הכל דבש

עשר דברות זה קצת גדול עלי אבל אחרי כמה שנים בבלוגיה אספתי כמה תובנות ואשמח לחלוק אותן עם הציבור.

נתחיל בעיצוב - כתב גדול וקריא, רקע בהיר כתב כהה, או הפוך, העיקר שלא נצטרך להוציא את העיניים כדי לגלות מה כתבת.

רווחים, חשוב מאוד מאוד. רווחים בין השורות ובין הפסקאות. כדאי מאוד, לפחות בהתחלה, לכתוב פוסט בוורד, לעבור עליו ולתקן שגיאות כתיב ופיסוק ואז להעביר לבלוג. לא נעים להשקיע שעות בכתיבה ואחר כך לגלות שבגלל תקלה הכל נעלם בתהום הוירטואלית.

תמונות זה יפה מאוד אבל אל תתנו להן להשתלט על הבלוג ולבלוע הכל. רקעים מטורפים עם תמונות מהבהבות ומרצדות טובות רק לגרימת התקף אפילפסיה לקוראים.

תכתבו ברור! אוסף של הרהורים נוגים שאי אפשר להבין מהם מי ומה ולמה זה מעצבן ומשעמם. רצוי לכתוב מי אתם, איפה אתם או לפחות לאן אתם רוצים להגיע, שנדע עם מי יש לנו עסק.

רוצים שיגיבו לכם? תגיבו גם כן. רצוי שלתגובה יהיה קשר לפוסט, להגיב בלי לקרוא קודם זה מעליב וטיפשי.

הגיבו לכם? תענו! אפשר אפילו רק ברגשון אם אין לכם מה להגיד, אבל תנו סימן ששמתם לב שהגיבו וזה משמח אתכם.

תלמדו לשרשר, אחרת לא ידעו שהגבתם לתגובה.

והכי חשוב - אל תנסו לעשות רושם על אף אחד, תכתבו טבעי, על עצמכם או על מה שמעניין אתכם וגורם לכם התרגשות. מה שבא מהלב נכנס ללב, ואל תתייאשו אם ייקח כמה שבועות או חודשים עד שתאספו לכם קוראים נאמנים. כמו בדיאטה, בלימודים, באהבה או בכל דבר אחר בחיים, חשוב מאוד להתמיד!

בהצלחה

כולם מסכמים וגם לי מתחשק. פתאום קלטתי איזה מהפך עברו חיי בשנים האחרונות ונדהמתי. עזבתי מקום עבודה בטוח ויציב, שברתי רגל, לקיתי במחלה כרונית, עוגי נעשה נכה, לילי עזבה את הבית, צץרץ חייל קרבי.

הייתי אישה פעילה, נמרצת ובריאה ותוך כמה שנים נעשיתי פנסיונרית מובטלת למחצה וכמעט נכה, ואם לא די בזה אני מגדלת פתאום שני כלבים אחרי שכל חיי הייתי בטוחה שאני בעצם אוהבת רק חתולים.

כבר שנה שאני סובלת מכאבי גב תחתון שלפעמים מחמירים מאוד, ולפעמים מרפים, ודי ממררים את חיי, אבל אני לא מוותרת. ממשיכה לטייל כל יום עם הכלבים, לתפקד כעקרת בית ואפילו עושה פילטיס.

לאט לאט אני משלימה עם המציאות - אני כבר לא אמצא יותר עבודה, אני כבר לא אצליח להתרוצץ על הרגלים יום שלם, אני כבר לא אהיה צעירה יותר, וכנראה שגם לא רזה, אבל החיים מזמנים פיצויים ושמחות גם לאנשים בגילי  - כיום אני מרגישה שאני מתרגשת ונלחצת הרבה פחות, מתמודדת טוב יותר עם בעיות, ומאז המחאה של הקיץ שעבר אני מתעניינת הרבה יותר במה שקורה סביבי בארץ ובעולם, עוקבת בסקרנות אחרי החדשות, ומצפה בקוצר רוח לבאות, ולמרות שאני חייבת משקפיים אני גם ממשיכה לצלם ופה ושם גם מצליחה לתפוס תמונה מוצלחת.

