הכל דבש

 וזה מה שעניתי לחברה ששאלה אותי אם אני מגיעה לצעדה של שליט – קודם כל שיהיה ברור, הייתי נותנת כמה שנים מחיי רק כדי לשחרר את גלעד, אין יום שאני לא חושבת עליו וכואבת את היעדרותו ואת הסבל של הוריו ומשפחתו, אבל לצעדה של גלעד שליט לא אגיע בעיקר כי אני מתקשה ללכת יותר מכמה דקות וגם כי למרות שאני רוצה, בדיוק כמו כול עם ישראל, שהוא ישוב אני חוששת שהצעדה היא לא הדרך הנכונה ואנחנו משחקים פה לידי אויבנו.

האמריקאים בעיקרון לא מקיימים משא ומתן על שבויים ולדעתי הם צודקים.

אם לא היינו מתקפלים בעסקת ג'יבריל ולא נכנעים ומוותרים בשביל הזבל הזה, טננבאום, לא היינו עומדים עכשיו בפני כאב הלב הזה של גלעד שליט.

הם רואים שאנחנו חלשים ולא מהססים ללחוץ, והצעדה הזו משדרת חולשה וכניעה, זה לא עובד פה, בחלק הזה של העולם.

במקום זה הייתי מריעה עד מאוד את התנאים של כל החמסניקים שיושבים אצלנו בכלא ונהנים מתנאי קייטנה, מארגנת מצעדי ומשטי שחרור למען גלעד, ועושה להם את המוות בתעמולה נגדית, בדיוק כמו שהם יודעים לעשות לנו יפה מאוד.

יש לנו קייס נגדם, אבל במקום לחשוף את הפרצוף המכוער שלהם אנחנו כל הזמן מתנצלים ומתבכיינים במקום לתקוף – אם ישחררו את שליט תוך כמה חודשים ישב חייל אחר בכלא ושוב יסחטו אותנו.

הם בריונים, ונגד בריונים צריך להפגין אומץ ונחישות, לא להתקפל.

לצערי, במקום רבין ז"ל שהצליח לשחרר את חטופי אנטבה, ולא נכנע לסחטנות יש לנו את הביבי הזה... כל יום אני מתעבת אותו קצת יותר.

אם החרדים היו מנסים לעשות לשרון תרגיל מגעיל כזה ולצפצף על בית המשפט הוא היה זורק אותם מכל המדרגות, ופורוש, המסריח הזה, היה מקבל הודעת פיטורין עוד לפני שהיה נכנס לאוהל שהקים מול הכלא, חוצפן שכמותו, והוא עוד מקבל משכורת מהכיס שלי.

רק לכתוב על זה עושה לי לחץ דם גבוה.

לא רק שאנחנו גרים בשכונה נוראית של העולם, ויש לנו שותפים נצלנים ועלובי נפש למשימה הזו של קיום המדינה שלנו במקום כל כך מסוכן, יש לנו גם ממשלה עלובה וחסרת חוט שדרה.

אוף!!

אני תמיד מתעצבנת כשאני כותבת על פוליטיקה.

כדאי שאני אסיים עכשיו ומיד.

יש המון דברים קטנים ומעצבנים בעולם, הם לא חשובים כמו ענייני חיים ומוות, והם לא קובעים גורלות, אבל הם בכל זאת מעצבנים נורא.

אז מה מעצבן אותי בקטנה?

המון דברים, ממש המון – מעצבן אותי שנורא חם בקיץ, ושאני מזיעה, ושהמשקפיים שלי מחליקים מהאף מרוב זיעה, גם זה שאני צריכה משקפיים נורא מעצבן אותי, וגם העובדה ששערי כבר לבן ועוד יותר מעצבן אותי שאני כל כך מתקשה לרדת במשקל. למה להשמין זה ממש קל, ואי אפשר להוריד באותה קלות משקל?

זה לא מעצבן?

ובכלל, בקיץ אני תמיד עצבנית יותר מאשר בחורף, החום מתיש ומפריע לישון, וקשה יותר להתגונן מחום מאשר מקור. אי אפשר לישון עם מזגן, וגם עם מאוורר קשה להירדם, וכל הזמן מזיעים, מעצבן נורא!

גם הנמלים, הג'וקים ושאר הרמשים האלה שמופיעים בעיקר בקיץ ומתרוצצים לי על השיש במטבח, וגם במקלחת, מעצבנים אותי נורא, ועוד יותר מרגיז אותי שהם מטיילים לי גם במכונת הכביסה  כאילו, מה יש לנמלים לחפש בכביסה שלי?

