אחרי חודש של אושר זוגי בין עוגי לכלב החדש שלו
נמלך בעליו המקורי של הכלב בדעתו והחליט לחזור לארץ, ודבר ראשון התקשר לעוגי לבקש
את כלבו בחזרה. עוגי הנרעש התקשר אלי מיד לספר לי את הבשורות המרות, והיה מדוכדך
מאוד וכבר חרש מזימות להחביא את הכלב ולסרב להחזיר אותו. ניסיתי להרגיע אותו כמיטב
יכולתי ובסופו של דבר הוא התעשת ובלב כבד החזיר את הכלב לבעליו הראשון.
אחרי כמה ימים של אבל על אובדן הכלב הוא החליט
לאמץ לו כלב חדש והפעם החליט לאמץ רוטווילר כמו לוקה ז"ל המסכנה שלנו. הוא
מצא כלב רוטווילר מועמד לאימוץ בעמותת צער בעלי חיים בכפר תקווה הסמוך לביתנו.
עוגי התקשר למנהלת העמותה שחקרה אותו ממושכות ודי הפחידה אותו ולכן הוא החליט
להזעיק אותי כי לדעתו אני אדם מעורר אימון יותר ממנו. "אני שחור כזה ולא נראה
רציני אבל לאחת כמוך יאמינו שהיא תטפל טוב בכלב ולא תמכור אותו למלחמות כלבים."
אמר. עוגי בטוח שהוא בעל מראה מזרחי מעורר חשד וכל פעם שצריך להתנהל עם רשויות
חוקיות הוא מביא אותי או את ג'ינג'י.
התקשרתי למנהלת שכל הזמן השתעלה קשות ובקושי
הצלחנו לדבר, אבל הוחלט שאני ועוגי נגיע בשבת ליום אימוץ ואז נראה
ביום שבת נסענו יחד לכפר תקווה לאמץ את הכלב
שהוא חשק בו, ולמרבה הצער שום דבר לא התנהל כראוי. מנהלת העמותה שרק לה יש סמכות
למסור כלב לאימוץ הגיעה באיחור, ודבר ראשון חגגו לה כל העובדים והמתנדבים יום הולדת, ורק אז הראו לנו את הכלב - רוטווילר קטן ומתלהב בשם אוליבר שכמובן ליקק מיד את עוגי
ושמח עליו שמחה גדולה. עוגי מאוד אוהב כלבים והם חשים בכך ומחבבים אותו בחזרה. עוד
לא נולד הכלב שהוא לא מסתדר איתו. גם כילד קטן הוא תמיד ליטף בלי חשש כל כלב. עד
היום אני זוכרת איך פעם כשהיה בן חמש ניגש בלי היסוס ללטף כלב סנט ברנרד ענקי שהיה גבוה כמעט כמוהו. אני כמעט התעלפתי מרוב פחד אבל הכלב נשאר רגוע והתמסר באהבה
לילד.
למרבה הצער מנהלת העמותה לא התלהבה כל כך
ופתאום החליטה שאוליבר נורא רזה ויש מצב שיש לו בכלל תולעים, ובכלל כלב מהזן הזה
הוא כלב מאוד גניב ואנחנו חייבים להתחייב להחזיק אותו בחצר סגורה במנעול, להחזיק אותו בבית כשאנחנו יוצאים, ולטייל
איתו רק עם מחסום פה ורצועה וחוץ מזה היא לא תיתן לנו את הכלב (תמורת דמי אימוץ בסך
650 ₪) עד שלא תבוא אלינו קודם לביקור בית ותבדוק שהבית ראוי והולם לכלב.
פה כבר נבהלנו כי עוגי סיפר לה שהוא גר אצלנו
בדירת הקרקע מתחת לבית שלנו, בעוד שלמעשה הוא גר בבית שכור בישוב סמוך ובדירת הקרקע
גרה חמותי עם המטפלת שלה. מדוכדכים וקצת נעלבים חזרנו הביתה. עוגי היה מאוד ממורמר
והחליט שהמנהלת פסלה אותו בגלל הצבע והמראה שלו ושהיא סתם ניסתה להיפטר מאיתנו. גם
אני חשדתי בכך וגם כעסתי על עצמי שהנחתי לעוגי לסחוב אותי לשקר, ובעיקר כעסתי על זה
שהיא רוצה לבוא לחטט לנו בבית, זה ממש לא מצא חן בעיני. השארתי את עוגי בבית שלו
והלכתי לעבוד עם ג'ינג'י במרכז המבקרים שלנו ופתאום שוב טלפון מעוגי. הוא נכנס
לאתר של צער בעלי חיים בחיפה מצא שם כלבת רוטווילר בשם לוסי שמועמדת לאימוץ ויש לו
חבר שמוכן להסיע אותו וכל הסיפור יעלה רק 500 ₪ ומה דעתי?
תנסה, מה יכול להיות? אמרתי למרות שחששתי מאוד
שהוא עומד שוב להתאכזב.
טעיתי. שעה אחר כך חזר עוגי עם כלבת רוטווילר
חביבה שרק חיכתה למישהו שיעניק לה בית אוהב ושפע חיבה. גם היא וגם עוגי זכו בגדול
ולמרבה השמחה אפילו הכלב שלנו התיידד איתה במהירות.
אגב, מנהלת העמותה התקשרה לקבוע ביקור בית ושמחתי לבשר לה שהחלטנו לרדת מעניין האימוץ כי היא הפחידה אותנו עם כל ההגבלות שהעמיסה על האימוץ. היא ניסתה להסביר שהיא הייתה חייבת וככה זה עם רוטווילרים וזה החוק. לא ניסיתי להתווכח שזה רוטווילר קטן ולא גזעי בכלל ומאוד ידידותי פשוט אמרתי שאני מבינה ולכן ויתרנו ושלום.
חוץ מזה קנינו עוד אוטו, שוב אוטו חדש
מהניילונים, הפעם סטיישן דיזל כי זה מה שהמוסכניק שלנו המליץ. מסתבר שבסוף השנה
יש מבצעים על מכוניות משנת 2017 כדי לפנות מקום למכוניות של 2018 ואנחנו זכינו.
לצערי כבר לא היו יותר מכוניות לבנות וקנינו רכב בצבע אפור טיטניום מטלי. אין לי
מושג איזה צבע זה בדיוק אבל העיקר שלא צריך להמשיך ולחפש יותר מכוניות.
נשאר רק להיפטר מהרכב הישן שאף אחד לא רוצה
לקנות וכנראה שנמכור אותו לפירוק ובא לציון גואל.
לוסי וטופי
מתפנקים על המיטה של צץרץ שלמזלם הלך השבוע למילואים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: