הכל דבש

בדרך כלל אני עושה קניות בסופר העצמאי הקטן ליד הבית. הוא קטן וצפוף, יותר מכולת מסופר, אבל הוא נמצא כמה מטר מהבית ואפשר להגיע אליו ברגל. נכון שאין שם מבחר גדול, והעגלות רעועות וחורקות, אבל יש הרגשת ביתיות נוחה, אני יודעת איפה נמצא כל דבר ואני מכירה היטב את בעל הבית ואת הקופאיות.

יש בקריה עוד סופר, סופר גדול ששייך לרשת ארצית גדולה. הוא לא צפוף למרות שיש בו יותר סחורה, יש בו מאפייה ומעדנייה, ובנוסף לעגלות הסופר הרגילות שחונות בחוץ ודורשות חמישה שקלים כדי לזוז, הוסיפו גם עגלות פלסטיק, קטנות ונוחות יותר לטובת מי שאין לו הרבה קניות, או לא רוצה להילחם בעגלות המתכת הכבדות. יש בו גם קופאיות שמציעות מבצעים, ושואלות אם יש כרטיס מועדון, ואם אין הן לוחצות במיומנות שכדאי לסדר אחד... זה משתלם... סופר, אתם יודעים.

הבוקר ג'ינג'י ואני היינו אצל עורך דין בקשר לצוואה של חמותי (שיש לה דרישות מוזרות ורעיונות מרגיזים לגבי חלוקת רכושה אחרי מאה ועשרים) ובדרך חזרה עברנו ליד הסופר הגדול, ואז נזכרתי שיש לנו תלושים של תו הזהב שעוד לא ניצלנו (מישהו שילם לנו בתלושים כי לא היה לו די מזומן), תלושים שאפשר לנצל רק בסופר הגדול ששייך לרשת ארצית, וביקשתי מג'ינג'י לעצור כדי שנלך יחד לעשות קניות.

כרגיל כשאני שם לא מצאתי בין המדפים העמוסים מה שהייתי צריכה באמת, אבל כמו תמיד במקומות מסוג זה מצאתי דברים שלא ידעתי שאני צריכה, וכמובן שבסוף קניתי מוצרים בסכום הרבה יותר גדול ממה שתכננתי.

כשהגענו לקופה נזכרתי פתאום שאני צריכה פיפי. השארתי את ג'ינג'י לעמוד בתור והלכתי לשירותים, ובדרך חזרה גיליתי שחלק מהמחסן הפך למדור חדש עם כלי בית, מצעים ולבנים. למודת ניסיון התחלתי לחפור בתחתוני הגברים - לפעמים יש מבצעים ממש שווים – ואכן, קטפתי מהמדפים שלישיית תחתונים לצץרץ שמתעקש על בוקסר צמוד וזוג תחתונים לג'ינג'י שטעמו לא השתנה מזה שלושים שנה, והוא מסרב בתוקף ללבוש משהו שלא נראה בדיוק כמו התחתונים שהיו באופנה כשהוא היה בן עשרים -עניין של ארבעים שנה פחות או יותר.

אחר כך חזרתי בריצה לקופה, מגלה שג'ינג'י הספיק לעבור בקופה אבל לא שילם כי משום מה, למרות שפשפש במרץ בארנקי, הוא לא הצליח למצוא את התלושים.

איזה מזל! הוספתי את התחתונים שקניתי לחשבון, ולרווחתה של הקופאית שלפתי את התלושים מהתא הצדדי של הארנק ושילמתי.

במקום להודות לי שהצלתי אותו ג'ינג'י רטן ורגן – מה לקח לי זמן רב כל כך? ומה פתאום אני קונה לו תחתונים בלי לשאול אותו קודם?

פה התערבה הקופאית, צעירה שמנמנה ונחמדה, ואמרה בבת צחוק שגם היא קונה לבעלה תחתונים ובגדים בלי להתייעץ בו, ושאם הייתה מחכה שהוא ילך ויקנה לבד הוא היה הולך ערום. הסכמתי איתה והוספתי שבעלי כל כך לא מתמצא בארון הבגדים שלו עד שהוא בכלל לא שם לב שקניתי לו תחתונים חדשים וסילקתי את הבלויים, וגם הבנים שלי הולכים בעקבותיו, ושתינו צחקנו יחד על הגברים שמנהלים ביד רמה את כל העולם, אבל לא יודעים מה קורה אצלם במגרות הלבנים

כן, אני יודעת יש יחידי סגולה שמתמצאים בבגדים יותר מנשים, ועוד מגדילים ועושים וקונים בגדים לא רק לעצמם אלא גם לנשותיהם, אבל רוב הגברים לא כאלה, וזה בסדר, אנחנו אוהבות אתכם בכל מקרה.

לא כתבתי כבר די הרבה זמן, לא כי הייתי עסוקה מידי (אלא אם כן לשכב במיטה ולרחם על עצמי נחשב לעיסוק) אלא כי יש לי כאבי גב מציקים ומרגיזים שממררים את חיי.

אחרי שהתגברתי על התקף האישיאס באביב שעבר - זה שמנע ממני ללכת לסדר פסח (אין רע בלי קצת טוב), חשבתי שהתגברתי על העניין המעיק הזה והכל יהיה בסדר.

אז חשבתי, הגוף שלי החליט אחרת.

