הכל דבש

ג'ינג'י בעלי שיחיה אוהב חידושים והמצאות, הוא נהנה להפתיע את הקליינטים שלנו במטעמים חדשים, באמת יפה מצידו אבל מי שעומד ורוקח את המטעמים הללו זו אני ובזמן האחרון תש כוחי.

זה התחיל עם החלווה, עשיתי חלווה מדבש וטחינה, יצא ממרח טעים מאוד ואומרים שגם בריא. הוא לא הסתפק בכך אלא החליט שצריך לצפות את הטחינה בשוקולד, תעשי כדורי חלווה ותטבלי אותם בשוקולד פקד עלי.

במקום להגיד לו שיפסיק לבלבל את המוח נעניתי לאתגר, המסתי שוקולד מריר באמבטיית בן מרין, הקפאתי כדורי חלווה בתבניות סיליקון שנועדו לייצר כדורי קרח ובזבזתי המון זמן ושוקולד כדי להוכיח שזה לא עובד ויש לי תמונה שתוכיח את זה.

לא אמרתי נואש, החלטתי לאפות פחזניות מבצק רבוך, למלא אותן בחלוות דבש ולטפטף מלמעלה שוקולד. יומיים תמימים טרחתי ליד התנור בשיא החום כדי לייצר פחזניות נאות. זה לא הלך, הפחזניות תפחו בתנור אך שקעו אחרי שהוצאתי אותן, ואם לא די בכך גם לא הצלחתי לשמור על גודל אחיד... חוץ מזה גם היה לי חם ורגלי כאבו נורא... ולקינוח ג'ינג'י הצליח לשבור איזה ציר בדלת של המכונית שלו והתיקון יצא יקר מאוד... מפה לשם יצא לי כל החשק להתעסק עם העניין הזה ופתאום נזכרתי שאני לא אופה ואפילו לא טבחית מוצלחת במיוחד, בעיקר לא בקיץ. 

התלוננתי כל כך הרבה על החום עד שג'ינג'י החליט שעלי לעשות גלידת דבש, תשמעו ממני, דבש וגלידה לא הולכים יחד טוב, בדקתי וניסיתי, זה לא עובד. וחוץ מזה נורא מתיש להכין גלידה בבית, בעיקר בקיץ, כשחם.

אחרי שלושה ימים מתישים במטבח נשברתי, הודעתי לו שמספיק לי ודי וכפיצוי הרשיתי לו לטפטף שוקולד מומס (צריך להוסיף חמאה אחרת זה לא עובד טוב) על הפחזניות הפחוסות והאומללות שהפקתי ואת שארית השוקולד שפכתי על הגלידה הלא כל כך גלידתית שהכנתי.

בין לבין הכנתי גם מקלות בצק עלים עם קימל ועוגת דבש וקישואים שיצאה נהדר עם גרעיני חמניות ועכשיו אנחנו מוכנים לחגוג את יום ירושלים ושבועות שממש לא במקרה יצא יחד עם יום ההולדת של לילי.

מקלות קימל, אפשר גם עם גבינה

עוגת בריאות עם דבש וקישואים וגרעיני חמניות ואפילו קמח מלא

ואם כבר מדברים על הילדה המוצלחת שלי, לפני יומיים היא באה הביתה, לקחה לי את האוטו ונסעה לישיבה בקיבוץ רביד, חזרה עם חברים שהיו צריכים מקום לעשות בו ישיבה. הצעתי את המטבח שלי וכיבדתי אותם באוכל בשפע ורק אחרי שהם הסתלקו התברר שלילי שכחה את המפתחות של המכונית שלי בתיק שלה. זה לא היה קורה אם הייתי מסיעה אותם לצומת אבל התעצלתי ועכשיו אני עם אוטו אבל בלי מפתח, (הרזרבי לא עובד משום מה) ואני צריכה לחכות עד יום שישי כדי לקבל שוב את המפתח שלי ולזכות שוב בחופש לנסוע בלי לבקש טובות וטרמפים.

