הכל דבש

אחותה הצעירה של אימא שלי, להלן הדודה שלי, חוגגת יום הולדת חמישה ימים לפני. היא נולדה חמש שנים לפני ותמיד הרגשתי שהיא יותר אחותי מאשר דודה שלי.

בילדותי גדלנו יחד פחות או יותר וזמן מה היא אפילו גרה אצלנו כי סבא וסבתא עברו לנתניה ולא רצו להעביר אותה כיתה באמצע השנה.

השנה החליטה אימא שלי להזמין אותנו למסעדה כדי לחגוג לשתינו יום הולדת. הלכנו למסעדה בה חגגתי את יום הולדתי החמישים, יום הולדת די אומלל שאני מעדיפה לשכוח. למרבה השמחה בעלי המסעדה התחלפו והאוכל היה הפעם נפלא וטעים מאוד וגם המתנה שקיבלתי הייתה נחמדה ומוצלחת. ג'ינג'י לא יכול היה להגיע ובמקומו בא איתי צץרץ וגם הוא נהנה מאוד. אחרי האוכל החלטנו לנסוע לקניון אלונים כדי שאני והדודה נקנה בגדים על חשבון אימא – רעיון שלה.

למרבה הצער אימא שלי הצליחה בטעות לסגור לי את דלת המכונית על היד. הנזק לא היה נורא אבל הכאב הוציא לי את החשק לעשות קניות ולכן חזרתי הביתה והלכתי לעשות קניות למחרת.

קניתי בגדים יפים ופרקטיים (לא תמיד זה הולך יחד) ושמחתי מאוד לגלות שאת הטרנינג החורפי הנוח שדרגו לחליפת בית. קניתי אחד ואני צופה שיהיה לי חורף אלגנטי, נעים וחמים. קניתי גם שמיכת פליז נחמדה בפסי זהב ושחור. היא כל כך רכה ויפה... מתי כבר יתחיל להיות קר?

הקניה הכי זולה והכי מוצלחת הייתה של מאריכי חזיה. אני לא אפרט כי מי שמבינה מבינה, ומי שלא (כן גברים הכוונה אליכם) לא צריכים להבין. במחיר של 10 ש"ח לחתיכה קניתי נוחיות ורווחה ואני מתפלאת למה גיליתי את הפטנט הנהדר הזה רק עכשיו.

למחרת נסענו ג'ינג'י ואני לקנות את זכוכית המגדלת שזממנו עליה עוד מהשבוע שעבר. לאכזבתנו לא הייתה זכוכית מגדלת עם תאורת לד אלא רק עם ניאון אבל היה לנו דחוף לרכוש אותה כדי להתחיל בתהליך הכנת המלכות ואחרי שבדקנו חזור ובדוק החלטנו שהגדלה של פי חמש זו זכוכית המגדלת הנחוצה לנו וצדקנו. היום עבדנו איתה והיה תענוג לראות איך פניו של ג'ינג'י מאירות בנחת כשראה כמה קל ונעים לעבוד כשיש לך תאורה והגדלה נכונים. עד היום הוא עבד עם סכין גילוח אבל גיליתי לו שיש סכין סקלפל נוחה מאוד שעדיפה על סכיני גילוח ונהניתי לראות שצדקתי.

הוא חותך את התאים עם הביצים של הדבורים ואני אחראית להדביק אותם בתוך מלכון. החלטתי להשתמש בדונג דבורים נמס שנשאר לנו מהנרות שעשינו עם ילדים בחנוכה וזה עבד מצוין.

עכשיו צריך לחכות כמה ימים ולראות כמה מהביצים יתפתחו למלכות וככה נוכל לעשות נחילים חדשים בלי לרכוש מלכות יקרות. חוץ מזה ניקיתי לבד את מיכל הדונג שהיה ממש מטונף ונשאר עוד לנקות את הצנטרפוגה ואת הסכין החשמלית ואפשר להכריז שהחורף התחיל!