מה שעוד מעצבן בקיץ זה האבק, יש המון אבק בקיץ וצריך כל הזמן לשטוף רצפה, ומה שעוד יותר מעצבן אותי זה שרק לי זה מפריע, הגברים בבית בכלל לא שמים לב לזה, ובטח שלא מעלים בדעתם לשטוף.

למה גברים ממש גרועים בניקיון, אבל בללכלך הם דווקא מעולים?

זה לא מעצבן?

גם הטלוויזיה מעצבנת אותי לאחרונה, אני מתעצבנת נורא מפרסומות, בעיקר אלה שמפריעות לי לראות תוכניות שאני אוהבת, לא שיש הרבה כאלו, רוב תוכניות הריאליטי מעצבנות אותי נורא. הן מטופשות - כוכב נולד מעצבן, והשרדות מעצבן, ומרוב פרסומות אני מתחילה לאחרונה להתעצבן גם על סופר נני, שזו דווקא תוכנית פחות מעצבנת, למרות שהג'ינג'י מוצא בה כל הזמן אישורים לזה שהוא מחנך דגול ואני סתם רכיכה רופסת

הג'ינג'י בכלל מעצבן אותי, בעיקר כשאנחנו צופים בטלוויזיה, ברגע שהוא משתלט לי על השלט הוא נתקע על ספורט משעמם, או גרוע מזה, על איזה סרט אלים עם מכות  

גם הטעם הנוראי של צץרץ במוזיקה מעצבן אותי וגם הריח של הדיאודורנט שלו וגם של הבושם (למה בחור צריך בושם?) ועוד יותר מעצבן אותי שגם אם המקרר מתפוצץ מאוכל ביתי טעים ומזין הוא מעדיף לקנות אוכל בבורקס העגלה, או לאכול פסטה עם גבינה צהובה, כי שום דבר ממה שאני והסבתות מבשלות לא טעים לו  

ומעצבן אותי שהוא קורא לי פולניה, עם כל שאר הנשים בחייו הוא מקסים וחמוד וכולן מתות עליו אבל לי הוא קורא פולנייה, כאילו מה? רק בגלל שנולדתי בפולין אני פולנייה?   

כתבתי המון ועדיין רק גירדתי את פני השטח, אני יכולה לחפור ולכתוב על עוד המון דברים מעצבנים ועדיין לא למצות את העצבים שלי, זה לא ממש מעצבן?

וכדי לא לגמור בכעס ובעצבים אני אסיים במשהו טוב – כן, יש גם דברים שלא מעצבנים אותי – שמתם לב שאפשר להיכנס לאתר קופת חולים כללית ולראות את תוצאות הבדיקות שלך עם גרף של כל התוצאות משנים עברו, כולל הסברים על פירוש כל בדיקה?

הרעיון כל כך יעיל, פשוט ומוצלח עד שהוא כמעט מצליח להרגיע את העצבים שלי על זה שאני צריכה לעשות כל הזמן בדיקות ולקחת המון תרופות ישר על הבוקר, וגם בערב

ולסיכום הסיכום - נכון שכל העסק עם בית הספר בעימנואל וההתנהגות של החרדים נורא מעצבן, אבל שמתם לב שכל הויכוח מתנהל בעברית קולחת? למרות שהם נגד שילטון החוק והמדינה, לובשים בגדים בנוסח פולנייה של המאה התשע עשרה כולל פרוות שועלים על הראש, הם מבטאים את דעותיהם בעברית צברית זהה בדיוק לזו של החילוניים, וזה לדעתי אומר שבסופו של דבר הישראליות החילונית ניצחה והאירועים האחרונים הם רק קרב מאסף של החרדיות שהולכת ונכחדת.

מייל שקיבלתי ממכר שלי ותודה לחגית שנתנה לי לינק לאתר שאפשר לבדוק בו מיילים שמתרוצצים ברשת ולקבל עליהם יותר מידע.

החרם על איקאה צריך להיות מטעמים אחרים לחלוטין, שלא קשורים באיכות הזבל של מוצריה!!!!

 מייסד איקאה ובעליה הוא נאצי מוצהר, שהיה ראש המפלגה הנאצית במלחמת העולם השנייה.

מאוד קל לאסור השמעת ווגנר, אך את כרמינה בורנה של קרל אורוף - נאצי רשום משמיעים, ואת כיסיו של נאצי רשום, ראש המפלגה הנאצית לשעבר בשוודיה, מעשירים.

בזמן שאנחנו חוגגים  ל"איקאה"  יומולדת 9 ומעדיפים סחורות שבדיות, הכריזה שבדיה על 9 ימי חרם על פריקת סחורות ישראליות בנמליה.

