הכל דבש

להיות בעל כלב ועל אחת כמה וכמה בעלת שלושה כלבים זה קצת כמו להיות שוב אימא לילדים קטנים. כמו ילדים כלבים זקוקים לסדר יום קבוע, אי אפשר לצאת מהבית בלי לחשוב מה יהיה עם הכלבים, מי יטפל בהם אם נעדר יותר מכמה שעות, וכמו ילדים גם הם זקוקים בילוי אחר הצהרים עם חברים. בשביל זה יש גינת כלבים.

לצערי בקריה שלנו יש רק גינת כלבים אחת קטנה מידי ורחוקה מידי אבל למזלנו יש לנו שמורת טבע רחבת ידיים וגן לאומי ממש מתחת לבית. במשך היום הגן שייךלמבקרים ולמטיילים אבל אחרי שש בערב השערים נסגרים ולמקום מגיעים בעלי הכלבים ומידי פעם חתןכלה אחד או שניים שבאים להצטלם על רקע העתיקות הפוטוגניות של בית שערים.

כבר משעה חמש בערב הכלבים מתנערים משנת הצהריים שלהם ומתחילים לפטרל סביבי בחוסר מנוחה. הם מתאפקים בקושי עד שאני שותה את הקפה של אחר הצהרים אבל ברגע שאני מניחה את המאג בכיור וגורבת את הגרביים הם נתקפים תזזית ולא נרגעים עד שאני נועלת נעלי התעמלות ואנחנו שמים את פעמינו החוצה, לטיול.

אנחנו עושים סיבוב ארוך בשדות ומסיימים אותו בדשא של בית שערים, שם אנחנו נפגשים עם כל החברים והחברות, קופצים ומשתעשעים ונהנים עד שמתחיל להחשיך ואז אנחנו הולכים הביתה לארוחת ערב ולמנוחה.

נו, מתי נגיע?

לטיול יצאנו

שלום חברים, מה שלומכם היום?

כמה דשא!

צמאים נורא אחרי המשחק

התעייפתי, תנו לשאוף רוח

גם אני

האוגוסט הזה הוא האוגוסט הראשון של המאה הנוכחית שבו אין לי אף ילד בבית, אפילו לא ילד מבוגר שמתגלח ולוקח לי את הרכב, ונזכר שהוא ילד רק כשצריך לתלות כביסה, או לסדר את המיטה.

בקיץ השנה כל הילדים פרחו להם מהקן והשאירו אותנו לבד, חופשיים ומאושרים. סוף סוף אפשר שוב ללכת רק עם תחתונים או בכותונת לילה זעירה וחושפנית (קניתי לי אחת בפולין) ולא לדאוג אם יש די אוכל בבית, ואם זכרתי להשאיר את המפתחות לילד.

אין יותר לילות שימורים שבהם אני דואגת שהנה, כבר ארבע לפנות בוקר והילד לא חזר ואם ג'ינג'י יתעורר ויראה שהתכשיט עוד לא חזר יהיו צעקות ומריבות, אין פשיטות ליליות על הגלידה במקרר, ולא צריך לדאוג שתהיה קולה כי הקטן לא מוכן לשתות סתם מים, והכי טוב, אין יותר מריבות וצעקות שלנו על הילדים שישנים כל היום ומתרוצצים בלילות ומה זה? ואיך אפשר ככה? אבל כולם ככה בקיץ אבא, תפסיק לצעוק ותן לישון....

כמה שנאתי את הבלגן הקייצי הזה שהיה מגיע לשיאו באוגוסט, היינו משחקים במיטות מוזיקליות כל הלילה, מכבים ומדליקים מאווררים ומזגנים ומסתובבים חסרי שינה ועצבניים במשך הימים.

השנה לילי בקומונה שלה, צץרץ בצבא ועוגי סיים סוף סוף את הלימודים וירד לאילת. הוא עובד במרץ, מרוויח סוף סוף משכורת אמיתית, והפלא ופלא, מסתדר גם בלי אימא שתעיר אותו בבוקר, ואבא שייתן לו כסף לבלות בלילות.

היצורים היחידים שאנחנו צריכים לדאוג להם הם הכלבים, אבל להם, בניגוד לילדים, יש מעט מאוד דרישות – טיול בבוקר, טיול אחרי הצהרים, אוכל פעמיים ביום, ליטופים כל שעה שעתיים ושיתנו להם לשכב בפינה שקטה וקרירה עד שיפסיק להיות כל כך חם.

אני מודה, זה כיף גדול ותענוג אמיתי, הקיץ אני מרגישה כאילו חזרנו להיות זוג צעיר וההרגשה הזו מחזיקה מעמד עד שאני מסתכלת בראי ורואה את השיבה והקמטים והק"ג העודפים.

ואם מדברים על שינויים, מאסתי בכאבי הגב המציקים, החלטתי לקום ולעשות מעשה, והתקשרתי לרפואה משלימה של קופ"ח. פעם צחקו שם על טיפולים כאלה, קראו להם רפואת אליל ושטויות רוחניות חסרות תועלת, אבל הזמנים השתנו – יש מדקר סיני, יש נטרופתית ויש כירופרקט, וכל השלושה אמורים להפוך אותי מגברת שמנמנה, זוללת שוקולדים שסובלת מכאבי גב וגלי חום לאישה ספורטיבית ועשויה ללא חת, וכל זה אמור לקרות תוך עשרה טיפולים.

ביום שלישי עשיתי את הטיפול הראשון בדיקור, ואחרי שגמרתי להיות קיפוד אנושי הפקרתי את גופי הכאוב בידיו הענקיות של כירופרקטור בריון ונעים סבר שקיפל אותי לצורת בייגלה, ומעך פה ושם.

מחר תורה של הנטורופתית שבטח תגזור עלי להפסיק לאכול גלידות ועוגיות

עוד שינוי מרענן באוגוסט קרה למרכז המבקרים שלנו. עד השנה הזו הקיציים אצלנו היו שוממים ודלים בפרנסה ובמבקרים, אבל בעזרת האינטרנט והפייסבוק פרסמנו שבאוגוסט יש אצלנו פעילות לילדים, ומעכשיו שמח אצלנו. הטלפון מצלצל כל הזמן וקבוצות של הורים וילדים שמחפשים תעסוקה לחופש באים בהמוניהם, לומדים לרדות דבש, ולהבדיל בין דבורה לצרעה, ובין זכר למלכה. ההורים מצלמים אותם בחדווה, ושמחים שמצאו פעילות לא יקרה, מתוקה וחינוכית ועל הדרך הם נזכרים שבעצם עוד מעט ראש השנה וקונים גם דבש והשמחה רבה.