וכדי לסיים את פוסט התלונות והטרוניות הזה בטוב אסיים בתמונות של הכלבים שלי שיצאו לטיול אחרי הצהרים ומצאו לשמחתם ממטרות פועלות ושמחו בהן שמחה גדולה וחזרו הביתה רטובים ומרוצים.

נכון שאני עובדת כשכל עם ישראל בחופש, עומד בפקקים ומזיע בתורים אבל לעומת זאת אני יכולה לצאת לטיול כשכולם עובדים והכבישים ריקים ואין תורים בשום מקום.

אתמול נסענו לנו ג'ינג'י ואני לצפון רמת הגולן. תענוג לטייל ברמת הגולן, אין פקקים, הכבישים ריקים, למרות החום נושבת רוח קרירה מרעננת, פה ושם עוד ניתן לראות פרגים פורחים, ויש דובדבנים אדומים וטעימים.

ממש במקרה, בלי לתכנן כלום הגענו לפארק הוולקני שרק לפני כמה ימים ראינו תוכנית עליו בטלוויזיה.

טיילנו שם בכיף, טיפסנו למצפור לצפות על קוניטרה. ג'ינג'י העלה זכרונות מהלילה בו ישן בבית הקולנוע של קוניטרה כשהיה חייל צעיר ומבוהל במלחמת יום כיפור. אחר כך אכלנו ארוחת צהרים דרוזית משביעה וטעימה במסעדה וזללנו דובדבנים כל הדרך הביתה, מתפעלים ונדהמים מהרחבות הכבישים הרציניות שמתבצעות שם ללא הרף.

והנה כמה תמונות שצילמתי למזכרת, חבל שלא חשבתי לצלם את הדובדבנים אבל תאמינו לי, הם היו מתוקים וטעימים.

כפי שכבר סיפרתי פעם אנחנו מתמודדים בבית משפט עם ביטוח לאומי שלא שילם לעוגי הבטחת הכנסה בזמן שהיה תלמיד בקורס הבישול. יש להם תקנות פנימיות מוזרות, שאפילו השופט לא הצליח להבין, ובהן כתוב שמי שלא מצליח להשיג עבודה תוך כדי לימודיו לא יקבל הבטחת הכנסה. הקצבה הזו שמורה משום מה דווקא למי שכן השיג עבודה. השופט תהה בנוגע לעניין והתברר שביטוח לאומי סבור שהוא לא חייב הסברים לאף אחד, ונוהג כמין מדינה בפני עצמה, יש לו את החוקים הפרטיים שלו שהוא שומר חבויים עמוק באינטרנט, וגם מי שמצליח להגיע אליהם לא מבין מהם כלום אלא אם כן הוא עורך דין שמתמחה בחוקים של ביטוח לאומי.

מה לעשות שמאוד קשה להשיג עבודה כפרח טבחות בעיקר בעונת החורף שבה העסקים חלשים? עוגי עשה כמיטב יכולתו והתרוצץ בין מסעדות ובתי קפה, ביקש והפציר וחילק קורות חיים ובכל זאת, במשך שנת הלימודים, הצליח להשיג עבודה רק בקיץ. היו שלושה חודשים בהם הוא לא עבד ורק למד שלושה ימים בשבוע כנדרש.

ג'ינג'י החליט שזה לא בסדר ולא צודק ואין לביטוח לאומי זכות לשלול מבן אדם קצבת הבטחת הכנסה שנועדה לעזור לו להתקיים בזמן שהוא לומד בקורס שנשלח אליו מטעם משרד התמ"ת. הוא פנה לבית דין לעבודה והגיש תביעה נגד ביטוח לאומי ואפילו הצליח, במאמץ גדול, לשכנע את המדינה לתת לנו עורך דין שיעזור לנו בתביעה.

היום היה עוד דיון בבית המשפט. הפעם מצאנו חנייה בלי בעיות, הגענו בזמן וסוף סוף זכינו להכיר את פקידת התביעות של ביטוח לאומי שגרמה לנו המון עוגמת נפש וצרות והציקה לנו ככל יכולתה לפני שהסכימה לתת לעוגי קצבה בחודשים שהיא כן הגיעה לו לדעתה. זו המדיניות של ביטוח לאומי, גם כשמגיע לך קודם יוציאו לך את המיץ, יחקרו ויבררו שוב ושוב, יאלצו אותך להגיש כל מסמך כמה פעמים ויגרמו לך להרגיש כמו רמאי ושקרן לפני שיתנו לך גרוש.