ידוע כי הסניפים הישראליים של איקאה הם בין הגדולים בעולם והרווחיים ביותר ברשת.

הגיע הזמן להצביע ברגליים! לא להכנס ולא לקנות באיקאה !!!

 נ.ב. שימו לב כי הסחורה של H&M  השבדית מיוצרת בחלקה בטורקיה.

הלוואי והיינו לומדים  מהאירופאים והאמריקאים – לעשות חרם !!!

אודה לכם אם תפיצו את המסר!

 עניתי למכר שלי שאני מבטיחה לו לא לקנות באיקאה בדיוק כמו שלא קניתי שם עוד לפני הבלגן עם טורקיה והמשט פשוט בגלל הג'ינג'י שסולד מהמקום סלידה עמוקה אולי כי הוא בן של נגר (כמו ישו שהוא, אגב, שונה ממנו מאוד באופיו) והוא לא אוהב רהיטים מאיכות זולה ומחומר ירוד.

פעם, לפני שנים כשרק פתחו את המקום ההוא ליד נתניה נדנדתי לו ללכת והוא נכנע אבל תיעב את המקום ממבט ראשון גם בגלל שהמוצרים שם הם באמת לא משהו ואולי גם בגלל שבטעות נכנסו דרך היציאה ועברנו את המסלול ברוורס, אני דווקא הייתי מוקסמת מהעיצוב אבל הוא הסתובב שם בפרצוף חמוץ ומאז סירב לדרוך במקום. היינו רק עוד פעם אחת באיקאה בטעות, בטיול בצ'כיה. המארגנים רצו לשרוף כמה שעות ועצרו באיקאה, כולם רצו פנימה בחדווה ורק הג'ינג'י הפרטי שלי התעקש לא להכנס. עשיתי שם סיבוב זריז ומאחר ואז כבר הייתי מבוגרת וחכמה יותר ראיתי מיד שזה לא בשבילי ולא לטעמי ויצאתי אחרי כמה דקות. אחר כך התיישבנו במסעדה ליד והיטבנו את ליבנו במעדנים עד שכולם יצאו עמוסים בשמונצס'. כמה מצחיק שהברוך עם טורקיה ואישש את האינטואיציות הבריאות של הג'ינג'י שבזכותו אין לי בבית אף פריט תוצרת איקאה.

גם לטורקיה לא נסענו אף פעם למרות שאיגוד הדבוראים אירגן סיור מקצועי לחבריו בטורקיה והיה ברור שרוב הסיור הוא סתם טיול, יכולנו לנסוע אבל אחרי שיקול דעת החלטנו לדחות את הרעיון כי אני עוד הייתי עם גבס ואימא של ג'ינג'י סירבה לנסוע במקומי כי בטיול הקודם שלה לטורקיה לפני שנים היא חטפה שלשול נוראי ומאז נשבעה לא לדרוך יותר במקום.

נשארנו בארץ וטוב שכך!

כולם מדברים כל הזמן על המצב – טורקים, משטים, חרדים... עזבו, זה מדכא, וזה שהנושא החם הוא ג'וקים בטח לא משפר את המצב...

מה שאני לא מבינה זה למה אף אחד לא מדבר על מה שבאמת חשוב – רבותי, הקיץ פה, ונעשה נורא נורא חם! ואם כבר מדברים על הקיץ, איך החרדים האלה מסתובבים בבגדים שחורים עם פרוות על הראש בחום הנוראי הזה?

כמה שהם מעצבנים אותי ומעוררים בי כעס ושאט נפש בגלל הדעות החשוכות שלהם אני לא יכולה לא לרחם עליהם טיפה בגלל התלבושת המזעזעת הזו. יכול להיות שהם כאלה כי פשוט נורא חם להם?

אני בטוחה שאם הייתי לבושה ככה גם אני הייתי נעשית נרגנת וממורמרת, לא שאני שמחה וטובת לב כשאני לבושה רק כותנת דקיקה, אני שונאת קיץ ואת הקיץ הזה אני שונאת במיוחד. הוא מתחיל להסתמן כאחד הקיצים הכי גרועים שחוויתי ותאמינו לי בימי חלדי חוויתי כמה קיצים ממש מחורבנים

וזה מה שעניתי לידיד וירטואלי (שפעם כתב לי כמעט כל יום ועכשיו כותב בקושי פעם בשבוע) כשהוא שאל לשלומי - אצלי הכל בסדר, אין עבודה, אין כסף ואני מתקשה להסתובב על הרגלים יותר מכמה שעות.