כואב לי, בעיקר בצד ימין, לפעמים זה יורד עד הברך, ולעיתים גם עד לקרסול. זה הכי גרוע בבקרים, כשאני רק קמה מהמיטה. במשך היום זה נרגע קצת, ואני מסוגלת לעשות את טיול אחרי הצהרים עם הכלבים, אבל לא הרבה יותר מזה, ובכל זאת כל כמה ימים אני מתעקשת לעשות קצת ניקיון כי חייבים, והכלבים נורא מבוצצים את הרצפה, ואם אני לא אעשה אף אחד אחר לא יעשה, ואחר כך אני משלמת בכאבים חזקים של כמה שעות.

מה שכן עוזר זה תרגילי מתיחה ומנוחה שאני משתדלת לבצע כמה שיותר, אבל כמה אפשר לשכב במיטה? ודווקא עכשיו צץרץ נמצא בחופשת מחלה ממושכת ויש יותר כביסה ויותר בישולים ויותר התרוצצויות...

בסוף הבנתי שזה לא יעבור לבד ועשיתי תור לאורטופד, נראה מה הוא יגיד, ובינתיים יש לי זמן לקרוא ולראות המון חדשות ורוב החדשות כיום הן על פוליטיקה. מאז המחאה של הקיץ שעבר אני מאוד מתעניינת בפוליטיקה, ובא לי לבעוט בתחת של הסתומים שאומרים במין סלידה אנינה שהם לא מתעניינים בפוליטיקה ולא ילכו להצביע.

אידיוטים שכמוכם! בחיים שלכם אתם כן מתעניינים? ברווחה שלכם? בעתיד שלכם? אם כן אז אתם חייבים להפסיק לעקם את האף וללכת להצביע, ורצוי שקודם תבררו מי לטובתכם ומי לטובת טייקונים גנבים שישמחו לדרוס אתכם ואת העתיד שלכם, ושל הילדים ואפילו הנכדים שלכם, כדי למלא את הכיסים המאוד עמוקים שלהם, ובקיצור – תעשו הכל, כולל לוותר על הבילוי בים ביום הבחירות (שלא היה אמור להיות יום חופש) כדי להעיף את ביבי, השותף הטבעי של החרדים.

וכמו שכתבתי כבר בתגובה בבלוג המצוין של אבו אלמוג, אם שוב ביבי, השותף הטבעי של החרדים שחיים על חשבוננו, יהיה ראש ממשלה אז מגיע למי שבחר בו כל הרע שיקרה אחר כך. הבעיה היא שגם מי שלא בחר בו (כמוני) ולא יכול לברוח לחו"ל, למקום שפוי יותר, יסבול.

ומילה אחרונה למי שטוען שלשלי אין ניסיון ולכן אסור לבחור בה – תסתמו, פשוט תשתקו! עדיף שתגידו שלא תבחרו בה כי היא אישה במקום השטות הזו של ניסיון. אפשר לחשוב כמה ניסיון היה לביבי כשהוא הומלך למלך ישראל, או לכל אחד אחר שנכנס לפוליטיקה? כולם מתחילים בלי ניסיון, בשביל זה יש יועצים, ושלי, עם כל חוסר הניסיון שלה, בטח לא תיקח יועצים גרועים ואינטרסנטיים כמו שעשה ביבי, (עיין ערך שטיינמיץ) ומה שיותר טוב - אין לה בן זוג שידחף את האף ויסכסך ויגרום לנזקים ולסקנדלים.  

דווקא בחול המועד חטפתי איזה וירוס או משהו, אני מצוננת ומשופעת וכועסת על עצמי כי אם הייתי ממשיכה בשגרת הפרופוליס הרגילה שלי הייתי מתגברת בקלות או אפילו לא נדבקת כלל, אבל הבקבוק שלקחתי הביתה נגמר באמצע הקיץ והתעצלתי לקחת חדש והנה התוצאה.

צץרץ קיבל חופשת מחלה ממושכת והוא עושה בדיקות ומתרוצץ בין מרפאות צבאיות ובין לבין מתנהג כמו צץרץ - הבית כמרקחה, החדר שלו הפוך, הטלפונים עסוקים מאוד ואין יום בלי מריבות וויכוחים, בעיקר בינו ובין ג'ינג'י.

אני אוהבת את הילד הזה אהבת נפש אבל הוא חי בהילוך גבוה מידי בשבילי

מקום הטיולים הקבוע שלנו עם הכלבים נכבש על ידי תיירים. לכבוד החג הקימו במה ויש הופעות חינם שמושכות מטיילים מכל קצות הארץ. כמו תמיד בחול המועד חלק גדול מהמטיילים הם דתיים וחרדים משפחות גדולות בלי עין הרע עם הרבה ילדים קטנים ואני פוחדת להסתובב ביניהם עם שני כלבים גדולים ומלאי מרץ.

בניגוד לדעה המקובלת לא כל הדתיים פוחדים מכלבים והמפגשים היחידים שהיו לי עד כה עם משפחות דתיות עברו בשלום ואפילו בנעימים. גם לוקה הפתיעה לטובה והניחה לילד אמיץ אחד ללטף אותה ולא התנגדה גם כשאחיו הפעוט והשובב חשב שהיא צעצוע וניסה למרוט לה את האוזניים.

ליתר ביטחון וכדי לא להסתכן אני מעדיפה להרחיק מעט בטיולים שלי וללכת למערות המנורה. לשם המטיילים עוד לא הגיעו, אולי כי יש המון מדרגות, אבל איזה נוף!