משום מה גודל האותיות משתנה מעצמו, לא מבינה למה, ישראבלוג ממשיך להידרדר טכנית

ביום ראשון הבא אחגוג יום הולדת. אני אהיה בת חמישים ושמונה. גיל מכובד לכל הדעות אבל קשה להגיד שאני שמחה לקראת היום הולדת הזה, ובכלל מאז גיל שלושים בערך ימי הולדת הפסיקו לשמח אותי. מה יש פה לשמוח? שהתקרבתי עוד שנה לקבר?

מצטערת שאני נשמעת כמו פולנייה נרגנת, בזמן האחרון אני רגזנית וכל הזמן מחשבת חשבונות שתמיד יוצאים לרעתי. לפי האסטרולוגים זה בגלל מרקורי או שבתאי או משהו כזה, וככה זה לפני ימי הולדת. לא מאמינה באסטרולוגיה ובכל זאת עובדה שאני רגזנית וממורמרת בשבועות שלפני יום ההולדת שלי.

פתאום קלטתי שלא השתנה כלום מאז שהייתי אם צעירה ועסוקה. אני מטפלת בשלושה גברים שמצפים ממני לבשל להם, לכבס להם, לגהץ להם ולנקות אחריהם. נכון, אני כבר לא עובדת מחוץ לבית אבל אני עובדת במרכז המבקרים ומטפלת בכלבים ומתמודדת עם ההשלכות של רגל שבורה שגורמת לי כאבים גם  ארבע שנים אחר כך, וממשיכה לטפל בילדים כאילו לא חלפו כבר עשרים שנה מאז שהם היו באמת ילדים.

לכולם יש דרישות ממני, כולם באים אלי בטענות והכי גרוע הוא בעלי. ג'ינג'י מרשה לעצמו להתעצבן אם אני יושבת מול המחשב בשביל העיסוקים הפרטיים שלי שבעיניו הם תמיד בזבוז זמן, ומצפה שאהיה עוזרת, מבשלת פועלת, עובדת ניקיון ומזכירה ואמלא את התפקידים בלי אף יום למנוחה. אני לא יכולה לסיים את העבודה וללכת הביתה כי אני עובדת בבית, ולאחרונה אני מרגישה שאין לי שום מקום פרטי משלי שאין בו מחויבויות ועבודה. פעם ישראבלוג היה המקום הפרטי שלי אבל עכשיו גם קיומו מתחיל לעמוד בספק, מה פלא שאני עצבנית וממורמרת?

אני חייבת לקנות משהו כזה כדי לעבוד כמו שצריך

אתמול ישבנו חצי יום במרכז המבקרים וניסינו להכניס רימות למלכונים כדי לייצר לבד מלכות. עבודה מרגיזה ומתסכלת ברמות, בעיקר אם אין לך זכוכית מגדלת טובה. אני חייבת להשיג אחת כזו, זה יקל עלינו מאוד ואם נייצר לבד מלכות נוכל להכין נחילים ולמכור אותם ולא לסמוך לפרנסה רק על דבש והדרכה.

לצערי עוגי לא מצליח לשלם לנו שכר דירה כמו שהבטיח כי הוא בזבזן נוראי וצריך איכשהו לפצות על אובדן שכר הדירה שהוא גר בה. אני לא מבינה למה הוא לא מסתדר לבד עם משכורת שמצליחה לפרנס משפחה שלמה  רק אתמול רבתי איתו קשות כי הוא החליט שהוא צריך אייפון 6 למרות שיש לו אייפון מעולה ותקין. כנראה שזאת הסיבה שאף פעם אין לו כסף.

עוד סיבות לכעוס ולהתמרמר - הבוקר ג'ינג'י קם קצת מצונן ובכל זאת הלך להעיר את עוגי (שהיה צריך לקום בארבע וחצי בבוקר), הכין לו קפה והסיע אותו לתחנת האוטובוס. ראיתי שהוא משתעל ומקנח את האף והצעתי לו כמחווה של רצון טוב שאני אמלא את מקומו ואלך הבוקר עם הכלבים. הוא הסכים בשמחה וחזר למיטה אבל כשחזרתי גיליתי שהוא נתקע מול סרט סיני בטלוויזיה (חמניות) ולא זז עד שהסרט נגמר. שאלתי אותו איך הוא היה מגיב אם אני הייתי מעזה לשבת בבטלה מול הטלוויזיה ולא להכין לו ארוחת בוקר כשהוא חוזר מהטיול עם הכלבים?

רק אתמול הוא התעצבן איך זה שהוא חוזר וצריך לחכות שלוש דקות עד שאסדר את השולחן ומה פתאום אני מרשה לעצמי לשבת מול המחשב ולא לעשות מה שאני אמורה לעשות? יצאה מזה מריבה גדולה כי א. יש לי זכות לשבת ולבדוק מיילים בבוקר בלי לקבל ממנו רשות  וב. הפעם דווקא לא ישבתי מול המחשב אלא טאטאתי את המדרגות מהשערות של הכלבים - דבר שרק אני עושה כל בוקר למרות שהכלבים אמורים להיות של שנינו - והנה, רק יום אחד אחר כך הוא נמרח במיטה בגלל סרט בטלוויזיה. מה הוא היה עושה אם אני הייתי מתנהגת ככה?

כמה פעמים נאלצתי להפסיק לצפות בטלוויזיה לקרוא ספר או לענות למיילים רק כי הוד מעלתו הגיע הביתה ודרש תשומת לב? הוא דורש ממני גם לא לשמוע תכנית ברדיו אם מתחשק לו להגיד לי משהו כי הוא לא מוכן להתחרות על תשומת ליבי עם אף אחד, רק שהתכנית ברדיו לא תחזור על עצמה ואילו הוא נמצא בבית תמיד. ובכלל, אנחנו יותר מידי יחד לדעתי. עובדים יחד וחיים יחד ותקועים אחד בתחת של השני מהבוקר עד הלילה, וזה מתחיל להיות מוגזם לגמרי. מזל שהוא נוסע מידי פעם לאימא שלו בנהרייה ויש לי קצת שקט ממנו, אם כי גם מנהרייה הוא מתקשר כל הזמן ומטיל עלי משימות.

לזכותו אני אגיד שהוא ראה שאני ממש עצבנית עליו ולא ענה את מה שהוא עונה תמיד – מה שמותר לאפיפיור אסור לכומר - תשובה מטופשת שמרגיזה אותי כל פעם מחדש.

במקום זה הוא שתק ולקח את ארוחת הבוקר לחדר השינה ואכל במיטה מול הטלוויזיה עד שהסרט הסתיים סוף סוף ואז שתה את התה שהכנתי לו והלך לסידורים שלו.

אחר כך הוא ייסע עם צץרץ לנהרייה לעשות שם כמה עבודות ויהיה לי מנוחה משניהם לכמה שעות. מנוחה שאני זקוקה לה מאוד.

וכדי לא לסיים בנימה חמוצה ואנטיפטית – לאחרונה אני מכינה את התה עם צמחים שגדלים אצלנו בגינה. כמו שאפשר לראות בתמונה יש לי נענע ולואיזה ומרווה, וזה כיף גדול לקטוף אותם מהגינה וישר לשים בתה שאני ממתיקה עם הדבש שלנו.

אני לא מקבלת הודעות על עדכונים בבלוגים שאני קוראת.

אני לא מקבלת הודעות על תגובות.

אני מרגישה איך הכשלים הטכניים של ישראבלוג מנתקים אותי לאט לאט מהאתר שהיה הבית שלי, זה מעצבן נורא

סליחה מכל מי שאני מגיבה אצלו בדרך כלל ולא הגבתי, לא קיבלתי הודעה על עדכון

החג הזה מתיש אותי. הוא כל כך ארוך... כל הגליל מלא הורים מותשים עוד יותר ממני עם ילדים משועממים, וכולם מחפשים עיסוק שיעסיק אותם ורצוי שיהיה בזול.

הם נכנסים אלינו וסוקרים את המקום בפקפוק, "אז מה יש לעשות אצלכם?" הם שואלים בחשדנות, ומביטים כה וכה, מחפשים כנראה תזמורת וקרקס, או אולי גן חיות, העיקר שיהיה שמח ומבדח ויעסיק את הילדים.