כל הזמן רצה מבדיקה לבדיקה, מדכדך... אנחנו בעיצומן של רדיות הקיץ, אתמול בלילה עבדנו והיום בבוקר שוב רצנו לרדות דבש, היה חם ומעייף.

כל עניין הרדייה הזוה הוא עסק מתיש ודביק, ואנחנו רק באמצעו.

ואם לא די בכך בשבוע שעבר רבנו עם עוגי כי במקום לעזור בסוף השבוע (כמו שהוא הבטיח אחרי ששוב לקח מאה ש"ח) הוא העדיף לבלות לילה אחרי לילה במסיבות ובפאבים, וחזר רק לפנות בוקר, שיכור ועייף.

היינו צריכים להתמודד לבד, הג'ינג'י ואני, עם קבוצה של חמישים איש שהגיעו אלינו עם מדריך טיולים. אירחנו אותם בחוץ, מתחת לעץ החרוב והם היו נחמדים מאוד, התעניינו וקנו והיה אחלה, אבל היה לי קשה מאוד לסחוב החוצה כל כך הרבה כסאות ואחר כך להחזיר אותם פנימה. עוגי שהיה אמור לעזור לנו הצליח לקום רק אחרי הצהרים, בזז את המקרר, ונסע לו לכנרת עם חברים.

כעסנו, והוא כעס חזרה, דיבר ממש לא יפה ויצא בזעם מהבית, והשבוע הוא בא עם המדריך שלו לביקור של כמה שעות, הודיע לנו שהוא לא מרגיש אצלנו בבית ולכן הוא החליט לחזור לגור אצל האימא הביולוגית שלו.

אני שתקתי המומה, והג'ינג'י היה מזועזע גם כן, אבל התעשת מיד, אמר לעוגי שזו זכותו לנסות לגור עם המשפחה הביולוגית שלו, והוסיף שאם זה לא יסתדר הוא תמיד יכול לחזור הביתה, ובסוף עוד נתן לו טרמפ לכביש הראשי והוסיף לקופסה עם האוכל הביתי שהכנתי בשבילו (פיצה ובורקס שהוא אוהב) עוד מאה ₪ כדי שיהיה לו משהו בכיס בשבוע הבא.

למרות שלא אמרנו כלום והפגנו בפני המדריך שלו הורות אשכנזית רגועה אני מודה שנפגעתי מאוד מההחלטה של עוגי. למדריך שלו אמרתי שזה בסדר, הוא כבר מבוגר (חגג יום הולדת עשרים לא מזמן ובחודש הבא הוא מתגייס), וזכותו לעשות כרצונו אבל הלב שלי רתח מעלבון ומצער.

השקענו כל כך הרבה מאמצים בילד הזה, אף ילד לא שאב מהמשפחה הקטנה שלנו כל כך הרבה זמן וכסף, הוא הדאיג אותנו מהרגע שהגיע אלינו ורוב המשאבים שלנו הלכו אליו, אבל למרות הכול הוא אף פעם לא השתלב באמת. לא היה באמת מרוצה ורגוע.

אולי הוא הגיע אלינו מאוחר מידי, מאז שאני מכירה אותו הוא תמיד הרגיש מקופח, תמיד הרגשנו שהוא לא מרוצה, שהוא מרגיש שדופקים אותו ולא נותנים לו מספיק. הוא אף פעם לא רצה באמת לעזור ולתרום את חלקו למאמצים המשפחתיים המשותפים, רק לקחת כל הזמן.

ואם זה לא מספיק - יום קודם היינו בפגישה בבית הספר של צץרץ שיביא מחר תעודה איומה. הוא לא טיפש בכלל, ובאמת משתדל, אבל קשה לו מאוד, בעיקר במקצועות שצריך לכתוב בהם הרבה. בלימודי המגמה הוא יחסית בסדר, אבל בכל השאר הוא תלמיד ממש גרוע. הוא לא בנוי ללמוד תנ"ך, היסטוריה וספרות, ולכן החליטו לוותר לו על כמה מקצועות, אבל עליו ללמוד אזרחות בלימודי קיץ בבית ספר בחיפה כדי שיוכל לשפר את הבגרות שלו והוא מתמרמר כבר עכשיו שיהיה עליו לקום מוקדם בבוקר במשך חמישה שבועות.

הג'ינג'י ואני נסענו שנים ללמוד בחיפה, וגם עוגי היה קם מוקדם כל בוקר כדי להגיע ללימודים בשפרירים (במשך שלוש שנים קמתי שעה לפני הזמן כדי להכין לו קפה וכריך, לוודא שהוא לקח את הכדור ושהוא יוצא בזמן מהבית) אבל את צץרץ זה לא מנחם. הוא טוען שדופקים לו את החופש הגדול האחרון שלו וזה לא צודק, והתשובה שלנו שמי שלא למד כל השנה צריך לוותר על תענוגות החופש מרגיזה אותו עוד יותר.