לשמחתנו הרבה השופט הסכים אתנו שהתקנות של ביטוח לאומי בנוגע להבטחת הכנסה לתלמידי קורסים לא צודקות, ואין להן קשר למצב בשטח, והמליץ להנהלת ביטוח לאומי לשקול שוב את ההחלטה שלה לפני שהוא ייתן, בעוד חודש מהיום, פסק דין.

אני מודה שהייתי די במתח לפני הדיון הזה, למרות שהייתי שם רק כצופה וכאימא של התובע. גם עוגי היה לחוץ כי היה עליו לתת עדות והוא חשש מאוד מהעניין. עברנו איתו קודם על התצהיר וקיווינו שהוא לא יתבלבל וידבר לעניין, ומסתבר שזה בדיוק מה שהוא עשה, וסיפר לשופט איך הוא חיפש עבודה והתרוצץ בין מסעדות ובתי קפה ברמת ישי ובטבעון, והגיע גם ללב המפרץ וליוקנעם, אבל אף אחד לא רצה להעסיק תלמיד רק במשך שלושה ימים בשבוע בתקופת החורף שבה העסקים חלשים.

לצערי הרב בדיוק כשעוגי התחיל לענות לשאלות של השופט קיבלתי טלפון מצץרץ ויצאתי מהר החוצה כדי לא להפריע וככה החמצתי את העדות של עוגי. צץרץ הזכיר לי שוב שהערב הוא יגיע עם עוד עשרה חברים שלו לאכול אצלנו וביקש שנקפיד שהבשר יהיה כשר כי כמה מהחבר'ה שלו דתיים. הבטחתי שיהיה כשר ורצתי חזרה לאולם המשפט.

להפתעתי הדיון היה מעניין מאוד ונהניתי לשמוע את השופט ואת עורכת הדין של ביטוח לאומי מתדיינים על הנושא שלנו, השופט נזף בביטוח לאומי על התקנות העלומות שלו שלפיהן הוא קובע מי זכאי ומי לא בלי להסביר שום דבר ובלי שום מחויבות להיגיון או לצדק. הכי מצחיק היה שבעצם ידעתי שעורכת הדין של ביטוח לאומי מסכימה איתו וגם היא חושבת שקצבת הבטחת ההכנסה מגיעה לעוגי, ושהסירוב לשלם לו הוא לא צודק ולא הוגן, ובעצם סותר את הרעיון של הבטחת הכנסה אבל מאחר והמעסיק שלה הוא ביטוח לאומי היה עליה לטעון כנגד הדעות שלה.

אחר כך נסענו הביתה ובדרך עצרנו לאכול שווארמה ואחרי ששבענו קנינו באותו מקום סלטים וחומוס ופיתות, ואחר כך קנינו אצל קצב יהודי, בגלל הכשרות, כל מיני סוגי בשר וכמובן שגם פחמים ומשקאות קלים. סחבנו את כל הכבודה הביתה והתמוטטנו מותשים, מרגישים שמגיעה לנו שנת אחר צהריים מתוקה.

למרבה הצער לא הצלחנו לשנו"ץ כהלכה כי כל כמה דקות התקשר מישהו לשאול משהו או לבקש משהו או סתם לנדנד. לא נורא, ננוח כמו שצריך אחרי שצץרץ וחבר ידידיו יסיימו לאכול וילכו לדרכם.

בשבוע האחרון היו לי כמה סיפורי סמרטפונים שהגיעו ברצף די מוזר.

מכירים את זה שבכל פעם ששוב קוראת טרגדיה ומישהו (בדרך כלל גבר) שוכח ילד קטן במכונית לוהטת מחום הטוקבקים צועקים שאם זה היה הסמרטפון שלו הוא בטח לא היה שוכח אותו, ושצריך לשים את הסמרטפון על הילד וככה אף אחד לא ישכח יותר ילד במכונית רותחת.

