהשנה שעברה' אבל בכל זאת שינוי, ואני עדיין לא יודעת אם לטובה או לרעה. כתבתי בפוסט לפני כמה שבועות על הגורה שהביא עוגי הביתה.

הוא נורא רצה כלב והשתוקק תמיד לכלב גדול ומפחיד, אבל ידע שאני נגד, אני קצת פוחדת מכלבים, ובטח לא רוצה כלב מסוכן בבית. הלך עוגי והביא לנו גורה קטנטנה, בת חודש בסך הכל - גיל צעיר מידי מכדי להפריד אותה מאימא - וסיפר לנו שזו תערובת של לברדור וכלב זאב, שני כלבים שידועים במזגם הנוח ובחביבותם.

כשמגדלים יצור מגיל צעיר כל כך מתרגלים אליו ואוהבים אותו אפילו אם זה כלב. לוקה שלנו כבר בת ארבעה וחצי חודשים. גדולה וחזקה ושובבה לא קטנה, ומקור לנחת ולשמחה בדרך כלל, אבל גם פה ושם לכעס ותסכול. חובבת לעיסת נעלי בית ונייר, בעיקר גלילי נייר טואלט אבל לא מואסת גם בחשבונות ארנונה, אוהבת להתנפל על מברשות ומטאטאים, וקופצת בתענוג גדול לכל שלולית בוצית בסביבה.

אף פעם לא גידלתי גור כלבים, ולכן עיינתי באינטרנט ללמוד מה לעשות ומה לא, ובדקתי מבלי משים כל מיני גזעי כלבים, והנה אני רואה תמונה של רוטווילר אימתני שנראה דומה בצורה חשודה לכלבלבונת המתוקה שלנו.

שאלתי את עוגי שהודה לבסוף שכן, זה נכון, אימא של לוקה היא כלבת רוטווילר. ולמה הוא לא סיפר לנו? כי חשש שנסרב בגלל השם הרע שיצא לרוטווילר. האבא הוא אמנם כלב זאב, אבל האימא שייכת לגזע המפחיד הזה.

חזרתי לאינטרנט ועיינתי שוב במה שהיה כתוב על הרוטווילר והתברר שאמנם מדובר בכלב חזק וחסון, אבל רק אם יאלפו אותו להיות תוקפני הוא יהיה מסוכן, ובכלל, הנקבות תמיד תוקפניות פחות, גם אצל כלבים.

וככה התחלתי עם לברדור עדין נפש וסיימתי עם רוטווילר נמרץ. ונכון, היא חזקה מאוד למרות שהיא עדיין גורה, ונהנית לתקוף חפצים שונים כמו סמרטוטי רצפה ומגבות, ויש לה טינה מיוחדת במינה כנגד המברשות של האסלות אצלנו בבית, אבל די בנזיפה תקיפה כדי להרגיע אותה, והיא עדיין לא מבינה שעליה לרדוף אחרי חתולים וגנבים. היא רוצה לשחק אתם ונעלבת כשהם בורחים מפניה בבהלה, וקופצת בשמחה גדולה על כל מי שנקרה בדרכה, ולנשוך היא נושכת רק מקלות ונעלי בית.

אולי בעתיד היא תהיה קצת יותר רצינית ותפסיק לעשות בושות לגזע המפואר ממנו הגיעה.

 מבקרת ביקור נימוסין אצל השכנות

מזמן לא עבר עלי סוף שבוע כל כך עמוס ופורה. זה התחיל ביום שישי, הצנחן שלנו הודיע שהוא בא ובבקשה להכין לו הרבה אוכל. מיד עזבתי הכל, חגרתי סינר והתחלתי לבשל. הכנתי מכל טוב ואחר כך הלכתי לנוח כדי לאסוף די כוח למשימת הערב – הרצאה על חיי המין של מלכת הדבורים שהג'ינג'י עמד לשאת בפני חבורת אנשים תאבי ידע שעמדו להתכנס בבית אחד בחיפה, מוכנים ומזומנים להשכיל וללמוד.

מאז שנקבע מועד ההרצאה ג'ינג'י שקד על ספריו ושלל החוברות שלו, למד וסיכם וחקר, ועלי הטיל את המשימה הנכבדה של הכנת המצגת. בעזרת אבא שלי - שיהיה לי בריא עד מאה ועשרים - למדתי להכין מצגת בפאור פוינט ולחבר את המחשב הנייד לטלוויזיה, ובין לבין דגתי תמונות מרתקות מהאינטרנט.