וחוץ מזה הכל בסדר.

הנה כמה תמונות שצילמתי לפני יום יומיים.

 אם זה הנושא החם של ישראבלוג כנראה שהקיץ באמת התחיל, מצד שני כמה אפשר לדון על פוליטיקה, מצבנו הקיומי ושאר צרות, צריך לדבר מידי פעם גם על דברים חשובים באמת.

למעשה כבר כתבתי פעם על חזיות, אבל זה היה מזמן, ומי זוכר, ומאחר ובדיוק אתמול קניתי לי שתי חזיות מוצלחות החלטתי להוסיף גם את משנתי לדיון החשוב מאוד הזה.

אני יודעת שהחנויות מלאות חזיות יפות וסקסיות, מקושטות ומעוטרות בכל מיני מלמלות, מעוצבות לנוי ולחן ומפתות מאוד, בעיקר גברים, תשכחו מהן! בנות, חזייה זה משהו שמתחבא מתחת לבגדים, ולא חשוב איך היא נראית, חזייה צריכה לענות על דרישה אחת בלבד - היא חייבת להיות נוחה, בעיקר בקיץ, כשמזיעים וכל בגד נדבק ומעיק.

אני אישית הייתי שמחה לוותר על פריט הלבוש הזה, ובבית אני באמת מסתובבת בלעדיו בכיף. בנעורי הרחוקים מאוד, כשצמד העופרים שלי היה קטן ומוצק יותר, לבשתי חזייה לעיתים רחוקות ביותר, אבל זה היה מזמן, וכיום אין ברירה, חייבים להשתמש בסומך הנופלים הזה, אבל בשום פנים ואופן אסור להיות קורבן אופנה.

כשקונים בגדים, ובעיקר חזיות, צריך לזכור כלל ברזל אחד - רק מה שנוח הוא יפה! מה שמציק, צובט, לוחץ או אפילו מדגדג, יעשה עוד יותר מעצבן ומציק אחרי שתסתובבי איתו במשך כמה שעות בחום הלוהט.

גם אם מידת הגביע ורוחב הזה מתאימות למידותיך, אם זה לא נוח, פשוט אל תקני אותו.

אני מבינה את ההיגיון הגברי ההנדסי שמתעקש לדחוף ברזלים לחזיות שלנו, ואני אומרת על זה רק דבר אחד – לכו אתם עם ברזלים על הגוף, ובאותה הזדמנות תדדו על עקבים, דחוסים בג'ינס לוחץ, זה העונש שמגיע למי שתוקע מכשירי עינויים לחזיות, וחושב שזה סקסי להסתובב יום שלם עם פסי ברזל מתחת לציצים.

אני מתעקשת על חזיות רכות, מערסלות, תומכות בעדינות ולא משאירות סימנים על הגוף. מספיק קשה להיות אישה גם בלי שתענו אותנו בכל מיני בדים סינטתיים לוחצים וצובטים.

חזייה צריכה להיות מכותנה רכה ומפנקת שתספוג את הזיעה, ותהיה נוחה על הגוף מהרגע הראשון שלובשים אותה, ואגב, אותו הכלל חל גם על נעליים, עזבו צבע ודוגמא, קודם נוחות, יופי ושאר ירקות יבואו אחר כך.

יש בגדים כמו חלוק אמבטיה שאפשר לקנות כלאחר יד בלי למדוד, אבל כדי לקנות חזייה צריך ללכת למקום מסודר שאפשר לבחור ולברור מה שמתאים, להתייעץ עם מוכרת (רצוי לא צעירונת להוטה אחרי בונוס אלא גברת מנוסה ואימהית), להיות סבלנית ולא להתפתות לכל מיני עיצובים מודרניים וסקסיים בעיני גברים. כשאת קונה חזייה צריך להתעקש על מדידה במקום מסודר וממוזג, ואחרי שאת מודדת תעצמי את העיניים ותתרכזי באיך את מרגישה, לא איך את נראית.

ודבר אחרון - תכיני הרבה כסף, חזיות משום מה הן עסק יקר מאוד (למרות שהן מכילות מעט מאוד בד), זה מרגיז ולא צודק, אבל חזייה טובה שווה את משקלה בזהב ולכן לכבס בעדינות, לא לתלות ליבוש בשמש ולפנות כמה שעות טובות וכמה מאות שקלים לפני שהולכים לקנות חזייה חדשה.