אז הנה, אני שמעולם לא שכחתי ילד בשום מקום, שכחתי דווקא את הסמרטפון שלי במכונית, ועד שחזרתי לקחת אותו הוא כבר רתח מחום ולא הגיב. הייתי בטוחה שהרגתי את סמרטפוני המסכן בגלל הרשלנות שלי. למזלי אחרי שחיברתי אותו לחשמל והדלקתי אותו (הוא כיבה את עצמו מרוב חום) הוא התאושש וחזר לעצמו לגמרי, לרוע המזל זה לא עובד ככה אצל ילדים קטנים.

ובעוד אני מתאחדת עם הסמרטפון המתאושש שלי מתקשרת אלי לילי ומספרת לי שהיא שכחה את הסמרטפון שלה (שהיא קיבלה מ'דרור ישראל' שעשה למען חבריו הסדר מיוחד באורנג') באוטובוס, ושלא נתקשר למספר שלה עד שהיא תצליח למצוא אותו, או לארגן לעצמה סמרטפון חדש.

למרבה הצער היא לא הצליחה למצוא את הסמרטפון במחלקת אבדות ומציאות של אגד, וגם אורנג' עשו לה בעיות כשביקשה שיתנו לה סים חדש עם המספר הישן שלה. מחר היא תלך לשם שוב עם נציג של 'דרור ישראל' שאולי יעזור לה עם הבעיה.

ובינתיים נסעתי למכון כדי להשקות את הגינה שלנו ולהתפעל מהרחבה היפה שסידרנו -  סוף סוף עשינו מעשה, רכשנו עוד שולחן עץ וכיסינו את החצר בטוף כדי שלאנשים יהיה נעים לשבת שם ולאכול בחוץ - ושוב שכחתי את הסמרטפון, הפעם לפחות בתוך המבנה ככה שהוא היה מוגן.

מזל שג'ינג'י עבר שם כשחזר מהביקור אצל אימא שלו והחזיר לי את הסמרטפון.

בעוד אני כותבת את הפוסט הזה אני מקשיבה ליוסי בנאי הנפלא ז"ל משמיע את המערכון המצוין של פפה פוליטי שמסביר את המצב בארץ. המערכון הזה נכתב בטח לפני עשרים שנה, אם לא יותר, ואיזה פלא - הוא נשמע רלוונטי ומדויק כאילו נכתב רק אתמול.

יוסי בנאי אללה ירחמו הוא היה חכם ומקסים כל כך, אני מתגעגעת אליו

ועוד משהו לפני שאני הולכת לעזור לג'ינג'י לסיים סוף סוף את רדיית האביב - גיליתי לתדהמתי שאני מופיעה בטבלת הבלוגים הפעילים. אין לי מושג איך זה קרה ולמה. לא עשיתי שום דבר אחרת מכפי שאני עושה כבר שנים אבל עובדה, אני שם וזה נחמד

קמתי הבוקר מצוננת ומרגישה זוועה.

כל החורף - עלק חורף שהיה לנו - הייתי בריאה לתלפיות ודווקא עכשיו... כנראה בגלל צץרץ שהצטנן והדביק אותי.

בכל זאת לא ויתרתי וכדרכי הלכתי בבוקר לעבודה, משתעלת ומצוננת וחלושה אבל גיבורה.

לפני שיצאה ביקשה ממני בעלת הבית שאתקשר כי היא רוצה לדבר איתי בלי שהילד ישמע.

ליבי ניבא לי רעות אבל מובן שהתקשרתי.

אני עושה שינויים ככה היא אמרה ומעכשיו איזה חברה תיקח את הילד לגן ואת לא נחוצה יותר. היה לה קצת לא נעים והיא הציעה שאני אשאר עוד כמה ימים עד שאתארגן וזה...

אמרתי שאין צורך ואם היא לא זקוקה אני מפסיקה מיד לעבוד. הייתי אדיבה אבל נחרצת והיא ביקשה שלפחות אבוא מחר כדי להגיד שלום לילדים ולקבל את השכר שמגיע בשביל הרבע חודש שהספקתי לעבוד.

אמרתי בסדר ומרגישה עוד יותר רע הלכתי הביתה לשכב במיטה ולהבריא.