בשירות הוד מלכותה

הצנחן שלנו הגיע חולה ומשתעל, צנח למיטה ולא קם ממנה עד יום ראשון בבוקר, לא אכל כלום חוץ מאקמולים ודקסמולים ושתה רק תה ומרק. למרות שהרגיש רע הוא התעקש לא לקבל גימלים אלא לחזור לבסיס כדי לא להפסיד חס וחלילה קורס צניחה. מצד אחד אני מקווה שהוא יצליח להתגבר ויצנח עם כל החברים שלו, ומצד שני, בשבילי הוא לא צנחן אלא ילד שצריך להחזיק במיטה, עטוף בפוך עד שיבריא.

ההרצאה הייתה מוצלחת מאוד, אבל גיליתי לצערי שאחרי אחת עשרה בלילה אני לא שווה הרבה. אין לי בעיה לקום בחמש בבוקר ואפילו בארבע, אבל אחרי עשר בלילה אני מתחילה להאט קצב.

בשבת היה יפה, שמשי ובהיר והכבישים מלאו מטיילים. המונים נהרו אלינו לקנות דבש ופרופוליס נגד התקררות וידינו מלאו עבודה. אחרי שבועיים גשומים זה היה משמח מאוד.

בלילה נזכרנו פתאום שמחר 22 לינואר, בדיוק שנה מאז הפציעה של עוגי. לצערי מצבו עדיין לא טוב. אין לו שום כיוון בחיים, עוד לא קבעו לו אחוזי נכות, ורוב הזמן הוא סתם מסתובב, בלילות מבלה קצת עם חברים, ובימים ישן.

הוא עוזר לנו פה ושם, אבל בחוסר רצון ובמורת רוח, ובדרך כלל מצב רוחו די עגום. סדר היום שלנו ושלו שונים מאוד וזה מכביד על כולנו. אפילו את הטיולים עם הכלבה שלו הוא עושה רק בערבים, ומזל שאנחנו יוצאים איתה גם בבקרים, ומטפלים בה כי עוגי מצליח לפקוח עיניים רק בצהרים.

הבוקר הספקתי לקום עוד לפני שהתחיל לרדת גשם ולקחתי את הכלבה החמודה שלנו לקבל חיסון לכלבת ושבב אלקטרוני. מהיום היא כלבה חוקית ומאושרת כדת וכדין, ומותר לה להסתובב בחוץ ולהתרועע עם כלבים אחרים.

כמו כל עמישראל גם אני דואגת למפלס הכינרת ויודעת שגשם זה טוב ליהודים וגם לערבים וגם לחקלאות וגם בכלל אבל בשבתות גשומות אין מטיילים ואין פרנסה.

אכן דילמה.

חבל שאי אפשר לעשות סידור כזה שכל השבוע ירד גשם ובשבת יהיה יפה.

השבוע היה גשום מעל ומעבר, ירד גשם כמעט יומיים רצוף וכשיש גורה בבית חייבים לטייל אתה קצת בכל מזג אוויר. לבשתי דובון צבאי עתיק וטיילתי אתה בגשם, אני רועדת מקור ונאבקת במטריה והיא שמחה ועליזה, קופצת בשלוליות ובזה לקור.

כל הבית מלא סימני בוץ וכבר התייאשתי מלנגב.

אם לא די בזה הרכב של הדיירים שלנו החליט לשבות דווקא הבוקר. אשתו של הדייר שלנו מאושפזת בחודש תשיעי בהיריון בגלל מצוקה של העובר והוא מסכן צריך לדאוג לילד שלהם וגם לנסוע אליה לבית חולים והאוטו לא מניע.

ג'ינג'י ניסה לעזור לו להתניע עם כבלים ושניהם עבדו קשה באמצע סופת ברד זוועתית אבל שום דבר לא עזר.

בסוף הוא הסיע אותו עם הילד לגן ילדים ואחר כך נתן לו את המכונית שלנו שיסע ויקנה מצבר, למרבה הצער גם זה לא עזר. הרכב שלהם התעקש לא לזוז, בסוף הדייר הזמין גרר ושכר מכונית כדי שיוכל להסתובב חופשי עד שיתקנו את שלו.

רק שתהיה לה לידה קלה והכל יעבור בשלום.

ניצלתי את היום הגשום להכין המון אוכל, נראה איך יהיה מחר, יותר מידי תקוות אין לי, אבל לעולם אין לדעת.

ותודה לניר ששלח לי את התמונה הנחמדה הזו