זריחה

על העניין המצחיק הזה של סוף העולם בתאריך החביב 21.12.12 שמעתי לפני כשנתיים מצץרץ. הוא ראה איזה תוכנית בטלוויזיה, ולקח את העסק הזה ברצינות רבה. נדמה לי שהוא קצת נפגע כשצחקתי מהעניין, או שאולי בעצם רווח לו? לא יודעת.

הסברתי לו שאת הסיפור הזה על סוף העולם שמעתי כבר יותר מידי פעמים ולכן קשה לי לקחת אותו ברצינות, ואם באמת סוף העולם יגיע יום אחד אני בספק אם נקבל אזהרה מראש. זה פשוט יקרה ודי.

בזמנו אני זוכרת את שנת 1984 שחלק ממנה נפל על שנת תשמ"ד. צירוף הנסיבות הזה גרר נבואות זעם שכמובן לא התגשמו, ואחר כך היה באג 2000 -החשש מפני סוף העולם בגלל בלבול של המחשבים הכניס כסף טוב לכיסים של כל מיני הייטקיסטים וגאוני מחשב, ונגמר כמובן בשום דבר בריבוע, ועכשיו מנסים להפחיד אותנו עם נבואות זעם של בני המאיה?

נו, באמת. אם הם היו כל כך חכמים הם עדיין היו בסביבה ולא נעלמים בצורה לא ברורה לפני מאות שנים, נכון?

או שאולי הם הסתלקו דווקא כי הם ידעו משהו שאנחנו לא יודעים?

טוב, יש לנו עוד יום אחד לגלות מה יקרה. לעניות דעתי לא יקרה כלום, ונדמה לי שגם טופי ולוקה שותפים לשאננות שלי, רק תראו עד כמה רגועים ונינוחים הם נראים. 

אני רגועה לגמרי, מציעה לכם להירגע גם כן

די כבר לבלבל את המוח, תנו לישון

עד היום התלבטתי מאוד בין מרץ לעבודה. בעיקרון אני בעד הדעות של מרץ אבל זהבה גלאון עם הקול המורתי שלי והטון צדקני צפצפני שלה עולה לי על העצבים למרות שדעותי כדעותיה ואני מעריצה את האומץ שלה.

גם שלי באה לי בדרך כלל טוב אבל מרגיזה אותי ההתחנפות שלה לימין אם כי בחיים היא לא תעצבן אותי כמו ביבי.

למזלי קראתי היום בווינט מאמר של אריאנה מלמד ובזכותו הפסקתי להתלבט בין השתיים. למרות החיבה שלי לקציצות אני מעריצה אישה שמצהירה בגלוי ובלי למצמץ שהיא לא מבשלת

זהבה, אני בעדך, תעשי לי מפלגה  

חוץ מזה המצב אצלנו שוב מבולגן, עוגי מאושפז בבית חולים אחרי שעבר ניתוח ביום שני. שוב אבנים בבלוטת הרוק מתחת ללשון, נשמע מצחיק אבל זה ממש לא.

די הופתענו שהסכימו לאשפז אותו למרות שביתת האחיות אבל עובדה. הוא יצטרך לשכב שם עד סוף השבוע ונקווה שהפעם הבעיה תיפתר לתמיד.

צץרץ ברגילה, ישן ביום ומבלה בלילה, ג'ינג'י אצל אימא שלו, עובד ומלווה אותה לבדיקות שונות ומשונות, ואני במכון הרדייה, מכינה נרות וצובעת חנוכיות עם הילדים שמבקרים אצלנו, בדרך כלל עם סבתות וסבאים מותשים.

אני גאה לספר שעד היום לא אכלתי אף סופגניה וגם אין לי חשק לאכול. מסתפקת בריח שלהן בלבד.

חג שמח ולא משמין לכולם.

אחרי כמה ימים גשומים הגשם עשה הפסקה ויכולתי לקחת מצלמה ולצאת לטיול. היה תענוג, נשמתי אוויר פסגות חורפי וצלול, ראיתי המון ירוק והצלחתי אפילו לצלם ציפורים נודדות והשמיים, איזה שמים חורפיים נהדרים!

הנה, תראו:

לוקה וטופי מתענגים על הנוף החורפי

ציפורים נודדות

שמי חורף