ומילא זה אבל כל יום אנחנו צריכים להתווכח מחדש עם הורים שבטוחים שהילד שלהם שעוד מעט יחגוג שלוש הוא לא צעיר מידי לפעילות אצלנו, וזה שהוא התלהב מהתפוח בדבש שהגננת נתנה לו לפני ראש השנה לא אומר שהוא יכול ללבוש חליפת דבוראי ולשמוע הסברים ולצפות בסרט. הוא פשוט צעיר מידי גם אם הוא מפותח לגילו והילד הכי חכם ויפה בגן.

ויש גם את האנשים שנכנסים, טועמים בכל פה, מטפטפים דבש בכל מקום, ואחר כך מספרים לי שהם בכלל לא אוהבים דבש וחוץ מזה יש להם המון דבש בבית ומסתלקים אחרי שבלבלו את המוח חצי שעה לפחות.

מזל שיש גם אחרים, אנשים שקובעים סיור ומגיעים בזמן, מוכנים ומזומנים ללמוד משהו חדש, מתגברים על הפחד מדבורים ונהנים לשמוע הסברים וללמוד משהו חדש.

אנחנו כבר כמעט בישורת האחרונה של החגים, כמעט רואים את הסוף, ואז חמותי תוקעת לי עז – היא באה לחג שמחת תורה ופוקדת עלי להזמין גם את אימא שלי כדי שנעשה ארוחת חג יחד, ואימא שלי, במקום להשתמט כמו שקיוויתי שמחה מאוד ופוקדת עלי להזמין גם את הדודה והדוד. אני אוהבת מאוד את המשפחה, ולחגוג יחד זה באמת אחלה, אבל רק המחשבה על אירוח חמותי במשך יומיים מדכדכת אותי, ולמה, במקום לנוח קצת בערב חג אני צריכה לארח תשעה איש? ומילא סתם אנשים, אבל היא, מרוב רצון לעזור ולהועיל תתקע את האף בכל מקום, תסתובב לי בין הרגלים ולא תפסיק להעיר את ההערות החומצתיות שלה ולבקר כל דבר שזז, וכמו שאני מכירה אותה שבועיים אחר כך היא תמצא עוד סיבות למה היא נורא סבלה בביקור אצלי, ותספר אותם בסוד רק לג'ינג'י כדי שיספר לי...

בפעם הקודמת היא התלוננה שלא היה בכלל אוכל בבית, ושהיא הייתה נורא רעבה ועד שחזרנו היא חיפשה איזה לחמנייה או משהו ולא מצאה, ואיך יכול להיות שהשאירו אותה בבית ריק מאוכל לרעוב כל כך הרבה זמן, ועוד בשבת?

זה שהמקרר היה מפוצץ מאוכל ושישבתי לאכול איתה מיד כשחזרתי בשתיים בצהריים (עד אז עבדתי עם ג'ינג'י והיא הרי יודעת שאנחנו עובדים בשבתות) לא נחשב כי היא רצתה לחמנייה ולא היו לי לחמניות. מחר אני מתכננת למלא את ארגז הלחם בלחמניות ובפיתות וכמובן לחטא את כל הבית, אבל כמו שאני מכירה אותה היא כבר תמצא משהו אחר להתמרמר עליו.

היום, מיד אחרי שסיימנו עם הסיור האחרון נסענו יחד לקנות בשר ופחמים, נעשה על האש ואימא שלי תביא סלטים ואורז, עוגי החליף משמרת עם מישהו כדי להיות בבית גם כן ולעזור, וצץרץ הבטיח לקנות חומוס ביתי מאיזה מסעדה שהוא מכיר, אף אחד לא יצא רעב, זה בטוח.

אחרי שנשרוד את החג הזה נשאר לנו רק יום שישי – קבוצה של עשרים וכמה תיירים שהסוכנות היהודית מארחת צפויה להגיע אלינו, ואני מקווה שלילי לא תבריז ותגיע כמו שהבטיחה להיות המתרגמת שלנו ושנעבור בשלום גם את האירוח הזה, ושכולם ייהנו ואיש לא ייעקץ חלילה, ואז יש רק סתם שבת רגילה שזה כלום, ורק אז, סוף סוף, החגים ייגמרו ואפשר יהיה לנוח קצת מכל החופש הזה.